הי לכולם!

אני מפרגנת, שוב אני חוזרת על זה הפעם לאט- אני מ-פ-ר-ג-נ-ת. ואני אוהבת את זה. לצערי הרב יש הרבה מאד מנהלים שלא נוטים לפרגן כלל, המילה זרה להם, היא טומנת בחובה מוטיבים העשויים להעיד על חולשה והרי אני המנהל הגדול!  חולשה? לא בא בחשבון! עדיף כבר לא לפרגן. הקיבעון הניהולי שמרתק הרבה מאד מנהלים לחשוב כך על נושא הפירגון, היא לדעתי תופעה שגויה שיוצרת אצל העובדים חסך והעדר מוטיבציה. אם נשווה זאת לילדים, הרי שגם הם ניזונים מחיזוקים חיוביים על מעשים טובים, כשם שכל אחד (כך נראה לי לפחות), אוהב לשמוע מילה טובה על ניסיון, מאמץ, השתדלות וכו'.  כש"סופר נני", אומרת בטלויזיה שילד צריך לשמוע דברי עידוד, אני אומרת גם העובד צריך לשמוע מילות עידוד! כל מנהל באשר הוא צריך ללמוד מילים בעלי משמעות חיובית, הוא צריך ללמוד איך אומרים אותם ומתי הזמן המתאים לומר אותם. פירגון נכון יבטיח לו נסיונות נוספים מצד הצוות לעבור עוד משוכות ולטפס לגבהים חדשים. הקמצנות במילות פירגון תוביל אותו לחפש כל העת עובדים חדשים!

בוקר נפלא שיהיה......

האם את מדברת מניסיונך האישי על מנהלים שמתקשים לפרגן?

מנסיוני האישי התופעה דווקא הפוכה: מנהלים לא מבקרים בצורה בונה את חולשותיו של העובד, לא אומרים דברים בזמן אמת ואח"כ העובד "מופתע" לגלות שהמערכת פנתה "נגדו".

הי נתלי-מון!

בהחלט, כל הרשמים/אימרות/מסקנות הינן אישיות ומסתמכות על נסיון אישי והכרות עם מנהלים.

אני עושה כאן הפרדה בין המושג ביקורת (חיובית או שלילית) לבין המושג פירגון. על המושג ביקורת רשמתי בפתיחות ניהולית וזה אכן משהו שאני חושבת שחובה על כל מנהל לעשות ולו בגלל אותו משפט שאמרת שהעובד מופתע בסוף היום לגלות שכך הארגון חושב עליו. ברגע שמנהל מבקר את עובדיו הן בצד החיובי והן בצד השלילי הוא מונע הפתעות מסוג זה, משתית אמת, פתיחות והבנה הדדית. המושג פירגון, שלא כביקורת אינו חובה, זוהי זכות. המנהל לא חייב לפרגן, אני מכירה מנהלים שיודעים לבקר מצוין אך אינם יודעים לפרגן כלל. החוכמה, כמו כל דבר בחיים הוא שילוב של שני המושגים: ביקורת ופירגון.

הפירגון מטרתו, להעלות את המורל, לעודד מוטיבציה ולתת לעובד תחושה של ערך. הפירגון לא חייב להופיע רק בישיבת צוות, או בשיחת מסדרון, הוא יכול להיעשות טלפונית, באמצעות מייל, דרך מכתב תודה, קנייה של הפתעה קטנה וכו'. ביקורת נערכת בצורה ממוסדת יותר, מטרתה ברורה והיא נועדה להציף תחושות, מחשבות ודרכי פעולה.

מקווה שעזרתי......

בהחלט עזרת ומיקדת.

אם כך, תרשי לי לשאול שאלה: איך נערך הפרגון הספונטני באופן שווה לכל העובדים? ואם לא מגיע פרגון לכל העובדים האם קניית מתנה לעובד ספציפי לא עשויה לעורר מרמור בקרב השאר שהם אולי לא עובדים גרועים אבל פחות "ראויים" לפרגון? ואיך מחליטים מי ראוי לפרגון ומי לא?

 האם בכלל יש דבר כזה עובד שאינו ראוי לפרגון?

עכשיו, אחרי שסיימתי להקשות, קצת פרגון-

אני חושבת שמדובר בנושא חשוב (ולצערי נגמרו לי הכוכבים) ואחרי שמיקדת אותו ברור לי ואני יכולה להעיד גם מניסיון אישי וגם ממה שאני שומעת מסביב, שאין ממנו מספיק. אני חושבת שככלל החברה הישראלית היא לא חברה מפרגנת כ"כ, אלא יותר צרת עין (ואני מתארת לעצמי שיתנפלו עלי על ההערה הזאת ובכל זאת) ושמחה לאיד והמנהלים, כאחד האדם מן הסתם, לא שונים.

בהרבה מהחברות שעבדתי בהן הייתה אווירת פראנויה ופרגון נתפס כבעייתי כי ישר היו המלינים והממורמרים. פרגון לפעמים, קצת כמו בחצר בית הספר, הפך את חייו של העובד לקשים יותר (נתפס, בהפוך על הפוך כ"מלקק" למנהלים וכדומה).

מה שמחזיר אותי לשאלה הראשונית שלי והפעם לא במטרה להקשות :) איך יוצרים אווירה מפרגנת שלא תוליך למרמור מצד העובדים האחרים? או ליתר דיוק, איך גורמים גם לעובדים להשתתף בעניין? (כמובן שברור לי שמדובר באווירה שהמנהל-המנהיג יוצר סביבו, בחברה, בצוות וכ'ו, אבל בואי נמקד את זה, יכול להיות מעניין).

אכן צדקת שאמרת שאוירת מפרגנת בונה המנהל, כפי שטענתי ואחזור ואטען המנהל הוא הגורם העיקרי לשביעות רצון עובדיו/חוסר שביעות רצון עובדיו וכפי שילדים סופגים מהוריהם חינוך, דרך חיים והתנסויות, כך גם העובדים סופגים ממנהלם תפיסת עולם ודרכי פעולה. אוירת פירגון היא למעשה, יצירת סביבה שבה העובד לא יפחד לעשות טעויות (ואני לא מדברת על טעויות הרי גורל), כמו גם המנהל לא יפחד מלהתמודד עם אותן טעויות בצורה של: "כל הכבוד על הניסיון, אני רואה שהתאמצת, בואי תיראי מה את יכולה לעשות לפעם הבאה שיצליח", בסביבה כזאת אף עובד לא ירגיש ממורמר, נהפוך הוא, הם ירגישו שיש להם ערך, שהמאמץ שלהם משתלם. תמיד יהיו את אלה שלא יהיו מרוצים ולנו כמנהלים נותר רק לחייך ברגע שהם שומעים אותנו מפרגנים לאותו חבר שלהם.....אין מה לעשות, לא צריך להיבהל מזה, זה דבר שהוא טבעי, העיקר שמי שבאמת צריך לקבל את אותו פירגון יקבל- ולא רק יקבל בצורה אישית, אלא קבוצתית, אני מאמינה גדולה ב"לפרסם". מה הכוונה? לפרסם את דבר העשייה, אצלנו בארגון יש עיתון המתפרסם אחת לשבוע. לא היה שבוע שלא פירסמתי מילת פירגון על אחת הבנות, או על הצוות כולו. את יודעת מזה עשה? וואו, אדרנלין, מוטיבציה, העצמה הכל ביחד! ומי זכה- רק אני!

ניוזלטר עם מילות פרגון לאדם בצוות או לצוות כולו זה רעיון.

הוא קצת יוצר תחרות, כי כל שבוע צריך להיות משהו אחר ואז יש סקרנות על מי הפעם יכתבו.

 אבל זו תחרות עם מצב רוח טוב, כזו שתורמת לארגון ולצוות, ויוצרת פרגון גם בין הצוות באמירה תוך כדי קריאת העיתון "הי תראו כתבו על X משהו טוב"

אני בעד פרגון באופן כללי.

אני בהחלט מסכים עם הקביעה שלך.

מנהל המפרגן לעובדיו מצליח להניע אותם טוב יותר ויוצר לויאליות ומוטיבציה אצל עובדיו.

גם פרגון לחברים,ילדים ,יוצר קשר טוב וחיובי.

אפילו פרגון למתחרים יוצר פחות חיכוכים .

אין סתם שאילו יותר אנשים היו מסכימים איתך העולם היה נראה הרבה טוב נעים.

ואני מאחל לכולם וגם לי אישית להשתמש בזה כמה שיותר,אולם הפרגון חייב לבוא מהלב ולא רק למראית עין אחרת כל האפקט נעלם ויוצר את התגובה ההפוכה .

 עדיף לא לעשות זאת אם אין ממש בכוונה.

צטט: marion23 2008-07-29 16:46:13

ניוזלטר עם מילות פרגון לאדם בצוות או לצוות כולו זה רעיון.

הוא קצת יוצר תחרות, כי כל שבוע צריך להיות משהו אחר ואז יש סקרנות על מי הפעם יכתבו.

 אבל זו תחרות עם מצב רוח טוב, כזו שתורמת לארגון ולצוות, ויוצרת פרגון גם בין הצוות באמירה תוך כדי קריאת העיתון "הי תראו כתבו על X משהו טוב"

 

אני בעד פרגון באופן כללי.

מצטרפת לדעתה של מריון

פרגון הוא כלי נפלא לעידוד מוטיבציה . כלי נפלא לתעל משאבים ואנרגיות לכיוונים  בונים.

אני מוכרחה לאמר שפגשתי לא מעט מנהלים מפרגנים - וגם לא מעט עובדים מפרגנים.

ופגשתי גם את הסוג האחר..

אמר מי שאמר כבר : אם הרחקתי לראות, הרי שזה משום שעמדתי על כתפי ענקים .

מנהל גדול, הוא מנהל שעובד עם עובדים גדולים ומוכשרים!

מי שנמנע מלפרגן מחשש עובדים אחרים, כדאי שיבנה דרך תמרוץ באופן שימנף וירים את הארגון כולו.

ואגב - לא תמיד הדברים נמדדים בכסף !

תמונת עובד מצטיין על לוח המודעות המחלקתי , תחרות שירות בין עובדים, הרמת כוסית של יום חמישי ובה תשבוחות למצטיינים , מצטיינים שנבחרים על ידי הקולגות שלהם - מי שרוצה, זו באמת רק טעימה של כיוונים ורעיונות

איריס שטרסמן , www.m-power.co.il

צטט: iris m-power 2008-07-29 20:36:27

צטט: marion23 2008-07-29 16:46:13

ניוזלטר עם מילות פרגון לאדם בצוות או לצוות כולו זה רעיון.

הוא קצת יוצר תחרות, כי כל שבוע צריך להיות משהו אחר ואז יש סקרנות על מי הפעם יכתבו.

 אבל זו תחרות עם מצב רוח טוב, כזו שתורמת לארגון ולצוות, ויוצרת פרגון גם בין הצוות באמירה תוך כדי קריאת העיתון "הי תראו כתבו על X משהו טוב"

 

אני בעד פרגון באופן כללי.

מצטרפת לדעתה של מריון

 

פרגון הוא כלי נפלא לעידוד מוטיבציה . כלי נפלא לתעל משאבים ואנרגיות לכיוונים  בונים.

אני מוכרחה לאמר שפגשתי לא מעט מנהלים מפרגנים - וגם לא מעט עובדים מפרגנים.

ופגשתי גם את הסוג האחר..

 

אמר מי שאמר כבר : אם הרחקתי לראות, הרי שזה משום שעמדתי על כתפי ענקים .

מנהל גדול, הוא מנהל שעובד עם עובדים גדולים ומוכשרים!

 

מי שנמנע מלפרגן מחשש עובדים אחרים, כדאי שיבנה דרך תמרוץ באופן שימנף וירים את הארגון כולו.

ואגב - לא תמיד הדברים נמדדים בכסף !

 

תמונת עובד מצטיין על לוח המודעות המחלקתי , תחרות שירות בין עובדים, הרמת כוסית של יום חמישי ובה תשבוחות למצטיינים , מצטיינים שנבחרים על ידי הקולגות שלהם - מי שרוצה, זו באמת רק טעימה של כיוונים ורעיונות

 

איריס שטרסמן , www.m-power.co.il

 

 

אני תומך בקריאה לפרגון ורואה את התועלת הרבה בפרגון. ביקורת, האלמנט המשלים של הפרגון אשר מטרתה, כמו הפירגון, היא להעצים את הצוות ולשפר את הביצועים, בעייתית בעיני בעיקר משום שאני פוגש ברוב המקרים ארועים בהם נמתחת ביקורת, גם ממניעים טובים, בצורה לא נכונה, אשר אינה משיגה את מטרתה ואפילו פוגעת בה.

בעת האחרונה עסקתי רבות בבניית צוותים ועבודת צוות. אני עושה זאת מתוך ראיית עולם הרואה בעבודת צוות מכפיל כוח ביחס לסכום כוחם של מרכיבי הצוות. למדתי שפרגון לאדם ספציפי בצוות, או הענקת פרסי הצטיינות לבודדים אינה משתלבת היטב בקידום הרעיון ומיצוי הפוטנציאל של הצוות. נוצרת תחושת דיסוננס קשה ביותר אם זמן מה אחרי ביצוע פעולות המעודדות את עבודת הצוות ומדגישות את תרומתו הייחודית והשונה של כל אחד מאנשי הצוות להצלחתו, מעניקים לפתע פתאום פרס או מפרסמים תמונה של אחד מאנשי הצוות.

גם בעבודתי במסגרות שלא הדגישו את עבודת הצוות הבחנתי בכך שארועי הענקת פרסים או פרסום תמונות נתפסים על ידי חלק מהאנשים בצורה טובה ועל ידי חלק אחר כעלבון, כפגיעה אישית. היתה בכך פגיעה במוטיבציה של אותם נפגעים, לדעתי בשיעור רב יותר משיפור המוטיבציה אצל הזוכים.

הייתי שמח ללמוד על אופני פירגון משופרים. כאלה המביאים את התועלת, כמו היום, אך נמנעים מהנזק.

צטט: אלינור** 2008-07-29 16:14:39

אכן צדקת שאמרת שאוירת מפרגנת בונה המנהל, כפי שטענתי ואחזור ואטען המנהל הוא הגורם העיקרי לשביעות רצון עובדיו/חוסר שביעות רצון עובדיו וכפי שילדים סופגים מהוריהם חינוך, דרך חיים והתנסויות, כך גם העובדים סופגים ממנהלם תפיסת עולם ודרכי פעולה. אוירת פירגון היא למעשה, יצירת סביבה שבה העובד לא יפחד לעשות טעויות (ואני לא מדברת על טעויות הרי גורל), כמו גם המנהל לא יפחד מלהתמודד עם אותן טעויות בצורה של: "כל הכבוד על הניסיון, אני רואה שהתאמצת, בואי תיראי מה את יכולה לעשות לפעם הבאה שיצליח", בסביבה כזאת אף עובד לא ירגיש ממורמר, נהפוך הוא, הם ירגישו שיש להם ערך, שהמאמץ שלהם משתלם. תמיד יהיו את אלה שלא יהיו מרוצים ולנו כמנהלים נותר רק לחייך ברגע שהם שומעים אותנו מפרגנים לאותו חבר שלהם.....

 

 אלינור, פשוט תענוג עבורי לקרוא אותך. אוקי, אז יש הגדרה הרבה יותר ממוקדת של פרגון ואני מבינה עכשיו לחלוטין למה התכוונת. מצוין. השלב הבא הוא בדיקה עצמית כמובן :)

 

אין מה לעשות, לא צריך להיבהל מזה, זה דבר שהוא טבעי, העיקר שמי שבאמת צריך לקבל את אותו פירגון יקבל- ולא רק יקבל בצורה אישית, אלא קבוצתית, אני מאמינה גדולה ב"לפרסם". מה הכוונה? לפרסם את דבר העשייה, אצלנו בארגון יש עיתון המתפרסם אחת לשבוע. לא היה שבוע שלא פירסמתי מילת פירגון על אחת הבנות, או על הצוות כולו. את יודעת מזה עשה? וואו, אדרנלין, מוטיבציה, העצמה הכל ביחד! ומי זכה- רק אני!

 

אני בדיוק עובדת על ניוזלטר ויש לי המון התלבטויות. אפשר להציק לך קצת בשאלות במייל הפנימי של הקפה?

הי נתלי-מון!

את בהחלט יכולה לשוחח עימי בדואר הפנימי!

איזה כיף לראות תגובות כל כך יפות על הנושא, אכן זהו נושא רחב היקף שניתן לעשות בו הרבה,

כולי תקווה שמנהלים אכן יבינו את חשיבות הנושא ויפנימו את הצורך בשימושו.

שיהיה סופ"ש נפלא!!

מילה טובה שווה זהב (לא אני אמרתי, חז"ל).

פירגון מתחיל באיך מעבירים ביקורת. החוק אצלנו הוא שלא מעבירים ביקורת שאינה בונה. אני יכולה לא להסכים עם משהו מהצוות או אפילו לכעוס עליו. זו לא ביקורת. זו הבעת עמדה אישית ואני טורחת להבהיר את זה, תמיד. ביקורת בונה זו ביקורת המציעה דרכי פעולה לשיפור המצב הקיים. גם הניסוח חשוב. אנחנו תמיד מתרגלים ניסוח חיובי (מה לעשות, לא לכולם זה טבעי לראות קודם את חצי הכוס המלאה). זה קשה, אבל, אפשרי. שימוש בקצת הומור תמיד עוזר להקל על האווירה והלחץ. הומור ולא ציניות. ציון דברים טובים (לפחות אחד) לפני דברים "רעים" משנה את היחס לביקורת משני הצדדים. דברים טובים יכולים להיות אישיים. דברים "רעים" אסור להם להיות אישיים אלא להתיחס לעבודה בלבד.  עובד ששבוע לפני סיום חלקו בפרוייקט לא סיים אפילו חצי מהמטלות שלו נשאל אם יש בעיה שמעכבת אותו, האם יש דרך לעזור לו להספיק ולסיים את המטלות שלו בזמן? (הייתה בעיה ועזרנו לו. איחרנו ביום אחד.)

באחד הצוותים נתקלתי בבעיה ברמה האישית. לאחד מאנשי הצוות נדף ריח חריף מהפה. היה קשה מאד לשבת לידו כשהוא דיבר. המצב היה מאד לא נעים. אני התלבטתי איך לפנות אליו. לבסוף, החלטתי פשוט לשאול אותו אם יש לו איזו בעיה רפואית ולהציע עזרה, אם צריך. עד היום אני מקווה שלא העלבתי אותו (אולי לא. בסוף הפרוייקט הוא לחץ את ידי. כן, הייתה בעיה רפואית). זה מקרה נדיר. בדרך כלל, אין סיבה לגלוש לפסים אישיים כאלה.

הנחת העבודה שלי, כמנהלת, היא שעובדים הם אנשים מבוגרים ובוגרים ואני מצפה מהם להתנהג כבוגרים. אני מצפה מהם להיות מקצועיים, נדיבים, יצירתיים, שמחים, הוגנים ואנשים טובים. אני מתייחסת אליהם ככאלה ואני רואה שהם מתאמצים לעמוד בציפיות שלי. אני מאמינה שאנשים רוצים להיות טובים, אם רק יתנו להם הזדמנות. אני משתדלת לתת לכולם לפחות הזדמנות אחת. ברוב הגדול של המיקרים זה עובד.

אני משתמשת ב"פרסים" כדי לתמרץ את הצוות שלי. פרסים במרכאות משום שהנסיון שלי הוא שפרסים באמת עלולים לגרום לחיכוכים. לכן, אני משתמשת בפרסים היטוליים. בלונים עם כתובות הומוריסטיות, בובות צפרדע, שיניים נוקשות וכו'. במקום "עובד השבוע/חודש/שנה" אני תולה מודעת "מבוקש" (ללקוח נודניק במיוחד תליתי מודעה: מבוקש חי או מת - עדיף מת. בסוף המודעה ציינתי: בואו נסיים את הפרוייקט כדי שיוכל לנוח על משכבו בשלום. אולי הגזמתי, אבל זה ניקה את האווירה).

אריאנה