אני זוכר היטב את הרגע שבו רחלי, רעייתי, קראה לראשונה ספר שעסק בהריון ולידה שישב על מדפנו כמה חדשים. קיבלנו אותו במתנה כשהודענו למשפחה שאנחנו מחכים לילדתנו הבכורה, אבל היא התחילה לקרוא בו רק אחרי הלידה, לאחר שחוותה כמה תחושות פיזיולוגיות ורגשיות שהדאיגו אותה.
היה רגע במהלך הקריאה שבו היא הביטה בי מופתעת ונרגשת. היא הבינה שהתחושות שחוותה אינן יוצאות דופן אלא חלק מתהליך ההיריון והן קורות לנשים רבות. ההבנה הזו הרגיעה את החשש שמשהו לא בסדר איתה והקלה עליה לקבל את התופעות שבאו בהמשך.
נזכרתי בזה לא מזמן כששוחחתי עם פרסומאי ידוע על כך שחסרות מסגרות שבהן מנכ"לים יוכלו ללמוד אחד מהשני ולשתף בדילמות שלהם. שנינו חייכנו כשנזכרנו בפעמים הרבות בהן מנכ"לים והנהלות שאלו אותנו אם יש לנו ניסיון בעבודה עם חברות כמו שלהם.
שנינו, כמו כל מי שמלווה ומייעץ להנהלות, שמענו פעמים רבות את המשפט "אבל אצלנו זה אחרת". מנהלים רבים משוכנעים שהאתגרים, הבעיות והדילמות שהארגון שלהם מתמודד איתן הן ייחודיות להם. הם מייחסים את הייחודיות הזו לתעשייה ולמאפייני השוק שלהם, למבנה הארגוני, לאופי הבעלים, לרגולציה או לשילוב של גורמים אלה ואחרים.
אין טעם להתווכח עם התחושות שלהם. הקשיים והדילמות שמנהלים חווים בעסק ובארגון שלהם יכולים להגיע לעוצמות מאד גבוהות. מבחינתם מדובר באירועים מאד מקומיים ואפילו אישיים. לרוב, הם לא רוצים שיביאו להם "פתרונות בית ספר" שנוסו על ארגונים אחרים. הם רוצים, ובצדק רב, מישהו שיבין אותם ואת המציאות המיוחדת שלהם....
זוהי תחילתו של מאמר בשם האמנם הארגון שלכם שונה? שהתפרסם במגזין דה מרקר באפריל האחרון.
האמנם זה נכון? האם הארגון שלכם שונה כל כך מארגונים אחרים? האם יש לכם מה ללמוד מניסיונם של ארגונים אחרים או שהמציאות, הצרכים והבעיות שלכם באמת מיוחדות במינן?
מה אתם אומרים?
הוספת תגובה על "כל הארגונים הם מיוחדים במינם... האמנם?"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה