אמרנו לכם, אי אפשר לסמוך על הממשלה, רק לפני כמה חודשים הסתיימה לה השביתה הארוכה ביותר במערכת החינוך. נחתמו הסכמים, חלקינו היו תמימים, דיינו כדי להאמין שהממשלה תקיים את ההסכמים עליהם היא חתומה, חלקינו התעייפו מהשביתה. הורים ומורים רצו כבר להפסיק את השביתה, להחזיר את הסדר על כנו. ילדים צריכים להיות בבתי הספר, לא מטיילים את עצמם לדעת ברחובות, בעיקר בשעות הלילה. הורים בעבודה ללא דאגות מיותרות. היכן הם הילדים, האם חזרו כבר מבילוי הערב - לילה או שהתחילו את יום המחרת. גם רשויות המדינה ניסו בדרכים שונות ללחוץ על הצדדים, יותר על המורים לסיים את השביתה. אפילו התעשיינים, כעסו על המורים "החצופים" המשביתים את הלימודים וגורמים לנזקים...
רצינו כולם להאמין, שהשביתה הארוכה מובילה לשינוי. החינוך תופס מקום משמעותי יותר בחיים הציבוריים הפגנות יומיות, והפגנות שבועיות ואפילו הפגנה אחת גדולה מאוד שם בכיכר לא גרמה לשינוי בעמדת ראש הממשלה, היום הוא כבר בדרכו החוצה ממקום עבודתי.
שרת החינוך לא ידעה לאיזה צד היא שייכת ובסופו של דבר נשבתה בידי משרד האוצר. גזברי הקהילה, באוצר רגילים במשא ומתן, רגילים בהבטחות, רגילים גם בחוסר כבוד לעבודה, ולהתארגנות. הם פועלים בכוונה "לשבור" את השובתים, לאיים, הם לא משאירים שבויים בשטח. גם כאשר הם נאלצים לחתום על הסכמים הם בכלל לא מתכוונים לממש אותם.
הם באוצר סומכים על זכרונו הקצר של הציבור ועל האימפוטנטיות של השלטון ושל הפוליטיקאים. להם, לגזברי האוצר, יש את חוק ההסדרים. מין חוק כזה שמבטל החלטות חוקיות של הכנסת, חוק שאינו מתייחס לדמוקרטיה.
בחוק ההסדרים הם "מכניסים עיזים", רק כדי להוציא אותן ערב ההצבעה ולהראות כמה גמישים הם, כמה נגישים הם, וכמה הם מצליחים "לשמור" על העוגה הלאומית. הם לא נבחרו על ידי איש, הם שולטים בנבכי הביורוקרטיה הישראלית...
בשביתת המורים הארוכה היו , שאמרו: אסור להפסיק את השביתה עד שלא יוכח קיומו של שינוי אמיתי בסדר היום הציבורי.
אבל וזירי האוצר יודעים היטב שציבור פרוד ניתן לשליטה בקלות, לכן פעלו בדרכים שונות ליצור הפרדה בין ארגוני המורים, ניסו לשסות את ארגון המורים בנציגם הנבחר, הם הפרידו בין מורי התיכונים לבין הסטודנטים באוניברסיטאות, ובין המרצים באוניברסיטאות, הם הפרידו גם את החינוך מהמשק הישראלי.
היום ערב העברת חוק ההסדרים לשנת 2009 מתחילות להתגלות "עיזים" שתולות בהצעת התקציב חלקן רק להסוואה וחלקן ניסיון אם יצליח, יצליח אם לא יצליח, לא יצליח.
ראשי הערים הגדולות, שחלקם שיתפו פעולה עם השלטון המרכזי מתוך מניעים פוליטיים וחלקם שיתפו פעולה עם המורים מתוך סיבותיהם שלהם, התפתו לחשוב שראש הממשלה והאוצר יעמדו בהבטחותיהם התעוררו עכשיו וגילו שהם ראשי הערים יצטרכו לממן קיצוצים במערכת החינוך. לא רק שלא קוימו ההבטחות לתוספות תקציב למימון רפורמות הזויות, והכסף למימון שינויים במערכת החינוך לא יגיע ישירות מהאוצר אלה מהציבור בצורת תקציבים עירוניים.
לא נעים לומר אמרנו לכם, אבל אמרנו לכם. אז יו"ר השלטון המרכזי עדי אלדר תמך בממשלה וביזה את המורים, גם ראש עיריית נתניה פעלה נגד המורים.
מה שהיה אפשרי אז, במהלך השביתה, נראה בלתי אפשרי היום, כאשר השלטון בישראל עומד בפני שינוי.
וזירי האוצר ניצחו בעוד קרב על הפרטת החינוך, ביזוי העבודה המאורגנת, זלזול בציבור.
הציבור מטומטם והציבור ישלם, אמרנו לכם.
הוספת תגובה על "פתיחת שנת הלימודים תשס"ט - אמרנו לכם"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה