צטט: רונלית 2008-08-10 14:38:20
צטט: קובי999 2008-08-09 12:42:33
היי דורון,
קראתי כאן את התגובות ואני ממש לא מתכוון לייעץ לך בנושא, אין לי את האומץ לקחת אחריות על גורל של מישהו אחר, בטח לא למישהו שאני לא מכיר את התמונה המלאה, ועוד בנושא החשוב ביותר בחיים.
אבל בשיא התמימות, הייתי מציע לך לבדוק מה הילד כן אוהב, ולכוון לשם.
מנוי אב ובן למכבי תל אביב כדורסל/כדורגל למשל, יכול לספק לכם מפגש שבועי של כמה שעות.
אז זה אולי מתחיל כמאולץ ואפילו נצלני (מצידו..) אבל זה יכול להוליד משהו חדש ואולי בסיס לעתיד טוב יותר.
בהצלחה, אל תוותר ואל תישבר.
היי,
אני חושבת שהעיקר להראות לילד אכפתיות בכל מצב, ולכוון לדברים שהוא אוהב, והכי חשוב להפריד בינו לבין התנהגות האם. לשים אגו בצד, ולמצוא דרכים להתקרב אליו. ליצור הסטוריה של נתינה, אהבה, נסיונות קרבה, אז העובדות ידברו בעד עצמן, אם לא עכשיו אז לכשיגדל.
אני חושב שלא הייתי מספיק ברור:
יש נתינה עצומה, בכל פעם שהייתי עם הילד, הוא רוצה מתנות, בגדי מותגים, קניתי לו,
רוצה לאכול רק במסעדות, לא בביית, רק במסעדות. לא שותה אפילו מבקבוק בבית, רק
כל פעם מפחית חדשה, כי "יוצאים הגזים" וצריך שוב פחית חדשה מהקיוסק, רק מיד כשיוצאים
מהביית. רוצה שוקו רק בנמל תל אביב, שוקו רק בנמל תל אביב, פעמים מביקור, צעצוע חדש
מסבתא כל ביקור - צעצוע חדש, דיסק חדש ממני כל ביקור - דיסק חדש.
לא רוצה ללכת ברגל יותר מחצי קילומטר, אחרי חצי קילומטר עושה הצגה כאילו כואב לו (זה
לא קורה כשהולכים לקניות) - לא הולכים יותר לטייל.
רוצה סרט כל שבוע איתי, סרט. רוצה ציוד לגיטרה חדש, מקבל. רוצה לשחק כדורגל - משחקים.
אבל מבחינתו:
"אבא, במסיבה של סוף הבית ספר אכלת יותר מידי, אתה מגעיל אותי"
"אבא אתה לא כל כך חכם"
"אבא, הבחורה שם אמרה שאתה חמוד וזה מגעיל אותי, היא בטח טיפשה"
"אבא אני לא רוצה ללכת לשם, לשם, לשם, ולשם, ולשם, אבא אני משועמם, מה עושים?"
"אבא אם תבקש שאני אביא את הגיטרה למפגש, אני מסתלק"
"אבא תסגור את הרדיו ותשים את המוזיקה שלי, מוזיקה שלא מטל כבד עושה לי כאב ראש"
כמה פעמים שבאתי מתל אביב לחיפה, והוא פשוט לא רצה לראות אותי.
כמה פעמים שאני מתקשר לשאול מה שלומו והוא לא עונה.
הוא מעולם לא מתקשר אלא אם כן זה לבטל פגישה. הוא עושה הצגה של חולה שזה די שקוף.
הוא לא עונה בMSN או כל דבר אחר, חוץ מ-OK, כולל אם אני מבקש שזה יום הולדת שלי.
כמה פעמים שהוא מנתק לי את השיחה אם הוא לא מסכים איתי, בפרצוף, כמו שאמא שלו עושה תמיד.
בכל פעם שאני בא, אסור לי לעלות להם לקומה, עלי לחכות למטה, והם לא עונים לי לאינטרקום, אני צריך לחכות בסבלנות
ובשקט.
לגבי "הכסף זה עבור הילד", ובכן, אני חושב שהחוק הוא שהוא צריך לקבל כסף במידה סבירה. אם אמא
ואבא חורג קונים בית צמוד קרקע ולוקחים אותו יותר רחוק, אם קונים לו את הגיטרה הכי יקרה ברשת
המוזיקה ב15000 לבר מיצוה (ה"נגן" לומד לנגן רק שנה ויכול לשמוע רק מוזיקה של מטל כבד), אז אני חושב
שהכסף הולך לקנית הביית הצמוד קרקע רחוק ממני, אין שום סיבה שאני אתן את הכסף כדי להרחיק ממני
את הילד שלי. לעניות דעתי.
לגבי האם, שנים שסוגרת לי את הטלפון בפנים. לא נותנת שום אינפורמציה לגבי הבן, אני צריך ללכת לבית
הספר ולבקש תעודות.
האינטראקציה האחרונה: אני התקשרתי להציע שנחגוג בר מיצוה יחד, היא אמרה שאינה רוצה. אמרתי שאת
העליה לתורה עושים עם אבא, אז היא אמרה שאני אסדר את זה. אחרי כמה שבועות סיפרה לי שבעצם האבא
שלה מסדר לו עליה לתורה וזה סוף שבוע שלה (שקר! זה סוף שבוע שלי דוקא), אז שלא אבוא. והייתי צריך
להתווכח איתה שישתפו גם אותי בעליה לתורה, הסברתי לה שזה חטא להוציא את האבא מהעליה לתורה.
ניסיתי לדבר איתה בטוב. ניסתי להסביר לה שאולי צריך לקחת אותו לפסיכולוג, הוא רזה ביותר, לא אוכל
לא הולך לשיעורי התעמלות. היא אמרה "בסדר" ועד שפגשתי בו היא הספיקה לצלצל ולהגיד ש"אבא חושב
שמשהו לא בסדר איתך אבל אני חושבת שאתה לא צריך פסיכולוג".
בינתיים סידרתי לו חגיגה נפרדת גם עם משפחתי. אבל הוא כבר לא רוצה לראות אותי, טורק לי טלפונים
(הסיבה הרשמית: כי רציתי שיביא את הגיטרה למפגש הקודם ביננו, והוא עלה הביתה והשאיר אותי
בחוץ שבאתי מתל אביב לחיפה). הסיבה לדעתי: הוא חושב שאני צריך לקנות לו מגבר לגיטרה באלפי
שקלים, כזה שטוב להופעות באיצטדיונים, ולדעתי הדבר הזה יכול להשבר מיד (יש בו שפופרות הגברה)
ויצור רק בעיה.
זהו. כמו להכות עם הראש בקיר. הילד מראה לי שהוא לא מעוניין בי, חוץ מהאפשרות לניצולים, ושהיחס
שלמד מאימו כלפי הוא מזלזל, בצעקות, עם טריקת טלפונים ומילים לא יפות.
לא נראה לי שיש הרבה מה לעשות. לפני שנה עשה ברוגז כזה ל-3 חודשים
והיה צריך להתחנן לפניו שיראה אותי שוב. לי נמאס, לא מוכן להתחנן לילד. בחלומות הכי רעים
שלי לא ראיתי דבר כזה.
/null/text_64k_1#