אחד הכינויים שאימצו הסינים כלפי האולימפיאדה היא  "אולימפיאדה "ירוקה", האומנם?

רונן מדזיני כותב בynet:

כתנאי לאירוח האולימפיאדה התחייבה סין על "אולימפיאדה ירוקה", ועל הצבת תקנים גבוהים לאיכות המים והאוויר בבייג'ינג. בסין הבינו שהמשמעות תהיה הכרזת מלחמת חרמה בזיהום האוויר, שחובת ההוכחה מוטלת עליהם ושהעולם - שממילא עוקב אחר כל מהלך סיני בחשדנות - יבחן אותם בקפידה.

בשנת 2005 העבירה עיריית בייג'ינג 22 חוקים עירוניים סביבתיים חדשים, הכוללים תקנים מחמירים למפעלים, כלי רכב פרטיים וציבוריים, וקנסות כבדים על מזהמים. כדי להפחית את זיהום האוויר מתחבורה ב-40 אחוז, הוחלט לצמצם את מספר המכוניות שעל הכבישים על ידי הגבלות ימים בהם מותר לכל רכב לנסוע. כמבחן, הורדו מהכביש 1.3 מיליון מכוניות באוגוסט האחרון לתקופה של ארבעה ימים. התוצאה הייתה חד-משמעית: ירידה של 20 אחוז ברמת הזיהום, והקלה משמעותית בפקקי התנועה. בשנת 2006 הגבירו הסינים הילוך, וסגרו 3,176 מפעלים מזהמים באזור בייג'ינג.

המאמצים נושאים בינתיים פירות: בשנת 2006 נהנתה העיר מ-241 ימים של שמיים כחולים - שינוי אדיר ביחס למצב לפני עשור, אז היו פחות ממאה ימים כאלה בשנה.

השינוי העמוק שעובר על סין מתחיל גם מלמעלה: הקבינט הסיני הורה לכל הפקידים ובעלי התפקידים בממשל להחליף את מכוניתם למכונית ידידותית לסביבה עד יוני 2008. כמו כן הקצה הקבינט עשרות מיליוני דולרים בקמפיינים רבים למען שימור הטבע והסביבה.

הצעדים האלה לבדם, שמלווים במדיניות אכיפה קשוחה, אמורים להקטין את צפיפות התחבורה בעיר בקרוב ל-70% בתקופת האולימפיאדה ולחתוך בעשרות אחוזים את ריכוזי ה-NOX.

בצעד נדיר, קיבלו ארגונים וגופים מרחבי העולם אישור לעקוב ולבחון את הנתונים הסטטיסטיים שמפרסמת סין בנושא, ואף לבצע בדיקות מקיפות בעצמן - מהלכים שסין לעולם לא הייתה מאשרת בנסיבות אחרות. כמו כן הקלה סין משמעותית הגבלות שהוטלו בעבר על עיתונאים זרים, והבטיחה שהם ייהנו מחופש סיקור נרחב יותר.

במקביל להקטנת כמות כלי הרכב על הכבישים מתכוונת הממשלה הסינית להעמיד לרשות באי האולימפיאדה את הצי הגדול ביותר של כלי רכב "ירוקים", שרוכז אי פעם במקום אחד. לא פחות מ-500 כלי רכב עם הנעה אלטרנטיבית יסיעו את האתלטים, בעלי התפקידים והמדיה. אלה כוללים 53 אוטובוסים חשמליים, 25 אוטובוסים היברידיים, 75 מוניות היברידיות, 20 מכוניות מונעות בתאי דלק ועוד 320 כלי רכב חשמליים לגמרי.

 הכפר האולימפי של בייג'ינג הוא הגדול ביותר בהיסטוריה של האולימפיאדות, ומספר שיא של 17,600 ספורטאים, מאמנים ועסקנים אמורים להשתכן בו בחודשיים הקרובים. במסגרת השאיפה ל"אולימפיאדה ירוקה" – חלק מהחשמל בכפר יופק ע"י אנרגיה סולארית, והתחבורה הפנימית תהיה באוטובוסים חשמליים.

גם המכבסה בכפר האולימפי "ידידותית לסביבה": מכונות הכביסה חסכוניות בחשמל ובמים, ואינן דורשות שימוש בדטרגנט או סבון לניקיון הבגדים.

אדריכלות "ירוקה" בבריכה האולימפית:

 למבנה יש צורה של קופסא, דבר שהקנה לו את הכינוי     Water Cube. החזית שלו שקופה למחצה ומכוסה בבועות המזכירות בועות סבון. המעטפת מבוססת על מחקר שערכו שני פיזיקאים בטריניטי קולג' שבדבלין לגבי התכונות המבניות של בועות סבון. בין היתר, מבנה הבועות אמור לעזור לבניין לעמוד בפני רעידות אדמה.

המעטפת עצמה בנויה מסוג קל במיוחד של טפלון, דבר שהופך את הבניין למעין חממה יעילה מבחינה אנרגטית. בנוסף, אנרגיה סולרית תשמש לחימום מי הבריכות; מי גשמים ייאספו מתחת למבנה וישמשו למילוי הבריכות; ומי הבריכות יסוננו פעמיים ויועברו לשימוש מחדש.

עוד על הבריכה כאן.

 המודעות לבעיות הסביבתיות בסין אמנם התפתחה כבר בסוף שנות ה-90', אבל האחריות שבאה עם האולימפיאדה האיצה משמעותית את הטיפול בבעיות. מנקודת מבט גלובלית, ניתן אפילו לומר כי בחירת סין כמארחת האולימפיאדה הייתה השקעה סביבתית מצוינת לטווח הארוך. שבע שנים אינטנסיביות של הסברה עוזרות אמנם להעלות את המודעות הסביבתית בציבור, אבל יש המגדירים את המאמצים כמעטים מדי ומאוחרים מדי.

בגרינפיס סין מקווים שלאולימפיאדה הירוקה תהיה השפעה גם לאחר סיום המשחקים. בגרינפיס פעלו נמרצות ברחבי בייג'ינג לשכנע את התושבים לעבור לנורות חסכוניות בחשמל ולהשתמש בצ'ופסטיקס רב-פעמיים, והסבירו כי המטרה היא לא רק "אולימפיאדה ירוקה", אלא עתיד ירוק יותר מעכשיו והלאה לסין כולה.     

צר לי בעיני ההשתדלות,של הסינים להיות ירוקים הינה צביעות. האם אין סחר באברים?רמישת כבוד האדם

וחירותו שימוש בפרוות וכו.

קשה לי להאמין,שאכן אכפת להם מעולם ירוק ואקולוגי. 

הנה עוד מאמר מצוין של רז גודלניק, nrg מעריב, על הקשר בין ספורט לאיכות סביבה:

http://www.nrg.co.il/online/35/ART1/054/150.html

בין השאר הוא כותב שם על חינוך:

"לאירועי ספורט כמו אולימפיאדה, מונדיאל, סופרבול ואחרים יש קהל עצום שבא לראות אותם, ועוד כמה מאות מיליונים שצופים בהם מהכורסה בבית.

למארגני התחרויות יש אפשרות להעלות נושאים סביבתיים על סדר היום התקשורתי ובכך להגדיל את המודעות של אנשים, שמן הסתם לא נחשפים למסרים הללו בחיי היומיום, או שנחשפים, אבל זה לא ממש מעניין אותם.

לספורטאים, ואירועי ספורט גדולים, יש יכולת השפעה ועיצוב תודעה ברמה שארגונים ירוקים יכולים רק לחלום עליה (תראו רק כמה משלמים על פרסומת בסופרבול או על מתן חסות למונדיאל). לפיכך, הפניית הזרקור באירועי הספורט הגדולים לבעיות סביבתיות יכולה להסתכם לא רק בעצם קיום האירוע בצורה שאינה מזיקה לסביבה, אלא גם  בהשפעה מהותית על עיצוב התודעה של חובבי ספורט בכל העולם - ובכך להעלות תרומה חשובה לעתיד הכדור האחד שמשותף לכולנו."

ספורטאים בארץ (למשל עמית ענבר שפועל למען חופים נקיים) ובעולם שמהווים מודל לחיקוי יכולים לשמש כדוגמה אישית:

יאו מינג, הכדורסלן הסיני, כוכב קבוצת היוסטון רוקטס מה NBA נבחר לשגריר סביבתי מטעם האו"ם להוביל קמפיין סביבתי חובק עולם בנושא שינויי האקלים ומשבר האנרגיה. בכוונתו של מינג, שנחשב לאחד השחקנים הפופולארים בליגה, לפגוש צעירים ברחבי העולם ולנסות לתת להם השראה לפעול למען הסביבה ולהפוך אותם ל"אלופי הסביבה" בקהילה שלהם.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/772/058.html