כבר תשעה חודשים אנחנו לא ביחד, והבן שלי שעוד מעט בן שלוש שובר לי את הלב כל פעם מחדש.... בעבר הוא היה אומר לי דברים כמו "הבית בוכה" וכשהייתי שואלת למה הוא היה אומר כי "איפה אבא שלו..." הוא עדיין זוכר שהוא היה גר בבית ולאחרונה התחיל לומר דברים כגון- "אבא נשאר לבד.... אבא צריך אותי..." או "את יודעת שאבא של יערה גר עם אמא של יערה" ... "אולי שאבא ישאר לישון במיטה שלי".... כשהיינו במסיבה בגן הוא לקח אותי ואותו לרקוד והצמיד את הידיים שלנו... הוא מתעסק בזה יחסית לילדים אחרים של חברות שלי והם באותו גיל המון.

ההתמודדות עם זה כל כך קשה לי שלפעמים בא לי לומר לאקס- "נו, טוב, תחזור הביתה!"

 

אוהוו, זה קשה. מבינה אותך. הבת שלי שואלת אותי כל הזמן:"אמא, את אוהבת את אבא?" או "אמא, למה אבא לא גר איתנו" ועוד כל מיני שאלות.

 

בניתי מערך של תשובות, לפעמים זה עוזר , לפעמים לא. זה חלק מהעניין של "גירושין". זה קשה, צריך לדעת כיצד להתמודד.

ראיתי לפני יומיים את הסדרה "הבטחנו זה לזו" אודות הילדים של הורים גרושים. אמרה אחת מהן, בוגרת, תמיד הילדים להורים גרושים ירצו כי ההורים יהיו יחד וכי כאשר הייתה נוכחת בחתונות של כל אחד מהוריה היא ממש בכתה בזמן החופה כי הבינה שזהו, אין אפשרות כי יחזרו לחיות יחד.

צטט: שירה75 2008-08-12 16:27:07

הבן שלי שובר לי את הלב

כבר תשעה חודשים אנחנו לא ביחד, והבן שלי שעוד מעט בן שלוש שובר לי את הלב כל פעם מחדש.... בעבר הוא היה אומר לי דברים כמו "הבית בוכה" וכשהייתי שואלת למה הוא היה אומר כי "איפה אבא שלו..." הוא עדיין זוכר שהוא היה גר בבית ולאחרונה התחיל לומר דברים כגון- "אבא נשאר לבד.... אבא צריך אותי..." או "את יודעת שאבא של יערה גר עם אמא של יערה" ... "אולי שאבא ישאר לישון במיטה שלי".... כשהיינו במסיבה בגן הוא לקח אותי ואותו לרקוד והצמיד את הידיים שלנו... הוא מתעסק בזה יחסית לילדים אחרים של חברות שלי והם באותו גיל המון.

ההתמודדות עם זה כל כך קשה לי שלפעמים בא לי לומר לאקס- "נו, טוב, תחזור הביתה!"

 

 

שירה יקרה,

 

לדעתי בנך חכם... הוא קולט את הרגשות שלך...

הילדים קולטים מהוריהם בדיוק את מה שההורים מרגישים.
כאשר בני הזוג שלמים עם ההחלטת  הגירושין, זה מה שהם מעבירים לילדים, ולילדים מאוד ברור מה הולך להיות (מנסיון...)

כאשר את אומרת את המשפט  "ההתמודדות עם זה כך כך קשה לי שלפעמים בא לי לומר לאקס- נו, טוב, תחזור הביתה". בנך קולט את זה, זו משאלתו והוא ימשיך לנסות להחזיר אתכם אחד לשניה אלא אם כן תבהירי לו אחרת.

 

בהצלחה עם כל מה שתחליטי.

יקירתי, לפי דעתי, זה לא הבן שלך ששובר לך את הלב זו את. אם לא היית מרחמת עליו הוא לא היה מרגיש מסכן.

לפי דברייך משתמע שאת לא סגורה לגמרי בעניין הגירושין, ברגע שתגיעי להבנה הזו יהיה לך יותר קל.

על שאלות מסוג זה אני בדר'כ עונה,שיש כל מיני סוגים של משפחות, במשפחה שלנו יש המון המון אהבה לילדים וזה מה שהכי חשוב.

ובנוגע למשפט האחרון שלך, את חושבת שלילד יהיה יותר טוב לגדול עם זוג הורים שלא מסתדרים ביניהם?

  

 

האם הילד רואה את אביו כמה פעמים בשבוע? האם הסברתם לו שאתם אוהבים אותו מאוד וגם

זה את זו, אבל לא מסתדרים ועוד ועוד מיני שיחות שיכולות להקל עליו, אפילו בגילו?

הי שירה

אני מסכים עם הדברים שנאמרו פה בתגובה. ילדים (במיוחד קטנים) תמיד ירצו ששני ההורים שלהם יחזרו להיות ביחד. יחד עם זאת, הם יכולים להפסיק לתת לזה להפריע להם ולך בחיי היום יום אם יבינו שהנושא לא אפשרי.

חשוב מאוד לשמור על תקשורת פתוחה וחשוב שהילד יוכל לבטא את הרצון הזה גם בפניך, מבלי שזה ישבור אותך או מבלי שתקחי זאת למקום של חזרה לזוגיות "למען הילד". זה שהילד שלך משתף בקושי וברצון שלו, זה נהדר ומרמז על כך שהוא מרגיש שזה אפשרי בבית שלכם. יחד עם זאת, במקום להישאר במקום האמפטי ולהכיל את הקושי שלו (ותו לא), את עוברת  לפסים פרקטיים של החזרת הבן זוג. גישה זו, מעוררת את השאלה האם את בטוחה בפרידה? כי אם כן, אפשר היה לצפות שלא תחזרי כל כך מהר לרעיון השיבה שלו הביתה.

נראה לי שגם את מבינה שתחושותיו של הילד הגיוניות ואף צפויות והן חלק מההתמודדות הצפויה של פרידה. הקושי שלך בהתמודדות אתן הוא ברור, אבל אפשרויות העובדה שאתה חושבת שהדרך היחידה להקל על בנך או עליך בהתמודדות עמו, היא חזרת האבא, רק מקשות עליך. גם אם האבא יחזור, זה צריך להיות מהסיבות הנכונות ולא כי קשה להתמודד עם ציפיות הילד. לדעתי, את צריכה לעבוד על עצמך להשאר אמפטית ומכילה מחד, אך חזקה ושלמה עם בחירתך מאידך.

 

אלי שגיא- פסיכותרפיה

אין צורך להחזיר את האקס הביתה. יש צורך לשדד מערכות ולהתבונן בנושא בעיניים של "הילד".

 

הילד מזהה את הצורך הטבעי שלו בשני הורים. מעבר להסבר שיש להסביר לו (לפי מיטב הבנתו) כי אמא ואבא כבר לא יחד - יש למצוא מודל שבו הילד יהיה "בקרבת" אביו באופן שויוני כמו עם אמו. עם את והגרוש גרים קרוב, זה הזמן לנסות ולממש משמורת שויונית יותר, בה זמנו של הילד יתחלק בין אביו ואמו שווה ככל האפשר.

 

זהו אתגר גם לאב וגם לאם ולא תמיד יצלח. אבל אם יצליח, הדיבידנדים שתזכו מילדכם המשותף יהיו גבוהים לעין ערוך מכל צורת משמורת אחרת.

אני מסכימה לחלוטין עם דבריהם של אלי ושל יוסי. הילד זקוק להכלה ולהבנה ולא לכניעה

חד צדדית שלך, אם אכן אינך מעוניינת עוד לחיות עם האב. הילד מעלה את הכאבים

והצרכים שלו והוא צריך לקבל תמיכה, אהבה והבנה אך לא הסכמה לבקשות, אשר

עלולות לפגוע בך. כמו כן, הילד זקוק לשני הוריו ואם יחיה גם עם אביו וגם עמך במשמורת משותפת,

לא יחוש בחסרונו של האב, מה גם שאם יהיו תקשורת ושיתוף פעולה נעימים ביניכם, הילד 

ירגיש שהוא לא איבד אף אחד מהוריו. כפי שכתב פרופ' שגיא בדו"ח הביניים של ועדת שניט,

המחקרים החשובים והרציניים ביותר מצביעים על כך, שמשמורת משותפת, נותנת לילדים את

התחושה הקרובה ביותר למצב של זוגיות תקינה בין ההורים.

צטט: עו"ד יעל גיל 2008-08-13 23:34:14

האם הילד רואה את אביו כמה פעמים בשבוע? האם הסברתם לו שאתם אוהבים אותו מאוד וגם

זה את זו, אבל לא מסתדרים ועוד ועוד מיני שיחות שיכולות להקל עליו, אפילו בגילו?

 

 

הוא רואה אותושלוש פעמים בשבוע. ודאי שאנו אומרים לו ששנינו אוהבים אותו מאוד! פסיכולוג שהוא מומחה להורות לגיל הרך אמר שבשלב זה אין מה להיכנס ללא מסתדרים וכו'.... אלא באמת להתמקד שאהבה שלנו אליו.

צטט: אלי שגיא-פסיכותרפיסט 2008-08-14 08:48:11

 

 אלי

תודה!

כתבת דברים חשובים וחכמים...... אני שלמה עם ההחלטה להיפרד...... האימרה שלי הייתה כדי להמחיש עד כמה ליבי נשבר, לא התכוונתי ברצינות להחזיר אותו הביתה!

הי שירה

אני מסכים עם הדברים שנאמרו פה בתגובה. ילדים (במיוחד קטנים) תמיד ירצו ששני ההורים שלהם יחזרו להיות ביחד. יחד עם זאת, הם יכולים להפסיק לתת לזה להפריע להם ולך בחיי היום יום אם יבינו שהנושא לא אפשרי.

חשוב מאוד לשמור על תקשורת פתוחה וחשוב שהילד יוכל לבטא את הרצון הזה גם בפניך, מבלי שזה ישבור אותך או מבלי שתקחי זאת למקום של חזרה לזוגיות "למען הילד". זה שהילד שלך משתף בקושי וברצון שלו, זה נהדר ומרמז על כך שהוא מרגיש שזה אפשרי בבית שלכם. יחד עם זאת, במקום להישאר במקום האמפטי ולהכיל את הקושי שלו (ותו לא), את עוברת  לפסים פרקטיים של החזרת הבן זוג. גישה זו, מעוררת את השאלה האם את בטוחה בפרידה? כי אם כן, אפשר היה לצפות שלא תחזרי כל כך מהר לרעיון השיבה שלו הביתה.

נראה לי שגם את מבינה שתחושותיו של הילד הגיוניות ואף צפויות והן חלק מההתמודדות הצפויה של פרידה. הקושי שלך בהתמודדות אתן הוא ברור, אבל אפשרויות העובדה שאתה חושבת שהדרך היחידה להקל על בנך או עליך בהתמודדות עמו, היא חזרת האבא, רק מקשות עליך. גם אם האבא יחזור, זה צריך להיות מהסיבות הנכונות ולא כי קשה להתמודד עם ציפיות הילד. לדעתי, את צריכה לעבוד על עצמך להשאר אמפטית ומכילה מחד, אך חזקה ושלמה עם בחירתך מאידך.

 

אלי שגיא- פסיכותרפיה

 

 

מסכימה עם קודמי .

לילד אולי כואב אבל לא נשבר לו הלב

הוא פשוט משקף אותך ואת הרגשתך העצובה

חיזקי ואימצי- כי אם עשית את הצעד הנכון ..- את יודעת והדרך שלך ניחראית לך באור בהיר וברור.

אם את מיתחרטת זה אפשרי אבל תבדקי היטב למה. לא לשוב בגלל פחדי לבד או בגלל רחמים על עצמך

הרבה כוחות וחוזק

בוקר טוב

נגעת לליבי,נשמע לי מאד טבעי ההתלבטות,רגשות האשמה הרצון לסדר את הכל חזרה שיהיה טוב לילד שלך,

הרי גירושין/פרידה זה תהליך של אובדן ועיבוד עם עליות וירידות,זוכרת את עצמי בוכה יחד עם ביתי שהיתה אז בת שלוש וחצי יש המון כאב שיוצא ,ועברו כבר תשעה חודשים ואולי את סופרת כל יום  ,

השנה הראשונה קשה כל דבר עושים בפעם הראשונה לבד יום ההולדת ,חגים,החורף הראשון לבד הקיץ ... הדברים הקטנים והגדולים...הרגישות מאד גבוהה באופן טבעי ומקרינה על הסביבה,אבל קרה כאן משהו משמעותי וזה בעיני טבעי שזה ישפיע עליך ועל בנך זה מאד מדאיג בעניי אם לא ,אם אין תגובה אם אין שוב מפגש עם האובדן,

אני בעד לדבר על הרגשות גם עם ילדים קטנים,שעצוב לי עכשיו או קשה לי זה לא אומר שמתמוטטים גם לילד עצוב לאשר את הרגשות שלו אמא יודעת שקשה אבל נעבור את ואמא אוהבת ואבא אוהב .ויורדים לגינה ומשחקים ושוב לפני השינה עולה השאלה ושוב מתייחסים גם לרגשות וגם ליכולת שלנו להתמודד....

אולי זה שלב שיעבור אולי לא לא יודעת אבל מאמינה שכן...תהיי כנה עם עצמך רגשותיך ולהיות מבולבלת זה חלק מהסיפור,

לפי השיתוף שלך את אדם רגיש שער לצרכים של בנו ויידע מה לעשות ,תסמכי על עצמך ,

תעזרי בחברים ,משפחה,תשתפי ,תשתפי תשתפי אל תשארי עם זה לבד .

גמבה.

מאחלת לך רק טוב

גמבה

 

 

אני גמבה התגובה הקודמת היתה בטעות דקך כרטיס של חבר

גמבה