מה עושים שצריך להגיע למטרה חשובה - ואנשים שמתחתינו, לצידנו ומעלינו - לא ממש עוזרים ומשתפים פעולה, משחקים "ראש קטן", לא עומדים בהתחייבויות שלהם עד הסוף?

 

מה קורה לנו?  איך אנחנו מגיבים במצב הזה?  רואים את היעד, מתוסכלים מהקשיים בדרך, ו...?

 

במצבים האלה - אנחנו יודעים את המטרה, מטרה חשובה ומשמעותית - והדרך להשגת המטרה מתחילה להיות משהו מעייף שגוזל אנרגיה.  מכירים את המצב?  לפעמים מרוב תסכול אנחנו קצת מתרגזים על אנשים אחרים, ובסוף מתרגזים גם על עצמנו שהתרגזנו...  אבל מה אפשר לעשות?  איך אפשר ליצור דרך כזו שתאפשר לנו לנווט בין כל האנשים שאנו זקוקים להם - להגיע למטרה - בלי לפגוע באנשים בדרך - ובכל זאת - להגיע למטרה?

 

אשמח גם לתגובות בפוסט שכתבתי שקשור לנושא זה - כלומר לחשיבות של הדרך ולא רק של המטרה.

מה עושים שצריך להגיע למטרה חשובה - ואנשים שמתחתינו, לצידנו ומעלינו - לא ממש עוזרים ומשתפים פעולה, משחקים "ראש קטן", לא עומדים בהתחייבויות שלהם עד הסוף?

 

מה קורה לנו?  איך אנחנו מגיבים במצב הזה?  רואים את היעד, מתוסכלים מהקשיים בדרך, ו...?

 

אליאור,

אני מאוד מבינה את המצב שאתה מדבר עליו, במקרה כזה אני הייתי עוצרת ומנסה לחשוב האם אני שואלת את השאלות הנכונות, האם המטרה שהצבתי לעצמי והמאבק להשיגה הוא בר יישום בהתחשב בחוסר שיתוף הפעולה מסביבך.

אולי אפשר להגדיר את המטרה בצורה שונה על מנת לעזור לאנשים מסביבך לראות את מה שאתה מנסה להשיג ואיך זה יכול להיות לטובת כולם, נסה להראות להם מה הם יכולים להרוויח משיתוף הפעולה איתך.

נקודה נוספת למחשבה: יתכן האנשים מסביבך לא שותפים לאותו החזון, הם לא רואים את המטרה שאתה רואה לנגד עיניך. נסה לשנות את נקודת המבט שלהם - במקום להראות להם את פסגת האוורסט ולהסביר להם שאל הפסגה הזו אתה שואף להגיע וזה הדבר הטוב יותר עבור כולם נסה לבנות מספר תחנות ביניים והראה להם תחילה את התחנה הראשונה - הצב לשותפיך לעבודה מטרות קטנות יותר שנראות ברורות ומושגות, ויכולות להוות תמריץ חיובי לעבר התחנה השניה בדרך למעלה.

האוויר דליל למעלה בפסגה, התחנות הביניים בדרך יעזרו לך להתרגל ולהכין את עצמך להתחנה הבאה בדרך לפסגה.

איריס

 

צטט: irisi 2008-08-14 10:56:03

מה עושים שצריך להגיע למטרה חשובה - ואנשים שמתחתינו, לצידנו ומעלינו - לא ממש עוזרים ומשתפים פעולה, משחקים "ראש קטן", לא עומדים בהתחייבויות שלהם עד הסוף?

 

מה קורה לנו?  איך אנחנו מגיבים במצב הזה?  רואים את היעד, מתוסכלים מהקשיים בדרך, ו...?

 

אליאור,

אני מאוד מבינה את המצב שאתה מדבר עליו, במקרה כזה אני הייתי עוצרת ומנסה לחשוב האם אני שואלת את השאלות הנכונות, האם המטרה שהצבתי לעצמי והמאבק להשיגה הוא בר יישום בהתחשב בחוסר שיתוף הפעולה מסביבך.

אולי אפשר להגדיר את המטרה בצורה שונה על מנת לעזור לאנשים מסביבך לראות את מה שאתה מנסה להשיג ואיך זה יכול להיות לטובת כולם, נסה להראות להם מה הם יכולים להרוויח משיתוף הפעולה איתך.

נקודה נוספת למחשבה: יתכן האנשים מסביבך לא שותפים לאותו החזון, הם לא רואים את המטרה שאתה רואה לנגד עיניך. נסה לשנות את נקודת המבט שלהם - במקום להראות להם את פסגת האוורסט ולהסביר להם שאל הפסגה הזו אתה שואף להגיע וזה הדבר הטוב יותר עבור כולם נסה לבנות מספר תחנות ביניים והראה להם תחילה את התחנה הראשונה - הצב לשותפיך לעבודה מטרות קטנות יותר שנראות ברורות ומושגות, ויכולות להוות תמריץ חיובי לעבר התחנה השניה בדרך למעלה.

האוויר דליל למעלה בפסגה, התחנות הביניים בדרך יעזרו לך להתרגל ולהכין את עצמך להתחנה הבאה בדרך לפסגה.

איריס

 

 

שלום איריס,

 

תודה על התשובה המקיפה!

 

הרשי לי להקשות עלייך :-): איך את מרגישה כשאת צריכה לנווט בדרך הזו?  מה את מרוויחה - ומה המחיר שאת משלמת?

 

אליאור

אליאור,

אתה לא מקשה עלי :-)

כשאני נתקלת בקושי התגובה הראשונית שלי היא איך אני מתגברת עליו.

כשאני נאלצת לנווט דרך הקושי עם התנגדות של כל הגורמים מסביבי כפי שתארת בתחילת הדיון אז יש כמה שאלות שאני צריכה לענות עליהן.

 

1. האם המטרה הסופית באמת שווה את זה?

    אני שוקלת שוב לפרטים מה אני מנסה להשיג, מה זה נותן לי, במה זה מקדם אותי ובאיזה מחיר.

2. אם המטרה הסופית אכן שווה את הקושי של הדרך אז אני אנסה לתכנן את הדרך בצורה אחרת, מטרות קטנות

    יותר לאורך הדרך יכולות לעזור ולתת הרגשה טובה של הישג והתקדמות.

3.אני מבקשת עזרה תוך כדי נסיון למצוא שותפים שיפעלו איתי לקידום המטרה - להפוך את המטרה משלי בלבד למשותפת.

 

לא תמיד המאבק והמחיר שווה את הקושי.

האם תוכל להעלות לדיון דוגמא מוחשית יותר?

 

איריס

 

מכירה מאוד את התחושה.

מנסיון, צריך להאמין בעצמך, במטרה וללכת בכל הכוח ולא משנה מה הסביבה אומרת ואיזה התנגדויות היא מביאה.

ברגע שאתה מאמין בעצמך דברים קורים. יכול להיות שהם יקרו לאט יותר בגלל חוסר תמיכה אבל קורים.

התמיכה תגיע בהמשך.

העיקר תאמין בעצמך, לא להישבר ולהמשיך הלאה, הלאה. זה הכי חשוב.

שיהיה בהצלחה.

מזמינה לבקר בגלריה שלי בקפה

 

צטט: irisi 2008-08-14 14:24:06

אליאור,

אתה לא מקשה עלי :-)

כשאני נתקלת בקושי התגובה הראשונית שלי היא איך אני מתגברת עליו.

כשאני נאלצת לנווט דרך הקושי עם התנגדות של כל הגורמים מסביבי כפי שתארת בתחילת הדיון אז יש כמה שאלות שאני צריכה לענות עליהן.

 

1. האם המטרה הסופית באמת שווה את זה?

    אני שוקלת שוב לפרטים מה אני מנסה להשיג, מה זה נותן לי, במה זה מקדם אותי ובאיזה מחיר.

2. אם המטרה הסופית אכן שווה את הקושי של הדרך אז אני אנסה לתכנן את הדרך בצורה אחרת, מטרות קטנות

    יותר לאורך הדרך יכולות לעזור ולתת הרגשה טובה של הישג והתקדמות.

3.אני מבקשת עזרה תוך כדי נסיון למצוא שותפים שיפעלו איתי לקידום המטרה - להפוך את המטרה משלי בלבד למשותפת.

 

לא תמיד המאבק והמחיר שווה את הקושי.

האם תוכל להעלות לדיון דוגמא מוחשית יותר?

 

איריס

 

 

 

שלום איריס,

 

תודה.  אהבתי מה שכתבת.   אני מסכים - לא תמיד המאבק והמחיר שווה את הקושי.  אני חושב שחלק מהקושי נוצר כאשר הדרך הופכת להיות "מאבק".  ואכן, כשיש התנגדויות מצד אחרים, חוסר שיתוף פעולה, אי עמידה בהבטחות - קל לנו מאוד להיכנס לעמדת התגוננות או התקפה - ואז הדרך באמת הופכת למאבק.  מצד שני - אלו הם בדיוק המצבים שבהם אנחנו יכולים "לצאת גדולים" - לא על ידי זה שנסלח-ונשכח-ונגיש-את-הלחי-השנייה - אלא על-ידי הסתכלות רחבה יותר על הסיטואציה, מעין Zoom Out (כמו שקורא לזה פרופ' קרלו שטרנגר - שמנחה אותי בעבודת הדוקטורט שלי בחוג לפסיכולוגיה).  אני יודע שזה "קל להגיד וקשה לעשות" - אבל זה לא עדיף על פני העייפות והתסכול שיש במאבקים?...

 

מה דעתך?

 

אליאור.

צטט: צלמניה 2008-08-14 14:56:11

מכירה מאוד את התחושה.

מנסיון, צריך להאמין בעצמך, במטרה וללכת בכל הכוח ולא משנה מה הסביבה אומרת ואיזה התנגדויות היא מביאה.

ברגע שאתה מאמין בעצמך דברים קורים. יכול להיות שהם יקרו לאט יותר בגלל חוסר תמיכה אבל קורים.

התמיכה תגיע בהמשך.

העיקר תאמין בעצמך, לא להישבר ולהמשיך הלאה, הלאה. זה הכי חשוב.

שיהיה בהצלחה.

מזמינה לבקר בגלריה שלי בקפה

 

 

האמונה בעצמנו באמת מאוד מאוד חשובה.   מהניסיון שלי, הרבה פעמים אנשים שמתרגזים, מתעצבנים, מתעייפים או נעשים מתוסכלים - מגלים שמאחורי הרגשות האלה לפעמים מסתתרים ספקות שיש להם לגבי עצמם, הם לא מספיק מאמינים בעצמם.

 

ביקרתי בגלריה שלך, ואהבתי.  ראיתי רק תמונה אחת של הריון, אבל ראיתי כמה של כלבים וילדים, וזה מרגש לראות איך בעצם לא רק הכלב מוצא את הילד שמאמץ אותו - אלא גם הילד מוצא את הכלב.  אולי באיזה שהוא מקום גם הכלב מאמץ את הילד...

 

אליאור

אלאור תודה רבה שביקרת בגלריה שלי.

המשך להאמן בעצמך. חזק ואמץ ושיהיה בהצלחה!!

אליאור, תודה לך על הדיון המעניין.לפעמים מנהל טוב צריך להודות בכישלון ולהמשיך הלאה מבלי להסתכל לאחור,  אם אני יוצאת מנקודת הנחה שיש על מה להיאבק אז כפי שאני רואה את זה יש שני סוגים של מאבק.אם אתה באמת מאמין במטרה שלך אז יותר קל להתמודד עם קשיי הדרך, לאמונה, התמדה ונחישות יש יכולת לסחוף עימן אנשים.אם הדרך היא מאבק אז בהחלט כדאי לעצור, להתבונן על הסיטואציה מנקודת מבט רחבה יותר, Zoom Out , כפי שהגדרת את זה ולנסות לבנות מחדש את אופן הפעולה ולבנות אסטרטגיה חדשה, לפעמים "אפשר לכבוש את הפסגה על ידי טיפוס על הצד השני של ההר".השפה יצאה לי קצת "צבאית" מה שמביא אותי לחשוב שאולי רצוי לנקוט בגישה שונה מלכתחילה, אם במקום להשתמש במושג מאבק שהוא שלילי מיסודו, מכניס אותנו לעמדת התגוננות, גורר התנגדות ומבהיר שבסופו של דבר רק אחד יכול לנצח נשתמש במושג התמודדות, שהוא חיובי מיסודו ומאפיין אומץ והתמדה אולי נוכל להגיע אל המטרה ללא מאבק מעייף ומתסכל.קראתי היום את המאמר על המפגש של וורן באפט וביל גייטס מול סטודנטים, וורן באפט הגדיר את מה שהוא מצפה מהמנהלים שלו כך:"אני מבקש מהמנהלים של ברקשייר דבר כזה: 'נסו לשפוט כל פעולה שלכם וכל החלטה שלכם לפי מבחן שאני קורא לו: מבחן העמוד הראשון בעיתון'. אני שואל אותם: 'איך תרגישו אם תדעו שכל פעולה והחלטה שלכם תתפרסם למחרת היום בעיתון המקומי, יכתוב עליה עיתונאי לא כל כך ידידותי, ויקראו אותה החברים, המשפחה והשכנים שלכם. "אם זו פעולה שעוברת את מבחן העיתון, אז הכל בסדר. אם זו פעולה שנמצאת על הגבול - שיוותרו עליה. כמובן שהם יכולים להתקשר אלי ולהתייעץ מתי שהם רוצים, אבל אם הם עושים זאת - זה כבר סימן שיש בעיה".

מה אתה חושב?

איריס

צטט: irisi 2008-08-17 12:39:43

אליאור, תודה לך על הדיון המעניין.לפעמים מנהל טוב צריך להודות בכישלון ולהמשיך הלאה מבלי להסתכל לאחור,  אם אני יוצאת מנקודת הנחה שיש על מה להיאבק אז כפי שאני רואה את זה יש שני סוגים של מאבק.אם אתה באמת מאמין במטרה שלך אז יותר קל להתמודד עם קשיי הדרך, לאמונה, התמדה ונחישות יש יכולת לסחוף עימן אנשים.אם הדרך היא מאבק אז בהחלט כדאי לעצור, להתבונן על הסיטואציה מנקודת מבט רחבה יותר, Zoom Out , כפי שהגדרת את זה ולנסות לבנות מחדש את אופן הפעולה ולבנות אסטרטגיה חדשה, לפעמים "אפשר לכבוש את הפסגה על ידי טיפוס על הצד השני של ההר".השפה יצאה לי קצת "צבאית" מה שמביא אותי לחשוב שאולי רצוי לנקוט בגישה שונה מלכתחילה, אם במקום להשתמש במושג מאבק שהוא שלילי מיסודו, מכניס אותנו לעמדת התגוננות, גורר התנגדות ומבהיר שבסופו של דבר רק אחד יכול לנצח נשתמש במושג התמודדות, שהוא חיובי מיסודו ומאפיין אומץ והתמדה אולי נוכל להגיע אל המטרה ללא מאבק מעייף ומתסכל.קראתי היום את המאמר על המפגש של וורן באפט וביל גייטס מול סטודנטים, וורן באפט הגדיר את מה שהוא מצפה מהמנהלים שלו כך:"אני מבקש מהמנהלים של ברקשייר דבר כזה: 'נסו לשפוט כל פעולה שלכם וכל החלטה שלכם לפי מבחן שאני קורא לו: מבחן העמוד הראשון בעיתון'. אני שואל אותם: 'איך תרגישו אם תדעו שכל פעולה והחלטה שלכם תתפרסם למחרת היום בעיתון המקומי, יכתוב עליה עיתונאי לא כל כך ידידותי, ויקראו אותה החברים, המשפחה והשכנים שלכם. "אם זו פעולה שעוברת את מבחן העיתון, אז הכל בסדר. אם זו פעולה שנמצאת על הגבול - שיוותרו עליה. כמובן שהם יכולים להתקשר אלי ולהתייעץ מתי שהם רוצים, אבל אם הם עושים זאת - זה כבר סימן שיש בעיה".

מה אתה חושב?

איריס

 

 

אני חושב שאת אדם סקרן, שאוהב ללמוד ולהתפתח, שיודע לפרגן ועם מודעות עצמית גבוהה :-).

 

בקשר לדברים של באפט - זה מתחבר אצלי לצורך שלנו להגדיר לעצמנו ערכים שמתוכם אנחנו רוצים לפעול, וסטנדרטים להצלחה שעל פיהם אנחנו רוצים למדוד את המעשים שלנו.  כתבה בעמוד הראשון מכתב לא ידידותי נשמעת לי קצת כמו שאיפה לפרפקציוניזם, שלדעתי מגיע יותר ממקום של מתח וחרדה.  אני הייתי מעדיף משהו כמו: נסו לחשוב שמה שאתם עושים עכשיו - זה הדבר האחרון שתעשו בחייכם.  שבאופן פתאומי ובלתי צפוי - אתם הולכים לעולמכם מיד לאחר שתעשו אותו.  ועתה, יזכרו אתכם לפי הדבר האחרון שעשיתם.  איך ומה תעשו - כדי שיזכרו אתכם כמו שאתם רוצים שיזכרו אתכם?

 

ומה דעתך?

 

אליאור.

תודה רבה :-)  

אני מסכימה איתך, הניסוח שלך יותר לטעמי, אבל המסר שהוא מנסה להעביר ברור.

איריס