לאחרונה הועבר אלי לינק, שם כתבה מישהי, שנשים ישראליות נעשו מאוד אגרסיביות,אלימות וקשוחות,

שלא בטובתן, כל זאת, במין הכללה גורפת.

ממאמרים פמיניסטיים שקראתי, עולה מן ריח כללי של השחרת המין הגברי באשר הוא ונשיאה על דגל של משהו שמייצג לעיתים את אבדן הנשיות.

כאן בקפה אני קוראת הרבה תגובות של נשים, שנשמעות מלאות רוך, חמלה אהבה ונשיות.

 

מה דעתכם, האם תמו ימי התום והגיע עידן בו איבדו נשים את נשיותן, או שהנשיות קיימת במלוא עוזה ועצמתה והיא מועצמת מבעבר?

האם העובדה שנשים לוקחות על עצמן תפקידים שנחשבו בעבר גבריים יותר, הופכת אותן ללא נשיות, או שבעצם, הנשיות שם, החמלה, הרוך והעדינות קיימים ובד בבד איתם, צומחת ועולה כבר שנים הרבה, אישה שיש לה עוצמות וקריירה משלה, אשר הופכים אותה לאדם שלם יותר ואת זה יש לכבד, להוקיר ולאהוב.

במקום שגברים ידרשו מנשים דרישות בלתי אפשריות ויווצר מן מעגל קסמים של האשמות של גברים כלפי נשים ולהיפך, יהיו שניהם, עזר זה לזה ויחיו מתוך שיתוף פעולה, קבלה  והבנה לצרכים ההדדיים וכך יגשימו חזון של פחות גרושין ויותר נישואין מאושרים ומשפחות שלמות.

 נכון צודק

את מעלה שאלה לגבר שעבר טראומה כה חריפה מהתנהלות של 2 נשים צעירות בתפקידים שלטוניים בכירים וכל שאומר יתכן וזאת בהשפעה מסוימת של הארוע.

שאלתך עולה כשציפפי ליבני מגיבה למאצ'ואיזם של ברק במן מאצ'ואיזם נשי מטומטם ("קטן עלי וגו') וגם כאן מושפעת תגובתי כנראה.

 

אני אב ל-3 בנות. מקלל את יומי הצעיר שלא חפצתי בהעסקת נשים. מאז בתי ש.נ.י (שוב נולדה ילדה), מעסיק נשים בלבד כמעט ומברך כל רגע לומר שאבולוציונית נשים פשוט מפותחות יותר, שולטות בפרטים ושם האלהים....

 

יש בעיה של חברה בחשיפה ובעיה של מעבר וטרדה של שינוי ובתוך כל אלה נשאלת שאלתך המיוחדת. חסרה מאד הנשיות, הנועם, הרוך, החום, החיבוק ואין זה אומר שכך הם פני הדברים. לא ברור לי שימושך במילה "תום".זה חסר בשני הצדדים.

אני משוכנע שלסביבה השפעה ובמיוחד לשרות הצבאי, והלחץ הגברי בו מתפתחות בנות בארץ הוא מיוחד במינו ונותן אותותיו. אילו זה היה תלוי בי הייתי הולך עם החרדים עד הסוף בענין שחרור נשים משרות חובה תמורת שרות גבריהם.

אני מוכן לעמול עד סוף ימי למען הרחבת נוכחות נשים בניהול חיינו המעשיים והרוחניים והייתי עושה זאת עם בתי ספר לחום רוך וחמלה.

סוגיה מאד מעניינת הבאת..

 

לי נראה שכמו בכל סוגי היצורים החיים ביקום

 

גם בקרב בני האדם היו ויש מאבקים על

 

מי יהיה הדומיננתי ולמעשה מי יהיה מספר אחד

 

ומכיוון ששנים יחד לא יכולים להיות בראש

 

מנסה כל אחד להיות ביתרון .

 

למעשה עד לא מזמן שלט הגבר ללא עוררין

 

וניסה לדכא כל אפשרות שהאישה תרים ראשה.

 

אלא שלאחרונה המצב השתנה

 

האשה אט אט משתחררת כליל

 

ומכיוון שזה אף פעם לא מספיק

 

היא מנסה אט אט להפוך את היוצרות ושלה יהיה הפעם היתרון.

 

המאבק בין המינים לא סותר את שיטוף הפעולה המתבקש מהזוגיות

 

הניסיון ליצור יתרון מתחיל הפעם מחוץ לבית

 

שם מקבלים את הניסיון את הביטחון ואת התעוזה

 

ומשם הדרך ליצור יתרון גם בבית קצרה..

 

ומי אמר זה בכלל רע? העיקר הוא לא מי מוביל

 

אלא איך מתנהלים הדברים במצב הקיים.

הכל   אפשרי

 

אך   בגדול   מאמין שנשים  הן   נשיות

 

 

 

לאשה יש זכות מלאה להתפתח בכוונים שונים ואף להצליח בהם,היום אנו מצויים בעידן חדש,למרות שבמקומות מסויימים בעולם אישה עדיין רק מבצעת את עבודות הביית,אשר על כן ואף על כל זאת העלת כאן נושא חשוב,אישה של היום אישה של מחר ,אמביציוזית בזכות עצמה וכובשת את העולם.........

חג אהבה שמח

נשים הן נשים  - והנשיות קימת בהן, וזאת בחירה של כל אחת עד כמה להראות את הצדדים הללו. כמו שכתבת שיש בהן : חמלה רוך ועדינות וזה לא צריך לבוא דבר על חשבון משהו אחר.

אישה יכולה להיות עם עוצמות וקרירה משלה, להפגין מצד אחד אסרטיביות, עצמאות, וחוזק פנימי ויחד עם זאת להיות נשית.

הבעיה מתחילה בסטיגמות החברתיות שהחברה יוצרת וכך לאט לאט נשים מאבדות את הנשיות שלהן , נשים שיושבות בתפקידי מפתח בכירים - חושבות שאם יחשפו את הצדדים הנשיים הללו זה יפגע בהן , בסמכות שלהן, בכבוד שיקבלו מהאחרים. וזה לא שהגברים דורשים מהן, זאת הבחירה שלהן.

אני חושבת שבעצם התכונות "הנשיות" הללו הן אלף בית של יחסים ואלו תכונות שמעלות את השאלה:  האם גבר שמגלה רוך רגישות, עדינות וחמלה - הוא גבר נשי? או שהוא בעצם אחלה גבר?

נשים צריכות עדיין  היום

(למרות שיש קצת שינוי בעניין)

להילחם על מנת לתפוס את מקומן

במעגל העבודה וזאת הסטטיסטיקה

מוכיחה, עדיין יש יותר מנהלים גברים

ממנהלות נשים. לכן על הנשים לשנס

מותניים להתקבל למשרות בכירות,

לכן הדבר גורם לרושם שהן מאבדות

את נשיותן, אך לא כך הדבר.

מאידך הוכח במחקרים שנשים מנהלות

טוב יותר מאשר גברים, מאחר והן

הגיוניות, אסרטיביות, רכות, כך שמשתמע

מזה שהן עדיין נשארו נשיות.

אין פסול, נהפוכו שילוב בין נשים וגברים

ושיתוף פעולה בין שני המינים יכול רק

להצליח ובגדול.

 

יעל,

במציאות של היום טישטוש הנשיות מגיע מן הנקודה שבה נשים

רוצות לאחוז עיניים בבואן במשאים ומתנים, או באסרטיביות כלפי גברים.

וזה יפה בעיקר לנשות עסקים, או בעסקים.

רצוי וכדאי, שאשה, תביט היטב במראה ותשאל את עצמה איזה בית היא

רוצה שיהיה לה, בית על גלגלים ששם הכל פתוח, ונישא על כנפי

האקראיות והאילתור, בית בו מטשטשים התחומים הנשיים והגבריים,

סינטטי, שמתבטא בלוח השם בדלת הכניסה ותו לא .

אם היא חפצה בבית שפוי, שבו הכל מתנהל באופן המסורתי בו לגבר

יש מקום ואשתו אינה מסרסת את הווייתו, בו יש שיתןף פעולה מתוך כבוד הדדי,

בו הילדים רואים את הוריהם בשעות ,שהם יכולים להפיק מן ההורים

תכונות גנטיות של אופי, ואופיים לא ייקבע ע"י אופיין של מסגרות שמרטפות,

מטפלות, מנקות, ואנשי אחזקה למיניהם.

ותחשובנה על זה.....

אחרי שנים של פיזור, אל תבואו בטענות שאינכם מוצאות את הילדים..

את הבעל...

הם הולכים אל מי שכן יתן להם אהבה..

שלום לך יעל ולכל המשתתפים

 

אנו ערים לשינוי שחל במשך השנים. שני המינים הולכים ונהיים יותר מורכבים. הרי גם מהגברים היום נדרשת יותר רגישות, חמלה, התבטאות... יותר תכונות שנחשבו 'נשיות'.

אני מחשיב יותר אשה שרוצה לממש את עצמה כאדם. וכאדם-אשה , מה שקוראים 'נקבה' ואיני אוהב, יש לה את האופציה הנהדרת ללדת. ומתכונה זו נגזרים מאפיינים אחרים לה, אם רצונה בכך.

אני בכל אופן מעדיף אשה שמוצאת את הדרכים לממוש עצמי מלבד אמהות ואשת-איש. כמובן שכנל לגבי גבר.

ואני לא מפחית בערך אמהות, כלל וכלל לא. אני חושב שהחויה ללדת היא מהגדולות אם לא הגדולה ביותר שנתנה לאדם. ונמנעו מהגבר.

 

תודה לך יעל.

 

 

כל הכותבים כתבו כאן דברי טעם עמם אני מסכימה.

 

אני באופן אישי מאמינה בצורך לאזן, בין הצרכים והרצונות למימוש ולהגשמה עצמית לבין

חיי זוגיות ומשפחה. בדיוק כפי שאתי כתבה, בעיני גם גברים וגם נשים צריכים להשקיע

באופן מאוזן הן בעבודה והן במשפחה - ילדים אישה. הבעיה שאנשים מורגלים לשים את

הקריירה לפני הכול ואנחנו מוצאים או ילדים מוזנחים שמטופלים ע"י אנשי מקצוע, או 

בעיקר אישה, שמצופה ממנה להיות סופר וומן שגם עובדת ומפרנסת וגם מנקה, מסדרת

ומטפלת בילדים ובבעל. זה מעוות ולא סביר. מצד אחד אני מאמינה בשוויון מלא בין המינים,

בשום מקום לא כתוב ולא צריך להיות כתוב שאישה היא כובסת, מנקה מטפלת ועוד כל

מיני פונקציות שמקובל סטראוטיפית לייחס לאישה ומצד שני, אני חושבת שלא יכולה להיות זהות בין

המינים, שכן זה סותר את הבסיס ואת המהות של המשיכה ביניהם. הבסיס הזה, עומד על השוני הבסיסי

בין המינים, כאשר אישה היא אדם רך, עדין, חומל ומטפל והגבר מספק צרכים של בטחון וחום

מאספקטים אחרים. הערבוב המוחלט והשאיפה לשוויון מוחלט, פוגעים בעיני באפשרות 

לקיים מערכות יחסים אוהבות בין גבר לאישה. יש היום איזה כאוס וערבוב זהויות בין נשים לגברים,

בשל המהפכה הפמיניסטית, שהיא דבר גדול, חשוב והכרחי. אבל הבלבול, צריך לשאוף למצב של איזון שבו, מצד אחד, נשים תגשמנה את עצמן לא פחות מגברים בכל המובנים ומצד שני, הן לא תאבדנה

את הזהות שלהן כנשים.

 

צד נוסף של אותו עניין היא העובדה, שנראה כי גם גברים מנסים לאמץ לעצמם זהות שנחשבת לנשית,

מה שהוא לא ממין העניין לטעמי. נכון, רצוי שהם יהיו יותר רגישים לצרכי האישה, יותר אמפתיים

וכיוצ"ב, אבל הם נעשו יותר רגישים כלפי עצמם דווקא והיום כל דבר בעיני חלק מהם, הופך למלחמת כוחות.

קראתי מאמר שקומם אותי ביותר באחד מאתרי האינטרנט, שם כתב גבר את הגיגיו, על פיהם, זה מקומם

 אותו שהוא משלם כמה שקלים, כשהוא יוצא לדייט עם אישה ואם הוא אכן עושה זאת, הוא מרגיש חובה לעצמו

לקיים איתה יחסי מין, שלפחות יצא לו משהו מזה. יש כאן, חוסר כבוד בסיסי לאישה, צורת חשיבה שלא מביאה

לכלום, חוץ מלמאבקי כוח בין המינים וחשיבה אינטרסנטית, שאותי אישית דוחה. איפה הרומנטיקה?

איפה הרצון לכבד את האישה עמה הוא יוצא? איפה הגברים שראו פחיתות כבוד, בכך שהם לא משלמים

על היציאה לדייט. נראה שכל היוצרות התערבבו כאן וחבל.

 

פוסט-פמיניזם - פמיניזם שיש עימו קלון

  

מאז שעמדתי על דעתי ראיתי את עצמי כפמיניסט, שוחר השוויון בין המגדרים, כמו השוויון בין בני האדם בכל התחומים.

  

דא עקא שבשנים האחרונות ניתקתי את הקשרים על חברותי הפמיניסטיות, כי הן סטו מדרך השוויון.

  

הפוסט-פמיניזם דוגל בשיטת תפוס-כפי יכולתך, ואחר כך לדרוש, בשם ה"שוויון", את המחצית מהמעט שנותר, ולפעמים אותו הדבר, אבל הפוך: לקחת ללא-קרב את המחצית ה"זמינה", ואחר כך לצאת למלחמת תפוס-כפי-יכולתך על המחצית השנייה.

  

על מגמת-פניו של הפוסט-פמיניזם ראו כאן:

  

על "תסמונת יפה זילברשץ" - האם כצעקתה? או: האם אורית קמיר קיבלה את הדוקטורט "דרך המיטה"?

  

על הפרופסורה של יפה זילברשץ ועל הדוקטורט של אורית קמיר, על קידום ביושר ועל קידום "דרך המיטה" - תשובה לשואלת

  

בביהמ"ש המחוזי, ת"א: המהומה סביב השינויים במה שקרוי "ההרכב הנשי" - על פמיניזם ויושר אינטלקטואלי

  

וזה מביא אותנו הישר אל נקודת-התורפה של הפוסט-פמיניסטיות: העדר היושר האינטלקטואלי.

   

מהם הגורמים והסיבות לכך - תגידו אתם.

  

שמחה ניר, עו"ד

עורך ראשי

האתר של קימקא

http://www.quimka.net/

מכון קימקא

http://www.quimka.net/?l=he&a=180000

quimka@quimka.com

__________________

זה אוף-טופיק, אבל חשוב ביותר, ותסלחו לי שאני חוזר עליו שוב-ושב, כמו קאטו הזקן:

קריאה לממשלה אידיוטית, בעניין שחרור מחבלים

תמצית המאמר, תחת הכותרת הזאת: עסקות לחילופי מחבלים תמורת חיילינו ואזרחינו אשר נפלו בידי האוייב הן הכרח בל-יגונה. כך היה וכך יהיה - עד אשר יבוא שלום עלי-ארץ, אם וכאשר.

גם המחיר לעולם לא יהיה אחד-לאחד. את זאת הכל יודעין.

אבל השאלה החשובה היא מדוע להעניק למשוחררים, מלבד החופש, גם חנינה נשיאותית בלתי-הפיכה, כאשר אפשר, על פי החלטה מנהלית של הממשלה, "להפסיק את הביצוע" של המאסר, ולזרוק אותם החוצה עם מכתב-אזהרה שאם הם יחזרו לסורם הם יוחזרו, אוטומטית, ל"המשך הביצוע" - בלי שום הליך משפטי.

הסברים נוספים אפשר למצוא במכתב-התזכורת שלי, מיום 2.10.2007, אל שר המשפטים, דניאל פרידמן ("הנדון: שחרור מחבלים - לא בדרך של חנינה "נשיאותית" (המשך מצעד האיוולת)").

הבעייה הכי כאובה היא שהפקידים במשרד המשפטים מיירטים את כל הפניות אל השר, ולא מוכנים להודות בכך שכל השנים הם וקודמיהם נהגו בנושא הזה (כמו בעוד נושאים, מן הסתם) בצורה מטומטמת ואידיוטית.

עוד פחות מזה הם מוכנים להודות שהילד שאומר "המלך עירום" הוא לפעמים צודק.

גם ראש הממשלה ונשיא המדינה ממלאים פיהם מים.

כל הקורא את הדברים האלה מוזמן להעתיקים ולהפיצם בכל העולם - ובמיוחד לראש הממשלה ושריו - גם בממשלה הזאת וגם בכל ממשלה עתידית - עד שהם ילמדו.

רצוי גם לשלוח את זה לנשיא המדינה, שמעון פרס, ולכל הנשיאים שיבואו אחריו - עד שהם ילמדו.

עד שהם ילמדו, סוף-סוף, שגם כאשר יש הכרח לשחרר אסירים כחלק מהסדר מדיני - לא צריך לתת להם במתנה גם חנינה בלתי-הפיכה, בחתימתו של נשיא המדינה.

העתיקו והוסיפו את זה בשולי כל מאמר שאתם מפרסמים וכל מייל שאתם שולחים.

תודה,  שמחה

צטט: עו"ד יעל גיל 2008-08-16 17:25:36

על נשים גברים ומשפחה

לאחרונה הועבר אלי לינק, שם כתבה מישהי, שנשים ישראליות נעשו מאוד אגרסיביות,אלימות וקשוחות,

שלא בטובתן, כל זאת, במין הכללה גורפת.

ממאמרים פמיניסטיים שקראתי, עולה מן ריח כללי של השחרת המין הגברי באשר הוא ונשיאה על דגל של משהו שמייצג לעיתים את אבדן הנשיות.

כאן בקפה אני קוראת הרבה תגובות של נשים, שנשמעות מלאות רוך, חמלה אהבה ונשיות.

 

מה דעתכם, האם תמו ימי התום והגיע עידן בו איבדו נשים את נשיותן, או שהנשיות קיימת במלוא עוזה ועצמתה והיא מועצמת מבעבר?

האם העובדה שנשים לוקחות על עצמן תפקידים שנחשבו בעבר גבריים יותר, הופכת אותן ללא נשיות, או שבעצם, הנשיות שם, החמלה, הרוך והעדינות קיימים ובד בבד איתם, צומחת ועולה כבר שנים הרבה, אישה שיש לה עוצמות וקריירה משלה, אשר הופכים אותה לאדם שלם יותר ואת זה יש לכבד, להוקיר ולאהוב.

במקום שגברים ידרשו מנשים דרישות בלתי אפשריות ויווצר מן מעגל קסמים של האשמות של גברים כלפי נשים ולהיפך, יהיו שניהם, עזר זה לזה ויחיו מתוך שיתוף פעולה, קבלה  והבנה לצרכים ההדדיים וכך יגשימו חזון של פחות גרושין ויותר נישואין מאושרים ומשפחות שלמות.

 

 

 

אין ספק כי חלו תמורות ושינויים במרקם החברתי ובדפוס של

 החשיבה. ומטבע העניין שזה יגרור עימו שינויים באופן בו רואים את 

הדברים ביחס למה שהיה בעבר. אך זה אינו רק לגבי נשים אלא בכלל

לכל החברה על פרטיה גברים נשים טף וזקנים כאחד. ההדגשה של

זכויות אדם ושל חופש הפרט, ועיגונם בקטגוריה משפטית מחייבת

בהחלט מקנה אפשרויות שלא היו בעבר. בעבר נשים לא ניתנה להם

הדמנות נאותה להשמיע את קולם ולא אפשרות לעמוד על זכויותיהם

וכעת באופן יחסי למה שהיה בעבר נפתח פתח בו יש לאל ידם לפעול 

ולהשפיע ולתת ביטוי לעולמם מבלי להיות כבולות כבעבר.ייתכן ומצב זה

מעורר תחושה כאילו נשים הפכו להיות אגרסיביות יותר, וכאילו מידת התום

נשחקה. אבל  השחיקה של התום  היא נחלת כולם ללא הבדל דת גזע ומין

וזה תולדה של השינויים במערך החברתי הכללי שנותן אותותיו בפרט ובכלל.

ובוודאי שזה גם משפיע על מרקם חיי השיתוף וצורת הביטוי של כינון

מערכות היחסים.