פלאפון יצאה במסע פרסום כדי להדגיש את יכולת החיפוש של גוגל בפלאפונים שלה. והסיסמא הייתה: "כל אחד נהיה לי אינשטיין". במשך זמן רב היו שלטי חוצות בצבע תכלת שנשאו את הסיסמא הזו בכל פינה ברחוב. זאת עד אשר פנו לפלאפון מטעם האוניברסיטה העברית בדרישה להסיר את הפרסום. האוניברסיטה העברית היא בעלת הזכויות על המותג אלברט אינשטיין ולכן כל מי שעושה שימוש בשם אינשטיין לצורך מסחרי עליו לשלם מחיר בערך של 400 אלף שקל לקמפיין פרסומי שכזה.

נשאלת השאלה האם נעשה כאן שימוש בדמותו של אינשטיין? האם נעשה כאן שימוש בשמו המפורש של אלברט אינשטיין? לא מדובר בציטוט שאמר אלברט אינשטיין עצמו.

להפך אינשטיין עצמו אמר למשל את הציטוט הבא לחברו הפצפיסט הינריך זנגר ב-24 לדצמבר 1919, כאשר הוא לפתע זכה לפרסום עולמי, "עם הפרסום הפכתי ליותר ויותר טיפש, שכמובן זוהי תופעה מאוד נפוצה".

אחרי קריאת הציטטה הזו לא הייתי משתמשת בשמו לפרסום חברה סלולארית, אלא רק משתמשת במותג אלברט אינשטיין לפרסום נושאים יצירתיים ואינטלקטואלים וגם נושאי מוזיקה (אינשטיין אהב את מוצרט וניגן בכינור).

לאור שאלת זכויות היוצרים והשימוש בקנין הרוחני, בשמו של אינשטיין, שעלה עתה בעניין הקמפיין של פלאפון, נשאלת שאלת התם: מה יעשה עכשיו הזמר אריק אינשטיין? הוא יחליף את השם? ומה יעשה שדר הספורט המפורסם מאיר אינשטיין? ממי הם יבקשו רשות לשאת את השם אינשטיין? כלומר, עד איפה עובר הגבול בו יש לבקש רשות לשימוש בשם אינשטיין - שזהו שמם שלהם.

ולכן, כל עוד לא מראים את דמותו של אלברט אינשטיין, לא משתמשים בשמו הפרטי אלברט ולא מצטטים שום ציטוט שהוא אמר, האם מתעוררת הבעיה?

קראו פוסט שלי בנושא אינשטיין ואיך הוא התפרסם ועלילות פלאפון:

http://cafe.themarker.com/view.php?t=577663

ד"ר וינשטיין מה שלומך

זה נראה לי קצת קנטרני המהלך של האוניברסיטה..

זה הרי ביטוי די חברתי.... מה נהיית לי אנשטין פתאום ?

אולי יש להם את הזכויות מתוקף החוק... אבל לדעתי יש גם טקט...

לפי דעתי זו קצת הגזמה

אהבתי את ההתבטאות של אינשטיין לאחר שהתפרסם...

מילים כדורבנות...

אהבתי מה שכתבת, וגם אני זקפתי אוזניים כששמעתי על הפניה של האוניברסיטה.

יתכן שהם צודקים פורמלית, אבל בהתחשב בעובדה שאכן לא נעשה שימוש בדמותו של איינשטיין והיום השימוש בשם כמציין מישהו חכם נעשה נפוץ עד כדי גנרי  (הגננות של הילד שלי קראו לו "איינשטיין". את חושבת שהן היו צריכות לקבל צו מניעה?) אני לא בטוח שהוא נכון.

אני מבין את החברות שלא רצו להכנס למלחמה, אבל לא בטוח שהאוניברסיטה צודקת.

כך למשל, היום השימוש ב"פריג'ידר", "אספירין""זירוקס" ושמות מסחר אחרים מוגנים נהפך לכל כך גנרי שפעמים רבות הם בכלל לא מוגנים ויתכן שזה גם המקרה כאן.

כלומר, גם פרקטית וגם תאורטית - בכלל לא בטוח שהעמדה של האוניברסיטה צודקת.

וטוב שחברת פלפון לא גובה מכולנו תמלוגים על השימוש במילה פל...

צטט: יורם ליכטנשטיין 2008-08-18 11:58:12

אהבתי מה שכתבת, וגם אני זקפתי אוזניים כששמעתי על הפניה של האוניברסיטה.

יתכן שהם צודקים פורמלית, אבל בהתחשב בעובדה שאכן לא נעשה שימוש בדמותו של איינשטיין והיום השימוש בשם כמציין מישהו חכם נעשה נפוץ עד כדי גנרי  (הגננות של הילד שלי קראו לו "איינשטיין". את חושבת שהן היו צריכות לקבל צו מניעה?) אני לא בטוח שהוא נכון.

אני מבין את החברות שלא רצו להכנס למלחמה, אבל לא בטוח שהאוניברסיטה צודקת.

כך למשל, היום השימוש ב"פריג'ידר", "אספירין""זירוקס" ושמות מסחר אחרים מוגנים נהפך לכל כך גנרי שפעמים רבות הם בכלל לא מוגנים ויתכן שזה גם המקרה כאן.

כלומר, גם פרקטית וגם תאורטית - בכלל לא בטוח שהעמדה של האוניברסיטה צודקת.

יורם וכולם,

אני מצטרף לדעתך וגם אני תמהתי (בלשון המעטה) על פנייתה של האוניברסיטה.העילה לפנייה זו, תהא אשר תהא, שונה שימוש בשם גנרי כמו "פריג'ידר", שהרי כאן מדובר על סימן מסחר רשום, ואילו השם "איינשטיין", למיטב ידיעתי, אינו סימן מסחר רשום.

אשמח לשמוע האם למישהו יש רעיון לעילה מכוחה ניתן לתבוע פיצוי בגין שימוש מסחרי בשמו של אדם, ודאי כאשר מדובר על אדם שנפטר.

יש כאן מספר שאלות - הראשונה היא האם אכן לאדם יש זכות להפיק רווח כלכלי משימוש בשמו. ישנה פסיקה מועטה של בית המשפט בנושא זה (פס"ד אלוניאל, לדוגמא), בה נאמר כי השימוש בשמו של אדם עשוי להיות להוות עילה לתביעה בגין עשיית עושר.

השאלה השנייה שעולה מהנושא היא, האם במותו של אדם, הוא יכול להוריש את האפשרות להשתמש בשמו, או שמא האפשרות לשימוש בשמו הופכת לנחלת הכלל.

השאלות האלו הרבה יותר רחבות ממה שנדמה, לדוגמא, אם אנו קובעים שלשמו של אדם יש פוטנציאל כלכלי, תעלה השאלה האם בגירושיו של אדם תהיה אישתו זכאית לנתח מהפוטנציאל הזה.

כאמור, אשמח לשמוע רעיונות.

תגידו, עו"ד יקרים, האם אין הלכה פסוקה או פס"ד חלוט בעיניין (נדיר) זה בארץ או בחו"ל שיהיה תקף בארץ?

הרי זו שאלה שלא נולדה היום?

 דודי,

דווקא השימוש בשמו של אדם לשם רווח הוא "לא בעיה".

סעיף 2(6) לחוק הגנת הפרטיות קובע שאחת מהפרות הפרטיות הינה באמצעות שימוש בשמו של אדם לצרכי ריווח. לפיכך, אגם או יורשיו יכולים למנוע שימוש כזה ולתבוע פצויים.

שאלה בסיסית היא האם כל "איינשטיין" במובן חכם הוא ישר "אלברט" ולא "אריק" למשל (כנראה שכן, לא?)?

הנושא עלה גם בפרשת מקדונלד נ' מקדונלדס ונדון שם בהרחבה (אותו אלוניאל שאזכרת). - מטבע הדברים, אם השימוש עולה בגדר "עשיית עושר" (ולא במשפט), משהו צריך להיות "ולאבמשפט", כלומר אסור - לא?

לגבי הורשת השימוש בשם זו שאלה מרתקת שאין לי עליה תשובה מיידית.

צטט: יורם ליכטנשטיין 2008-08-18 16:35:02

 דודי,

דווקא השימוש בשמו של אדם לשם רווח הוא "לא בעיה".

סעיף 2(6) לחוק הגנת הפרטיות קובע שאחת מהפרות הפרטיות הינה באמצעות שימוש בשמו של אדם לצרכי ריווח. לפיכך, אגם או יורשיו יכולים למנוע שימוש כזה ולתבוע פצויים.

שאלה בסיסית היא האם כל "איינשטיין" במובן חכם הוא ישר "אלברט" ולא "אריק" למשל (כנראה שכן, לא?)?

הנושא עלה גם בפרשת מקדונלד נ' מקדונלדס ונדון שם בהרחבה (אותו אלוניאל שאזכרת). - מטבע הדברים, אם השימוש עולה בגדר "עשיית עושר" (ולא במשפט), משהו צריך להיות "ולאבמשפט", כלומר אסור - לא?

לגבי הורשת השימוש בשם זו שאלה מרתקת שאין לי עליה תשובה מיידית.

 

 

יורם,

חוק הגנות הפרטיות, כחוק נזיקי, מתיר לתבוע נזק בלבד (או פיצוי ללא הוכחת נזק, במקרה הספציפי של חוק הגנת הפרטיות). משמע, אם לאוניברסיטה לא נגרם נזק, הרי שלא תוכל לתבוע.

למיטב ידיעתי (ואני חייב לומר כי אני לא בטוח בדברים הבאים), הפסד ריווח פוטנציאלי אינו עילה לתביעה נזיקית, אלא לתביעה בעילה של עשיית עושר. במילים פשוטות, אם חוק הגנת הפרטיות מחייב נזק, והאוניברסיטה לא תוכל להוכיח נזק (שכן השימוש לא גרם לה לנזק) או למצער לא תוכל לכמת את הנזק, הרי שלכל היותר תוכל האוניברסיטה לקבל פיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק הגנת הפרטיות בסך 50 אלף או 100 אלף ש"ח. על כן, אם האוניברסיטה מבקשת 400 אלף ש"ח בעבור זכויות שימוש בשם, שווה לי לא לשלם אלא להיתבע!

לעומת זאת, אם איינשטיין (ועל כן, גם האוניברסיטה שבאה בנעליו) תובע בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, שהרי אין לפלאפון זכות משפטית להשתמש בשמו של איינשטיין, יוכל איינשטיין לתבוע את הרווח אותו הפיקה חברת פלאפון מהשימוש בשם, ולא רק את הנזק אשר היה או לא היה לו מכך. שווה.

שוב, אשמח לדעות.

 תקראו את ההתחלה של הכתבה הזו שהיא מקרה מאוד ידוע לפיו יוקו אונו תבעה זמרת ששם משפחתה הוא לנון בטענה שהיא משתמשת בשם של בעלה המנוח ואילו יוקו אונו טוענת (כלומר מאמינה) שיש לה בעלות מסוימת על השם "לנון". הזמרת טענה שלנון הוא שמה האמיתי מלידה. אולי באמת אריק אינשטיין צריך עכשיו לפחד...

לכתבה המלאה ראו: http://www.clevelandleader.com/node/4710

אולי יוקו(TM) היתה צריכה לתבוע את הוריה של הזמרת, שכן בהיותה תינוקת היא לא קבעה את שמה.

והאם יתכן מצב בו זכויות של מישהו על שם ימנעו ממני לתת שם לפי ראות עיני לילדי?

מצד שני, אם אקרא לילד שלי "מקדונלד'ס קולה" זה תקין או שאני סתם צריך אשפוז?

צטט: יורם ליכטנשטיין 2008-08-19 09:38:01

אולי יוקו(TM) היתה צריכה לתבוע את הוריה של הזמרת, שכן בהיותה תינוקת היא לא קבעה את שמה.

והאם יתכן מצב בו זכויות של מישהו על שם ימנעו ממני לתת שם לפי ראות עיני לילדי?

מצד שני, אם אקרא לילד שלי "מקדונלד'ס קולה" זה תקין או שאני סתם צריך אשפוז?

היו אנשים שקראו לילדים שלהם על שם אישים ידועים, כמו בגין, ויצמן וכדומה. כלומר, אנשים העריצו דמות פוליטית מסויימת או דמות ידועה אחרת וקראו לילד על שמו. ובאותה מידה, מקרה מאוד ידוע הוא הזמרת אילנית. יש היום המון ילדות ששמן הוא "אילנית" והרי זהו שמה המיסחרי של הזמרת ולא שמה האמיתי. והשחקן לאונרדו די קפריאו קרוי על שם לאונרדו דה וינצ'י. ואני בטוחה שאי שם בקצה העולם יש בטח אדם שהוא מעריץ של אלברט אינשטיין והוא קרא לבנו על שמו: אלברט אינשטיין. אז מה? ארכיון אינשטיין ילך ויתבע את ההורים על כך שהם קראו לבן על שם המדען הדגול? אני לא עורכת דין ואתם מבינים בענייני קניין רוחני הרבה יותר טוב ממני. השאלה היא עד היכן החוק מגדיר את עניין הקניין רוחני ועד איזו מידה יש פרצה בחוק?

מעניין היה לראות התנצחות בבית המשפט על הנושא הזה.

מקווה שיש לאוניברסיטה מספיק כסף להמר על תוצאת המשפט.

לפלאפון וודאי יש יותר כסף לבזבז על הענין העקרוני הזה.

אם טבע לוקחת בסיבוב כל מיני חברות ענק ומשכפלת את מוצריהן וזוכה שוב ושוב בבית המשפט האמריקאי

מדוע לא בישראל.

זכויות יוצרים אינן נמשכות לנצח עבור שום מוצר או קניין רוחני כזה או אחר.

ובוודאי לא עבור אייקון מדעי תרבותי שבוודאי יש לציבור חלק ונחלה בשימוש השוטף של מורשתו.

לדעתי יש כאן מן שיווי מישקל בין הכוח שהציבור מנחיל לדמות לבין מה שהדמות מנחילה לציבור.

בית המישפט צריך לדון באיזונים השונים והיכן עובר אותו קו גבול דק בין נחלת הציבור לנחלה הפרטית.