כששנה אחרי שנה אנחנו במקום טוב בסוף, אם בכלל. 

אתחיל בטקס מלכת היופי.

נו הטקס הזה שתמיד מתקיים במאימי, או הוואי או פלורידה. ושתמיד שואלים את המתמודדת מה היא תביא אם היא תוכתר להיות מַלְכָּה. והיא אומרת שלום עולמי. ופה בארץ נראה כאילו לחצו על כפתור הריפיט, ושב גלית גוטמן עם הגוף הנהדר שלה ושיני הסוּס מנחה (אני מפרגנת לה ובגדול). ושוב עורכת עיתון לטיפשה נואמת, וגדעון אוברזון שבגדי הים שלו פגו תוקף כמעט כמוהו, מתעקש להיות הקו החדש והמודרני שיהיה בקיץ הבא. מיותר לציין שזה טקס מטופש שכל שנה עשרות אנורקטיות בנות שמונה עשרה מנסות את מזלן להלביש את כתר מלכת אסתר על הראש, ולהצטלב עם הסרט של מכוניות החתונה מבד סטן. ואחרי שהטקס המַשְׁמִים מסתיים, שהוא מכת אופנה של המשתתפים המנחים ושל המוזמנים עם שמלות שתלשו אותם במהירות מהסלון המשמשות בימים קשים למצלות, או וילון. אף אחד לא שומע עליהן, אלא במקרה הזוכה הישראלית בחרה לברוח עם שיח סעודי.  

האֵירוֹוִיזְיוֹן.

פעם בעידן תקופת השֵׁבֶט, כשרק היה ערוץ אחד והשירים היו שירים, והזמרים היו ייצוג נעים ולא מפגע תרבותי שהקול שלהם נסק למטה ולא מעלה, והותיר משב רוח צונן ורשרוש עמוק של חרטה, מאוסף הזמרים שהם פליטי מכללת כוכב נולד. זה כמו שנותנים לטוקבקים משועממים שסורקים בשקיקה את מדור יחסים בויינט וכותבים תגובות שזורות בחוטי זהב, כדי שאחרי יממה יהפכו אותם לכותבי טור, וכך גם המדור נראה כמו התפוצצויות קטנות של אנשים שקראו את מעריב לנוער בילדותם, כתיבה בינונית ורעועה המכותרת בהילה של אור אפור. 

ונקנח באוֹלִימְפְּיָאדָה.

במקרה השנה יצא לי לצפות בשבוע הגיבוש של הנבחרת לפני יציאתם. מיותר לציין שאולי כתוב בתעודת הלידה של המשתתפים, יהודי. אבל חוץ מארבעה משתתפים במקרה הטוב. כולם יוצאי ברית המועצות שאין להם, בלא אשמתם כמובן, כי הם עלו לארץ בדיוק בתום האולימפיאדה הקודמת. שום זיקה לרוח וההווי הישראלי. אני בטוחה שאם היו מגיעים לנבחרת מיטב בחורינו מהסיירות המובחרות. עם אש בעיניים כמו שגיבושון טוב אכן נראה כמו גיבושון ולא ערב של האומות המאוחדות. הדברים היו נראים אחרת. הנבחרת הייתה אוסף מקרי ביותר של אנשים שלא טרחו להשקיע בהם במהלך השנה. וכך גם זה נראה כמו כיסוי תחת של הדקה התשעים.אריק זאבי לא היה מגיע למימדים של דוב פנדה מזיע. קופץ המוט היה לפחות מרים את ישבנו ומקמר אותו מעל המוט ולא מתחתיו. וכו'.  

יש למישהו מושג כמה אלפי שקלים עולים המפגעים הלא מייצגים הללו, שהגיע הזמן שנפרוש מהם בכבוד, כפי שאישה בת שישים יוצאת לפנסיה, כך גם המדינה שלנו צריכה למצוא לה תחביבים בינלאומיים ראויים אחרים ששווה להשקיע בהם.

הרי זה עסק לכל דבר, משקיעים בו כסף וזמן, רק שבמקרה הזה, העסק הוא חברתי- תרבותי. והמשקיעים הם אנחנו משלמי- המיסים. לא עדיף להשקיע את כל הכספים הללו בעמותות של נזקקים, בספורטאים מוכשרים שנחבאים אל הכלים. במחקרים בגילוי תרופה לאיידס ולסרטן. ועוד מיליון דברים.    

http://blog.tapuz.co.il/Delusion