צטט: clari 2008-08-21 19:17:45

היי!

מאז הגירושים מלווה אותי תחושה של "אם אין אני לי מי לי", מחשבים התקלקלו לי בלי סוף,(האקס שלי מהנדס מחשבים), פרצו לי לדירה, נכנסו באוטו שלי, והרשימה עוד ארוכה.........

אבל נראה לי שכל ה"מבחנים" שעברתי רק חיזקו אותי ומגלה כל פעם  מחדש יכולות שלא הייתי מודעת להן.... למדתי לתקן דברים, לצבוע, לבדוק שמן-מים.......

אין לי בעיה לבקש עזרה, ולמזלי יש לי המון ידידים שמוכנים לעזור לי,אבל עדיין יש מצבים שהלבד לא קל, בעיקר בתהליך של קבלת החלטות בדברים חשובים כמו עבודה, ילדים....

לחופש ולעצמאות יש מחיר....

בהצלחה לכולנו!!!!!!

 

 

 

איזה כייף לך!!!

אני לא יודעת לבקש עזרה ופחות יודעת לקבל.

אני בחיים למדתי שאין ארוחות חינם...

כשמישהו/י עושה בשבילי משהו אני עומדת נכלמת בצד ולא יודעת איך להגיד תודה או איך לגמול להם.

זה פשוט מביך אותי...

 

 

אני נשואה, ואמא לשני גברים מעל גיל 18, ובכל זאת יש לנו שיפוצניק שאנחנו מזמינים אותו לכל מיני תיקונים קטנים. נכון, תמיד צריך לחכות שיהיה משהו אחד "שווה" (מבחינתו כמובן) ועליו מלבישים עוד תיקונצ'יקים קטנים, או שמצרפים אוסף של דברים קטנים כדי שלא ירגיש שהוא בא רק בשביל איזו שטות. אז יתכן שעדיף להזמין מישהו ולשלם לו (נניח אינסטלטור, ואז לבקש ממנו את שאר הדברים הקטנים) מאשר להרגיש חייבת לכל מיני ידידים.

אמנם האקס בהחלט היה "הנדימן", אבל בדברים הגדולים באמת (מכשיר חשמלי מקולקל, אוטו מתפגר וכו') אבא שלי הוא הסמכות העליונה. לכן מעולם לא הרגשתי את חסרונו דווקא בדברים האלה. כשמשהו לא עובד, נוזל, טסט, מוסך, דיבל בקיר - טלפון לאבא והוא מתייצב עם ארגז הכלים מוכן לפעולה. אם זה מעבר ליכולתו הוא לפחות יודע להזמין את איש המקצוע הנכון.

אבל שלא תראו אותי ככה. את החדר של הבת סיידתי בעצמי, לאחר שדאגתי לסתום חורים בשפכטל+ לשייף אח"כ.

  את חסרונו של האקס אני חשה דווקא במסיבות כיתה של הילדות (שונאת את זה!) ובדוחק והמחנק של ארועי יום העצמאות שאני שונאת מוות והוא מת על זה. במקרים האלה אני נוטה אף לקלל אותו בליבי.

בשביל מה יש דפי זהב ????????

 

אצלי זה בדיוק להיפך!

לפני הלידה קיימת תופעה שניקראת "קינון" שבה יש צורך עז של היולדת לעתיד להכין את הבית לקראת הילד החדש.

אותו הדבר קרה אצלי כאשר הוא עזב את הבית. סיידתי אותו מחדש, קניתי לילדים חדר חדש, הרכבתי מכשירי חשמל, החלפתי מנורות, תיקנתי ברזים, סידרתי מחדש את כל הארונות והמחסן תוך ניקיון של הדברים שלו. בקיצור, הוצאתי אותו מהבית גם במובן הזה.

אני ממש ממש שונאת לקבל עזרה (תכונה ש"עזרה" גם לגירושין), אבל עכשיו אני מבינה שישנם אנשים שעוזרים מתוך רצון כן ואמיתי, ולא מתוך ציפיה לתמורה עתידית כלשהיא. אם זאת, אני גם מאמינה ביד לוחצת יד ולכן משתדלת להירתם לעיתים קורות לעזרה לזולת. חופשי זה לגמרי לבד, אבל עצמאי זה בהכרח לעשות לבד, אלא אולי רק לבחור לבד.

שיהיה בהצלחה עם המכשירים הסוררים.

כל כך מבינה אותך

בעלי היה עושה הכל בבית. כל תיקון, בנייה, שיפוץ, אין בכלל מצב לאנשי חוץ.

היום, מזמינים, אין ברירה, וגם למדתי להבריג, להחליף ויש גם 2 בנים גבוהים

שמגיעים גבוה כשצריך.

דרך אגב, אצלי השלטים של המזגנים לא עובדים, ופותחים וסוגרים עם מטאטא

שמגיע לעינית ואיכשהו סוגר/פותח.

בית משוכלל להפליא.

 

מה הקשר לזוגיות ? זוגיות זה לפעמים ווהו ולעיתים מעמסה תלוי בהקשר

כל אחד/ת  יכול להחליף ''הנדימן''  בשעת הצורך  עם קצת עזרה מאדם שמבין, הפחד הוא הבעיה

כשהתגרשתי(ווהו  מתי זה היה ?) לא הפכתי לחדל אישים ,לא מבשל ,מנקה,מטפל,מוזנח או מזניח וכו'

פשוט צריך להחליף דרך מחשבה  וקצת לפרגן ליכולות שלכם/ן  ולא  לצאת מנקודת הפניקה  של לא יודע  ולא יכול

השאר פשוט בא מעצמו

וחוץ מזה מי שצריך הנחיות מיקצועיות לכל המריעין בישין שהוזכרו ,אפשר תמיד לבקש  אשמח לתת הוראות ועזרה

(חבר טלפוני ....) לטוב ולרע איני יודע להגיד לא בשעת צרה, נכון כיף לתת יותר מלקבל אבל צריך  משניהם וצריך

לבקש כשצריך (אגו לא מועיל רק מעצים את הבעיה)