לפני כשנה התחלתי עסק בתור עצמאית, והייתי בטוחה שעכשיו אני אדון (בעצם גברת) לזמני. אוי כמה טעיתי....

סידרתי לי משרד לתפארת באחד מחדרי ביתי ושמחתי שאני גם אחסוך בהוצאות השכירות וגם בהוצאות ובזמן הנסיעה. וכך התחילה הקריירה שלי כעצמאית.  

השעה 08:00

מדליקה את המחשב, ובינתיים יורדת למטבח לעשות לי כוס קפה ומשהו לנשנש. פותחת את המקרר ושמה לב שחסר חלב, ביצים וירקות. עורכת רשימת קניות. מכינה כוס קפה ורואה שיש כלים בכיור, שמה במדיח ומנקה את השיש. בדרך עם כוס הקפה אני מוציאה את הכלבה לחצר ושמה לב שיש ערימת כביסה בסלסלה. מעמידה מכונה ומחזירה את הכלבה הביתה. ממלאת לכלבה אוכל ומים (הילדים כמובן שכחו, כי יש אמא בבית) ועולה בחזרה למשרד.

השעה כבר 09:00

אני מתיישבת לקרוא מיילים, מעיפה דואר זבל, מבזבזת לפחות שעה על הרבה מיילים פרטיים שלא קשורים לעסק שלי אך מסיחים את דעתי.

 השעה 10:00

סוף סוף אני מתחילה לעבוד ואז בן זוגי מתקשר להזכיר לי שצריך להזמין אינסטלאטור (או איש מקצוע אחר) וכמובן זה תפקידי ולא תפקידו כי אני בבית. אני מבזבזת דקות יקרות בלהמתין שמישהו יענה לי על הקו, ובינתיים חברותי השכירות הנמצאות בהפסקת קפה מתקשרות אלי ושוב עוברת שעה (לפחות!).

 השעה 11:00

מתחילה לעבוד. עובדת כשעתיים ונזכרת שצריך להכין ארוחת צהריים כי הבן שלי חוזר מבי"ס ב-14:30 והוא תמיד רעב ומצפה לארוחה חמה מאחר ואמא שלו בבית.

השעה 14:00

לא שווה לחזור למשרד לחצי שעה מאחר ועוד מעט הבן מגיע. מעבירה את הכביסה למייבש, מוציאה את הכלבה שוב. הבן מגיע, יושבים אוכלים צהריים והופ כבר 15:00.

השעה 15:00

חוזרת לעבודה במשרד שלי. מתאמת פגישות להמשך השבוע (בבתי קפה כמובן כי אפשר לפגוש אנשים בחדר עבודה שיוצא מחדר השינה) משוחחת עם אחת העובדות הפרילנסריות שלי ונותנת לה רשימת מטלות לשבוע הקרוב. יוצרת קשר עם ספקים ומבזבזת את זמני היקר על תאומים של אספקות, ומבלי ששמתי לב השעה כבר 18:00 ועדיין לא ניגשתי לעיקר שזה לעבור על באגים ושינויים הנדרשים ולהעבירם לחברה שבונה את האתר שאני מקימה.

 השעה 18:00 ושלושה חודשים איחור

מועד עליית האתר לרשת נקבע ליוני 2008 , חודש אוגוסט עומד להסתיים ואני כמובן בפיגור אך ורק באשמתי. בינתיים הבן שלי מזכיר לי שאני צריכה להסיע אותו לחדר הכושר, כי אני בבית.... ושוב עבר יום "עבודה".

בשעה 20:00 חוזר בן זוגי השכיר שמח, טוב לב ועייף, ולא מבין מדוע אני מתוסכלת.

 ואני תוהה, איך זה קיבינימט, שכשעבדתי בתור שכירה והייתי חוזרת הביתה בשעה 19:30 אחרי יום עבודה עמוס ויעיל, הספקתי גם צ'יק צ'ק לעשות גם את כל מטלות הבית מבלי לבזבז כ"כ הרבה זמן.

אני שואלת  האם הבעיה היא רק אצלי?

המשך יבוא....

הייתי בסרט :))  חמש שנים

כל כך מבינה אותך..

עם כל הכייף הסיפוק והעצמאות

התסכול לא נעשה יותר נוח...

את יכולה להוסיף עוד כמה וכמה סעיפים:

כמו שאת כבר מתלבטת אם לפתוח את המשרד/סטודיו מחוץ לבית,

ההוצאות של המקום, הציוד, הארנונה, המטפלת לילדים כי את כבר לא בבית :)))

משאירות אותך עם סימן שאלה של כדאיות...

ואז אומרים לך כל המומחים שאת קורבן של עצמך!

כמה שאת צודקת. אצלי לפחות הילדים כבר יחסית גדולים, ואני חושבת  (ומקווה) שמצאתי את הפתרון האידאלי. כשאסיים את הבדיקה אכתוב את פרק ב' ואני מקווה שהוא יהווה פתרון גם לנשים נוספות במצבי.

אני מבינה אותך לגמרי. ועדיין אני בטוחה שאת יכולה להיות מאורגנת יותר, עובדה את הקמת עסק, יזמת ואת מעסיקה אנשים.

עבודה מהבית, שאחת מסיבותיה, היא חסכון כספי, צריכה להיות מופרדת מהמטלות הביתיות. גם הילדים וגם הבעל צריכים לדעת, שהעובדה שאת בבית, לא הופכת אותך לזמינה. את יכולה לבנות סדר יום שבו את אוכלת ארוחת צהרים עם הבן שלך (גם לך מגיעה הפסקת צהרים (: ), אבל את לא יכולה להרשות לעצמך לכבס, לבשל וכולי תוך כדי ולחשוב שכך את יעילה.  אבל זה קל לתיקון ופשוט, כי את יעילה מטבעך. הסוד הוא: הפרדה ותיחום, הפרדה מוחלטת בין המטלות העיסקיות למטלות הביתיות.

הסביבה הביתית, מעבר לחסכון, היא סביבה ידידותית ולכן מספקת תמיכה למי שעובד/ת בה.

אני רואה בסביבה הביתית יתרונות רבים, החסרונות שמנסים בדרך כלל להצביע עליהם (כמו בזבוזי זמן שאת מתארת), הם חסרונות זמניים. בזבוזי זמן יכולים להיות גם במשרד רחוק מהבית, כמו, גלישה באינטרנט, שיחה עם המזכירה או פקק בדרך.

בהצלחה בעסק החדש- אני בטוחה שתצליחי.

מרחב- עולם תוכן לעסקים

גילה יקירתי,

חייבת לספר לך, יש לי ידיד שבתחילת דרכו (עבודה מהבית) אכן עסק בהרבה עבודות שמסביב עד שהחליט על סדר יום הכולל הפסקות מתוזמנות ל"דברים שמסביב".. ומאז למעשה גם בני ביתו הבינו שלמרות שהוא בבית הוא "בעבודה". אני מאמינה שככל שהעסק יתייצב סדר היום ויהיה יותר מובנה ויותר נהיר...

וחוץ מזה....המון הצלחה...

עדי

צריך אופי וסדר ולחשוב ולתכנן כאילו אנחנו לא באמת בית.

ולפעמים, אין מה לעשות וצריך לשכור משרד מחוץ לבית, כי אחרת זה לא הולך.

את אומרת שהיית חוזרת ב-19:30 ובכל הסתדרתם, תנסי את ובן זוגך לנהל את הבית כמו שהיה שלא נשארת בבית ולומר לו שזה שאת בבית לא אומר שהכל נוםל עליך וגם הוא יכול לבוא להמתין לאינסטלטור.

בסופו של דבר צריך להבין שעבודה מהבית היא בדיוק כמו ממשרד. שימי שלט גדול בבית שכתוב בו:

אמא לא בבית עד 18:00, האוכל במיקרו למצבי חרום נא להתקשר לאבא!

אתה בהחלט צודק בכל הארותיך. יש לי תחושה שלנו הנשים, קרי אמהות, קשה יותר לשים את השלט הזה, או שאולי שה רק המצפון ה-"אמא פולניה" שלי.

נושא המשרד מחוץ לבית יש לו פוטנציאל שאני עכשיו בודקת.

תודה

התשובה לשאלתך היא - לא. הבעיה היא לא רק אצלך.

אני עובדת מהבית כבר כמעט 10 שנים ואני כותבת לך מניסיוני.

מילת הפתח היא "משמעת".

הנה כמה דברים שהיית יכולה לעשות אחרת:

# הדליקי את המחשב והתחילי את יום העבודה רק לאחר ה"קפה של הבוקר". אני שותה את הקפה ביחד עם בעלי וכשהוא נוסע לעבודה גם אני הולכת למשרד.

# ערימות הכביסה ורשימות הקניות לא יברחו לשום-מקום. אל תעשי אותם "על הדרך".

# מיילים פרטיים ושיחות טלפון מחברות הם "זוללי זמן" ידועים. אני בטוחה שהחברות שלך נהדרות ושהן מהוות תמיכה נהדרת, אבל אם אכן כך - את בטח יכולה להגיד להן שאת עסוקה עכשיו.

# קבעי לעצמך סדרי עדיפויות, בהתחשב בשעות העבודה של הספקים ונותני השירותים שלך - האם באמת הכי דחוף להתקשר לאינסטלטור בשעה 10:00 בבוקר כי בדיוק בעלך התקשר להזכיר לך? אולי כדאי לנצל את הבוקר לטלפונים עסקיים ואת אחה"צ לעבודה על האתר כי אז "כבר לא עונים בבנק"?

# הסבירי לבני משפחתך שזה שאת בבית לא אומר ש"את בבית". אני כמעט ולא יוצאת מהמשרד שלי במשך היום.

אגב, מתישהו, במהלך השנים האלה שאני עובדת מהבית, עשיתי הפסקה ועברתי לעבוד כשכירה. לא הספקתי לעשות בבית שום-דבר.

והכי חשוב - שיהיה לך בהצלחה!

כלתי עובדת מהבית (כשכירה), כבר חמש שנים. אמנם לא בארץ אבל זה לא משנה.

עקבתי אחריה בכל אחד מביקורי. בבוקר היא יושבת עם הבעל והילדים לארוחת בוקר

ומכינה לעצמה ולבעלה סנדוויץ. היא מסיעה את כולם יחד לעבודה ולגן וחוזרת הביתה

ומתיישבת לעבוד. למעשה העבודה שלה כוללת המון שיחות טלפון, שיחות ועידה,

מיילים וכו'. לא חשוב אם יש כלים בכיור, כביסה שמחכה לכיבוס, הבית מבולגן, כלום.

היא עובדת. בזמן מסוים היא עושה לעצמה שתיה ואוכלת את הסנדוויץ, וממשיכה לעבוד

עד שמגיע הזמן לאסוף את כולם (בערך בשעה חמש אח"צ) אז גם העבודה מסתיימת

מעשית. חוזרים, עושים קניות, מכינים אוכל, כל מה שצריך. בסוף השבוע בדרך כלל

מקדישים זמן לכביסות, איסוף בלאגן וכו'. אני מעריצה אותה על היכלת הזו לארגן כך

את החיים שלה. אין ספק שצריך לקבל החלטה חד משמעית שבזמן העבודה לא עושים עבודות בית.

כולם התרגלו לזה שעצם העובדה שהיא בבית לא אומר שהיא פנויה לעשות משהו פרט לעבודה שלה.

גילה,

צחקתי והזדהיתי עם התיאור של סדר יומך. כן, גם אני הייתי שכירה עד לפני שנתיים ופרשתי כמוך . גם אני "עובדת" מהבית. והמצב שלי הרבה הרבה יותר גרוע. אצלי כל אחד חוזר בשעה אחרת ואני יושבת עם כולם לאכל ( כן, גם עליתי במשקל ) עבודות הבית תופסות זמן יקר מאד, העזרה מועטה ( ברור לי גם מי אשם בזה...)

ומצד שני אחרי שנים של עבודה מאומצת וניהול הבית בשלט רחוק כמה אני נהנית מהרשלנות הזו ומהקשר עם הילדים. מבחינתי (כמובן רק מבחינתי ) אני גמרתי עם ההתייעלות בחיים - כמו שאומרות נשות הניו - אייג' - אני בינתיים "זורמת "....  

הי סוזי,

אני מנסה ומקווה להגיע לאיזון בין השניים.... פרטים בהמשך