היכולת להשפיע, לנהל ולהוביל - היא מנהיגות.
זה נכון שלגברים יש יתרון מבחינת הדימוי - כאילו היו מתאימים יותר לניהול.
הרמות הניהוליות מזוהות בדרך כלל עם אפקטיביות, אסרטיביות, החלטיות, נחישות, עשייה, סמכות, השפעה - תכונות שאנחנו מייחסים בדרך כלל לגברים.
מה עומד מאחורי המלים האלה?
לעתים קרובות המלים האלה מתגלות כסיסמאות שמה שעומד מאחוריהן היא מילה אחת פשוטה: אגרסיביות, או בעברית: אלימות. לאלימות יש הרבה צורות לצאת החוצה: במלים, במבטים, בשתיקות, בכתב, בעל פה, בקבלת החלטות, באי קבלת החלטות ועוד אינספור דרכים. בסופו של דבר, האדם הוא החיה הכי אלימה שיש. ו"היכולת" הזו קיימת גם אצל גברים וגם אצל נשים. אנחנו רואים את זה יותר אצל גברים, ולפעמים נשים שרוצות להשיג תפקיד ניהולי חושבות שהן צריכות להיות אלימות כדי להגיע לשם. אבל אפשר להיות אסרטיבי, החלטי וסמכותי - ללא שמץ של אלימות.
מאחורי האלימות - נמצא לעתים קרובות פחד מלאבד שליטה. מתוך הפחד - הוא נעשה אגרסיבי. כך שמאחורי האדם האגרסיבי, שהוא לכאורה החלטי, נחוש, אסרטיבי - עומד אדם שמפחד.
מאחורי ניהול לא אלים - נמצא תחושה חזקה של שליטה. שליטה שכזו איננה כוחנית, והיא לא באה מפחד - אלא מתחושה של ביטחון עצמי, מסוגלות, ולעתים קרובות גם מערכות יחסים תומכות. זוהי תחושת שליטה שמאפשרת לאדם להתמודד טוב יותר עם אי וודאות, להאציל סמכויות, להקשיב, להעיז. אני שוב מדגיש ששליטה שכזו איננה כוחניות או שתלטנות. נסו להיזכר במורה טוב שאולי היה לכם פעם, אשר בשקט, בסמכותיות, ברוגע ובבטחון הוביל את הכיתה - מבלי להרים קול.
אדם שרואה את עצמו כמנהיג, שרוצה להשפיע, להוביל ולנהל - צריך לשאול את עצמו - מהי המשמעות של מנהיגות עבורו? אילו מיומנויות וערכים היא מבטאת? והאם זה מי שהוא? האם מאחורי המנהיגות נמצא פחד - או בטחון ומסוגלות?
אחת הבעיות שנוצרו בעולם הארגוני היא שאנשים מסתכלים יותר מדי על התוצאות - ופחות מדי על הדרך. (כתבתי פוסט בנושא הזה ואשמח לתגובות). הם שוכחים שבסופו של דבר, הארגון - מורכב מאנשים. ולאנשים יש יכולות ומיומנויות הדרושות להצלחת הארגון - אבל יש להם גם מחשבות, רגשות ומערכות יחסים. אם לאנשים בארגון לא טוב - אז הארגון לא יהיה אפקטיבי. היכולת להקשיב לאנשים ולזהות טוב יותר איך לנתב את היכולות האישיות שלהם למטרות הארגון, ולעזור להם להתמודד עם קשיים במהלך הדרך - לפעמים דווקא טובה יותר אצל נשים מאשר אצל גברים.
כשזה מגיע להשפעה על אחרים - אנחנו לעתים קרובות, אפילו בלי להרגיש את זה, "מנצלים" (עם או בלי מרכאות) את החולשות של אחרים כדי לנווט אותם לכיוון שמתאים לנו. נשים פה יכולות להשתמש בגוף שלהן, במראה החיצוני - כדי להשפיע על הגברים, וגברים לפעמים משתמשים במחמאות, מתנות וכו' - כדי להשפיע על נשים (ולפעמים זה גם הפוך). בעיני זה לגיטימי - כל עוד זה נעשה באופן מכובד, וכל עוד הערכים האמיתיים והיכולות האמיתיות שהאדם פועל מתוכם שייכים למשפחת אלו שציינתי לעיל (אפקטיביות, אסרטיביות וכו') - והם המנוע העיקרי שמוביל את האדם.
צריך לזכור ש-"אין הזדמנות שנייה לרושם ראשוני" - וכשאנחנו פוגשים אדם - אנחנו באים עם כל הדיעות הקדומות שיש לנו, באופן מודע ובלתי מודע, ואכן יש הרבה יותר מנהלים גבוהים ממה שיש באוכלוסיה בכלל, ויש יותר מנהלים - ממנהלות. אז מה עושה אישה נמוכה שרוצה להיות מנהלת? במפגש הראשון, במבט הראשון, כאמצעי עזר - אנחנו מגייסים "כלי תעמולה ושיווק" - והמראה החיצוני, שפת הגוף, הלבוש - הם חלק מהכלים האלו. אבל הם צריכים להיות כלי עזר, ולא המנוע העיקרי.
אליאור תירוש
הוספת תגובה על "האם אנחנו באמת יכולות "לשחק" את המשחק?"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה