צטט: דר" אסתיה חוטר גזע 2008-09-07 21:23:06

כאשר מטפלים נוהגים לחבק את מטופליהם בסיום טיפול, במצב שבו המטופלים מאד  פתוחים אליהם מבחינה נפשית

הדבר יוצר קשר אנרגטי ממכר אל המטפל (או המורה המחבק) וזאת התמכרות שהמטופלים קוראים לה אהבה.

  

היה לי מורה בחו"ל שכל תלמידה שבה טיפל התמכרה-התאהבה בו וכל תלמיד בו טיפל היה 'שפוט שלו'.

  

אני שחררתי חלק מהם בעזרת הטיפול שאני מטפלת   

הדבר הכי מוסרי שיש לעשות, מתוך אחריות אישית, [לדעתי כמובן] זה לא ליצור מגע פיסי מסוג כלשהו מיד בעקבות טיפול.

  

לא לחיצת יד, לא טפיחה על הכתף ולא חיבוק.

  

היי

אני נוהגת לחבק ולעודד את המטופלים שלי .

מאוד חשובה הדרך שעושים את זה .

אני מעל 15 שנה במקצוע ואף אחד לא התאהב בי

מעבר למטפל ומטופל/ת.כמובן שאינני מחבקת מטופל גבר

רק לוחת את ידו ומעודדת במילים .

אין חוקיות בדרך זו כל אחד לגופו של עניין

בילי

 

התאהבות מטפל מטופל

קורה

מה עושים

לשמוע לאסוף תגובות

יש משהו שקרה לכם בואו נדבר על זה

מאליהו אכן רצוי מתחייב להעלות הנושא

נכון אנוכי כפסיכותרפיסט

וכמי שעשה בתפקידים ניהוליים בכירים

לומר תירחק נפשי מסיטואציות אלה

נכון להגדיר התאהבות אינה אהבה

הינה כמיהה לחוות חום רוך מילוי חסכים חסרים

אין מקומו של קשר אינטימי בסיטואציות של משפיע מושפע

אל לנו חס לאפשר לעצמנו כניעה השתלהבות הסחפות למקומות אלה

אין דבר מופלא מלדעת מ דעת שאין התאהבות מועילה

הינה מזיקה לא רק למושפע      

שאלות ביחסי מטפל-מטופל

הייתכן מצב שלגורם שלישי

תהה השפעה להחלטות מקצועיות

של מטפל ביחס למטופלים הפונים אליו

על מי חלה האחריות האתית במקרה זה

הייתכן מצב בו מטפל המדגיש בפני מטופל

את הצורך בריחוק מקצועי אובייקטיבי

ביחסי מטפל מטופל

יסכים למגע אינטימי עם מטופל

על מי חלה האחריות האתית

מ. מאליהו:

נכון להתוודות קורא את כתבייך

אשתדל להשיב תובנתית

מההרגש בנפש להבדיל מרגש

התערבות גורם שלישי

שלא בהסכמת המטופל יש בה טעם לפגם

המטפל המדובר ניראה על פניו

לא מקצוען לא אנושי לא מהימן לא מיומן

נכון לנו להיות זהירים

באנש ובאנשי מקצוע בכל רובדי החיים

נכון לוודא מהיימנות יושרה

באשר להכלה לאחריות האתית

נכון לכל אחד ללמוד לקבל אחריות על מעשיו

במקום בו אנו זוכים לתובנה ודעת

מתאפשר לנו לדעת מה ועם מי נכון

ואין זה משנה מי הניצב מולנו

אל לנו להתרגש להתרשם מהתואר

כי אם להתבונן על הטוהר

באשר למגע מסוג כלשהו בין מטופל למטפל

נכון להבהיר כי כל מגע מאינטרס

הינו חולה רעה הרסני

נכון למטפל מטופל שלא לאפשר

מגע כי אין המגע מאפשר

התפכחות התפתחות העצמה תובנה

ראשית מעבר להיותנו מטפלים ומטופלים אנו בני אדם , נשים וגברים ולכן הסיכוי במשיכה והתאהבות קיים כמו בעולם מחוץ למרפאה. וגם מחוץ למרפאה קשה לנו לשים את האצבע ולומר מדוע התאהבנו בזה ולא באחר.

מעבר לכך, אני חושבת שהסיכוי שמטופל יתאהב במטפלת הוא רב יותר והסיבה לכך היא שכאשר בן אדם מגיע לטיפול, בדרך כלל מבחינת הרגשתו, סביבתו הקרובה אינה מבינה אותו ולכן הוא אינו יכול או נמנע מלהיעזר בה. ובמרפאה, אם התמזל מזלו, המטפל הוא אמפטי ומכאן הדרך להתאהבות לרוב מדומה, קצרה. שכן אמפטיה זה בדיוק מה שהיה חסר לו.

לדעתי בכל מקרה אם אחד הצדדים התאהב או חושב שהתאהב, תפקידו של מטפל אחראי להפנותו למטפל אחר. מה שפוטר מיידית את האפשרות להסתבכות אתית.

אני גם מסכימה עם ד"ר אסתיה שיש להימנע ממגע פיסי, אך לא באותה חומרה. לחיצת יד לדעתי אין בה נזק.

הימנעות ממגע פיסי יכולה לתרום לחוסר התאהבות מדומה. כי שוב, מטופל עלול להיות בחסך וכל מגע פיסי יכול לבלבל

את דרך שיפוטו.   

אני חושב שזה טבעי כל אחד הוא בנאדם ויש לו רגשות וזה לא עובר מהר זה מעבר לאובססיה אני חובה את זה ביום יום אני חושב שזה לגמרי טבעי זה לא עובר עם לוקחים כדור אם מדברים על זה גם לא יוכל לעבור הכל תלוי ברצון זה מאוד קשה 

בעיקר שזה חד צדדי אין פתרונות ואין קסם לזה זה פשוט קורה 

אנחנו בני אדם ויש בזה צדדים מאוד טובים זה כיף להרגיש מאוהבים 

גם אם זה חד צדדי נו אז מה אז אנחנו מאוהבים במטפלת שלנו 

קורה ביג דיל כולה התאהבות קחו את זה בסבבה הכל טוב 

הכל בסדר