הסיפור של פיצקולה התחיל כשהגיעה אלי יחד עם ארבעה אחים חורגים לאומנה מצב"ח ר"ג, כולם ינקו ופיצ שלא הייתה אחותם הביולוגית הייתה צעירה מהם, בת כשבועיים וחתול חייזרי וזעיר באופן מיוחד.
למרות הגודל פיצ הייתה הנחושה מבינהם, כשדלת החדר הייתה נפתחת היא הייתה הראשונה לטפס החוצה מהכלוב ולרוץ (לדדות) לעברי לקבל חלב.. היא הייתה עירנית מאד כבר אז,אבל כשהייתה יונקת במרץ, חלב היה יוצא לה מהאף.
כעבור שבוע הוחזרו הגורים לצב"ח ואני התגעגעתי מאד, אחרי שלושה ימים קפצתי לבקר, היה לי עצוב לראות את הגורים שבתוך ימים אחדים עברו רגרסיה מחבורה עליזה שרצה בכל רחבי הבית ומטפסת איפה שרק אפשר לחבורת נכאים, הסגר בכלוב לא נועד לגורים קטנים ופעילים כאלה (ואין לי שום תלונה לצב"ח, להפך, כל הכבוד על המסירות שלהם!),
אבל הכי עצוב היה לראות את פיצ שבתוך סופשבוע אחד מצבה הדרדר, היא עמדה בפינת הכלוב ובהתה באויר,
פיצ הייתה זקוקה לטיפול צמוד מאד שלא התאפשר שם, היא ביקרה פעמיים אצל וטרינר, הייתה תחת טיפול אנטיביוטי, התייבשה ונתנו לה צ'אנס אחרון, עלו לי דמעות בעיניים ונקרעתי כי לא ידעתי מה לעשות, מצד אחד אני לא יכולה להשאיר אותה למות ככה סתם, בזה שהייתה אצלי כבר שבוע כבר נקשר גורלה בגורלי ומצד שני, האיש בבית שהיה סבלני ותומך עם שני סבבים של אומנה התעייף מהבלגן והלכלוך וחוצמזה מה אני אעשה איתה?
בסוף הכנסתי את הקטנטונת (כשהייתה יושבת בכף היד שלי היה עוד מקום) לארגז של הטוסטוס ונסענו הביתה.
אחרי חצי יום של הנקה וחום היא חזרה לעצמה, עירנית ונחושה, במשך שבועיים נוספים הייתה אצלי, דליפת החלב מהאף החמירה והיא התעטשה והייתה מנוזלת.לקחתי אותה למרפאה נחשבת לייעוץ ושם רופא העיף מבט קצר, קבע שיש לה חיך שסוע ואמר "היא לא תגדל ולא תתפתח, צריך להרדים", הזדעזעתי מהרעיון, איך יכול להיות שהחתולה מלאת חיים הזו נידונה להרדמה ככה בקלות?
בוכיה חזרתי הביתה עם פיצ, וחיפשתי באינטרנט חומר על חיך שסוע בחתולים, בפורום בעלי חיים כאן הציע ד"ר זיו שטיפמן את עזרתו, קפצנו אליו לביה"ח.
זיו קבל אותנו בלבביות, בדק והחליט שאין בעיה לנתח, ניתן לה לגדול עוד איזה ארבעה שבועות ואז..
הוא המליץ על מעבר לאוכל מוצק ומאז נפתרה כמעט כל הבעיה! חיכינו לביצוע הניתוח כדי למצוא לפיצ בית אוהב..
היינו בשתי ביקורות אצל זיו, בכל פעם הוא אומר שאם היא מסתדרת אז בואי נחכה עוד קצת...
בבית הסתגלו לפיצ (בחוסר רצון, היא כל הזמן מציקה להם) שני חתולים בוגרים ואיש אחד שפירצף קצתאבל קבל אותה באהבה.
ככה עברו להם עוד חמישה חודשים מגור ששקל 200 גרם(!!) היא גדלה לגורה של 2 ק"ג והגיע הזמן לעיקור, ועל הדרך תיקון השסע, למרות שהיא מסתדרת נהדר גם כך.
בשבוע שעבר נותחה פיצ בביה"ח הוטרינרי אצל זיו, עיקור ותיקון השסע, כבר ביום שאחרי חזרה הביתה להשתולל ולהטריד את כל הנוכחים.
פיצ אוהבת ללעוס חוטים של מטענים סלולריים ועכברים, לשבת על שפת האמבטיה כשאנחנו מתקלחים, עצמאית מאד אבל כשהיא רוצה פינוק היא יונקת לנו את תנוכי האזניים תוך השמעת קולות מציצה וגרגור רמים (וזה לא מצחיק בכלל בחמש בבוקר), היא למדה לעלות לגג וללכת לטייל וגם לחזור, הולכת ללא פחד על מעקות, תרמה לעיצוב הכורסא השחורה כמו אחיה הגדולים, היא אוהבת מאד ללעוס את הגרביים השחורות של האיש, היא נכנסת לארגז הגרביים השחורות שלו ומוציאה משם גרביים, רצה איתן ברחבי הבית ופורמת אותן, היא אוהבת לטפס למדפים עמוסים ולרוקן אותם לרצפה, יש לה עיניים עגולות וגדולות והיא חתלתולה שמחה ומשמחת.
פיצ חייבת תודה גדולה לבת הדוד המסורה שלי שהגיעה במשך כחודש אלינו הביתה בשעות שעבדתי כדי להניק אותה ולתת לה אהבה ותרופות.
ובעיקר תודה לזיו שמהתחלה האמין שאפשר ובסוף גם ביצע, ועל זה שבכל פעם דחה את מועד תיקון השסע כך שחמישה חודשים אחרי פיצ עדיין אצלנו והיום אפאחד לא יוותר עליה...
הוספת תגובה על "הסיפור של פיצ (זהירות - ארוך)"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה