לאחרונה פורסם באתר מארב מוסף מספר 7 - חינוך מחדש , ובו אסופת מאמרים שעוסקת בקשר שבין חינוך לאמנות. המאמרים מרתקים ומתוכם עולות שאלות ונושאים לדיון ( בהמשך לדיונים שהתקיימו בעבר בקהילה ).

הדיון הראשון שאני מציעה לקיים נסמך על המאמר של לארי אברמסון " -בית ספר לאמנות תלוי אתר."

ציטוט:

"הקהילה הביקורתית הינה ליבו של בית הספר לאמנות תלוי-האתר ועצם סיבת קיומו.  בלעדיה, תשאל בצדק השאלה, מדוע ללכת כלל לבית ספר לאמנות? הכשרה טכנית נעלמה מן העולם יחד עם האקדמיות הישנות, הבעה עצמית בלתי-אמצעית פורקה זה מכבר כעוד "מיתוס מודרניסטי", והמדיה הדיגיטאלית החדשה מאפשרת ללמוד מרחוק בלי הסחות הדעת של ריחות הטרפנטין ורחש הקפיטריה. אולם דווקא בהסחות הדעת טמונה המהות, שכן רק במפגש בין הבעה יחידנית וקבלה ציבורית מתחוללת אמנות. הסיבה הטובה היחידה להעדיף לימודים בבית ספר לאמנות על-פני הדרכה עצמית אוטו-דידאקטית טמונה בעצם השהייה במחיצתם של אנשים אחרים, בהזדמנות להראות ולראות, לפתח את נקודת מבט בנוכחותם הפרובלמאטית של נקודות מבט אחרות."

 בגדול , לארי אברמסון טוען ש:

- עקב ריבוי הטכניקות והחומרים, ההכשרה הטכנית חסרת משמעות ופסה מן העולם

- אין פרדיגמה אחת שתתאים לכל בתי הספר, האופן שבו בית ספר צריך להתנהל תלוי בהרכב הספציפי של מורים ותלמידים והמקום בו הוא נמצא

- תהליך הביקורת, והמפגש בין הבעה יחידנית עם קבלה ציבורית,  הוא הכלי המרכזי בלימוד אמנות

כבוגרת המדרשה, קל לי להזדהות ולהסכים עם גישה זו, שכן כך בדיוק מלמדים אמנות במדרשה.

ואני בהחלט מאמינה בתהליך הביקורת (עם כל הבעיתיות שלו) כדרך ללימוד אמנות.

מה דעתכם ?

לעניות דעתי, בית-ספר לאמנות צריך לתת לתלמידיו בראש ובראשונה

את הכלים הפדגוגיים והטכנולוגיים של התקופה. עם זאת הוא צריך גם

להיות "מעבדת ניסויים" לחידושים ולהמצאות. חלה עליו החובה להציב

מול תלמידים מוכשרים מורה או צוות מורים מובילים בתחומם.

הצלחת ה"באוהאוס" נבעה בעיקר מכך שהיה בו את צוות המורים קליי,

קנדינסקי ואיטן.

"ביקורת בונה" היא אכן חלק מתהליך למידה והעשרה הדדית ובכך

למסגרת הקבוצתית יתרון מוכח על הלמידה העצמאית או הלמידה

מרחוק. כדוגמה ל"הצלחה ישראלית" מוזכרת תמיד המדרשה.

אני לא בטוח שבמדרשה פותחה רק ביקורת בונה היו בה גם צדדים

של ביקורת הורסת ופוגענית .

אישית אני חושב שסטודיו של אמן טוב יכול להיות "בית-ספר" מעולה.

אזכיר כאן דוגמה אחת מני רבות את הסטודיו של הצייר יצחק פרנל.

הסטודיו נפתח בשנת 1925 ובו למדו הציירים: לבנון, הולצמן, הנדלר,

קוסונוגי, סלונים, דייטש, שטנצל ואחרים. פרנל הביא בפני תלמידיו את

רוחה של אסכולת פריז, את החזרה לערכים צבעוניים טהורים ולמערכי

קומפוזיציה, שאינם תלויים בסיפור בניגוד למגמות הציור הארצישראלי

של הימים ההם.

אישיותו של יצחק פרנל והדרך בה לימד גרמו לכך, שגם ציירים שלמדו

ב"בצלאל" כמו: סטימצקי, אבני, שטרייכמן, קסטל, פיין, ארוך והפסל

בן צבי היו יורדים לתל אביב לפגוש את תלמידיו של פרנל על מנת לספוג

מהם ערכים צורניים וצבעוניים.

הסטודיו של פרנל השפיע למעשה השפעה מכרעת על סגנונם של רבים

דיון מצויין , כל הכבוד!

אני חושבת שאם כל הבעיותיות של בית ספר לאמנות , אני אישית רואה בתקופת לימודי האמנות תקופה חשובה מאין כמוה,

התכווננות לגבי למידה לפתיחות וההעשרה הם חשובים מאוד ,

 אבל,

צריך גם המון מזל כמו בכל דבר , אני ראיתי איזה הרס שנוצר אצל סטודנטים לאמנות שלמדו אצל מורים אסרטיבים מדי

שיצרו את המצב ההפוך שהרסו  את כל היצרתיות ובעצם בגלל חולשתם הנפשית גרמו ההיפך .

  ביקורת עבודות זו מומחיות שצריך לדעת איך לתת  בכדי שהיא תהיה בונה ולא הורסת ,

אני חושבת שבכדי להיות מורה לא מספיק שאתה אמן מעולה אתה צריך לדעת איך ללמד וזה מעט  יודעים.

 לרדת על תלמיד ולכסח ולהשפיל אותו זה ביזוין של מורה בעיני .

אני ראיתי סטודנטים צעירים איזה נזקים מורים מסוגלים לגרום בגלל האגרסיביות שלהם .

אז צריך ליפול על מורה טוב בכדי להפוך להיות אמן טוב. 

לפני הרבה מאד שנים, למדתי בבצלאל.

המוסד טרם היה אקדמיה כפי שהוא היום.

נתמזל מזלי ומורי היו אמנים נפלאים - אחד מהם היה אשהיים.

זכור לי דבר אחד שנאמר לנו: "אנחנו כאן מלמדים אתכם טכניקות. כשתצאו מכאן - שכחו את הכל וחפשו לכם את הדרך שלכם באמנות".

זה נכון לגבי לימודים בכלל: הם מעשירים, אבל - מה שעושים עם העושר הזה, תלוי בכל אחד ואחד.

שפרה

מסכימה אתך מאד ראובן!

זכיתי ללמוד אצל דור מורים באורנים שחלקם ראו בבאוהאוס מודל- גם להוראה. 

[חנה צונץ- למדה בבאוהוס, אריה נבון, אריה רוטמן, אברהם סנה- אור, מיכאל גרוס, אילנה סלע, יעקב דורצין]

נדמה לי שגיל מוזס, מנהל המכון לאמנות, אמר פעם שחשוב לו שלכל תלמיד יהיו לפחות 3 סוגים של מורים לרישום. הוא ציטט שוב ושוב מכתביו של פול קליי. לדעתו, רק אחרי שנעבור מגוון דישות וסגנונות לימוד, נוכל לפתח משהו משלנו. 

עם החלק של דבריו השני, אני פחות מסכימה היום. 

כמורה לאמנות הרבה שנים,  כאמנית וכמטפלת באמנות, את אותו "משהו" יש לנו כל הזמן. בכל מיני רמות ועומקים. גם לילד בן שנתיים יש משהו שהוא שלו וטביעת אצבע ייחודית, וזאת בתוך סכימת ההתפתחות הטבעית של הציור הילדי. 

אני כן חושבת שניתן לפתח את הטכניקה והידע וההשכלה ביחד עם האישי ואין צורך לעשות זאת בטור.   

להיפך, מהלך למידה המתרכז רק בטכניקה, חוסם והופך את המורה למקור הידע ה"נכון" ולא מתרגל את שריר היצירתיות, הביטוי והחיפוש הפנימי של : מה בעצם אני רוצה או שיש לי לומר.  באותו אופן, מורה סמכותי  עלול לקטום תהליכים של אנשים רגישים יותר.

ויותר מכך: אני חושבת שתלמידי תולדות האמנות היו יוצאים נשכרים ביותר אם היו מחזיקים מכחול בידיהם ו"סתם" מעתיקים ציור כלשהו, או עוברים סידרת שיעורי רישום. לדעתי זה אמור להיות חלק אינטגרלי מהלימוד.

כשלמדתי תולדות אמנות באוניברסיטה בירושלים, אפילו המורים הידענים המופלגים [פרו"פ זיוה מיזליש, למשל]  ניכר היה שהציור עבורם הוא מקור לחשיבה פילוסופית, תרבותית, הסטורית. מרתק ביותר אבל יש שם הכל  חוץ מריח הטרפנטין וחווית הגוף ומה זה בעצם לצייר.

כלומר, ריחוק מהדבר עצמו!!

זה כמו ללמוד גננות בתוך חדר ממוזג בלי לגעת באדמה או למולל עלה.

משום כך גם עזבתי ובאתי לאורנים.

ממליצה מאד על הספר :

What Art Is

 James Elkins, Routldge

 אחד הטכסטים המקסימים והנדירים העוסקים במלאכת הציור מתוך החומר ומתיחסים לציור מתוך אינטגרציה

למעשה עצמו ולידע הפילוסופי, התרבותי שנלוה. - דורית- במיוחד בשבילך! :)

צטט: ראובן פלץ 2008-09-06 15:29:27

לעניות דעתי, בית-ספר לאמנות צריך לתת לתלמידיו בראש ובראשונה

את הכלים הפדגוגיים והטכנולוגיים של התקופה. עם זאת הוא צריך גם

להיות "מעבדת ניסויים" לחידושים ולהמצאות. חלה עליו החובה להציב

מול תלמידים מוכשרים מורה או צוות מורים מובילים בתחומם.

הצלחת ה"באוהאוס" נבעה בעיקר מכך שהיה בו את צוות המורים קליי,

קנדינסקי ואיטן.

"ביקורת בונה" היא אכן חלק מתהליך למידה והעשרה הדדית ובכך

למסגרת הקבוצתית יתרון מוכח על הלמידה העצמאית או הלמידה

מרחוק. כדוגמה ל"הצלחה ישראלית" מוזכרת תמיד המדרשה.

אני לא בטוח שבמדרשה פותחה רק ביקורת בונה היו בה גם צדדים

של ביקורת הורסת ופוגענית ........

צטט: דורית ב. 2008-09-06 15:55:09

איך צריך להראות בית ספר לאמנות ??

לאחרונה פורסם באתר מארב מוסף מספר 7 - חינוך מחדש , ובו אספת מאמרים שעוסקת בקשר שבין חינוך לאמנות. המאמרים מרתקים ומתוכם עולות שאלות ונושאים לדיון ( בהמשך לדיונים שהתקיימו בעבר בקהילה ).

הדיון הראשון שאני מציעה לקיים נסמך על המאמר של לארי אברמסון " -בית ספר לאמנות תלוי אתר."

ציטוט:

 

"הקהילה הביקורתית הינה ליבו של בית הספר לאמנות תלוי-האתר ועצם סיבת קיומו.  בלעדיה, תשאל בצדק השאלה, מדוע ללכת כלל לבית ספר לאמנות? הכשרה טכנית נעלמה מן העולם יחד עם האקדמיות הישנות, הבעה עצמית בלתי-אמצעית פורקה זה מכבר כעוד "מיתוס מודרניסטי", והמדיה הדיגיטאלית החדשה מאפשרת ללמוד מרחוק בלי הסחות הדעת של ריחות הטרפנטין ורחש הקפיטריה. אולם דווקא בהסחות הדעת טמונה המהות, שכן רק במפגש בין הבעה יחידנית וקבלה ציבורית מתחוללת אמנות. הסיבה הטובה היחידה להעדיף לימודים בבית ספר לאמנות על-פני הדרכה עצמית אוטו-דידאקטית טמונה בעצם השהייה במחיצתם של אנשים אחרים, בהזדמנות להראות ולראות, לפתח את נקודת מבט בנוכחותם הפרובלמאטית של נקודות מבט אחרות."

 

 בגדול , לארי אברמסון טוען ש:

- עקב ריבוי הטכניקות והחומרים, ההכשרה הטכנית חסרת משמעות ופסה מן העולם

- אין פרדיגמה אחת שתתאים לכל בתי הספר, האופן שבו בית ספר צריך להתנהל תלוי בהרכב הספציפי של מורים ותלמידים והמקום בו הוא נמצא

- תהליך הביקורת, והמפגש בין הבעה יחידנית עם קבלה ציבורית,  הוא הכלי המרכזי בלימוד אמנות

כבוגרת המדרשה, קל לי להזדהות ולהסכים עם גישה זו, שכן כך בדיוק מלמדים אמנות במדרשה.

ואני בהחלט מאמינה בתהליך הביקורת (עם כל הבעיתיות שלו) כדרך ללימוד אמנות.

מה דעתכם ?

...................................

ובכל זאת: גם אברמסון נופל כאן במלכודת העברית כשהוא אומר:"הכשרה טכנית", ולא היא !

תפקידו של בית ספר לאמנות לתת/למכור/ להכשיר יכולת להגיע לאיכות עבודה (טכניקה?),וכדי לעלות במדרגות האיכות,חייב להתקיים דבר אחד והוא :ביקורת.ביקורת.ביקורת.וכמובן לדעתי ביקורת היא לא "תהליך" אלא תוצאה.

תהליך הציור הוא פועל יוצא של שאלה ותשובה. המבקר מגיב לתוצאה,

(תשובה),מהמבוקר מצפים שיגן על התשובה שנתן/נתנה.

וכמובן,על המבוקר לעמוד מול :"נוכחותם הפרובלמטית (.....)של נקודות

מבט אחרות".

ביקורת. 

צטט: נונה אורבך 2008-09-06 16:18:12

ויותר מכך: אני חושבת שתלמידי תולדות האמנות היו יוצאים נשכרים ביותר אם היו מחזיקים מכחול בידיהם ו"סתם" מעתיקים ציור כלשהו, או עוברים סידרת שיעורי רישום. לדעתי זה אמור להיות חלק אינטגרלי מהלימוד.

מצטרף לדעה שחשוב לו לתלמיד לפגוש בתקופת לימודיו

כמה אמנים שונים בתפיסותיהם האמנותיות.

את דרכו האמנותית יבחר לעצמו לאחר תום לימודיו.

בהקשר זה אספר סיפור אמיתי משיעור לציור שהתרחש

בעברי הרחוק.

המורה שלנו לציור (צייר מוכר, למד באקדמיה ברומניה)

הקדים כהרגלו להיכנס לסטודיו על מנת להציב בפנינו טבע דומם.

הוא בחר להעמיד כלים ופירות בגוונים כתומים, צהובים וורודים על

רקע בדים אדומים וסגולים.

תלמידים, היום נצייר ציור בצבעים חמים, נא לדייק בגודל העצמים

וביחסי הגומלין שבין הצבעים.

התחלנו ברישום ההכנה, עברנו לשלב הערבוב על הפלטה והצביעה

על-פי הנחייתו.

לפני תום השיעור ביקש המורה לסובב את הכנים לביקורת עבודות.

חיים מאור, תפשת היטב את האווירה הצבעונית החמה בדיוק כפי

שביקשתי, הציור שלך טוב מאוד.

רותי גולדפרב, העבודה שלך חסרת צבע, אנמית, לא ראיתי אצלך

עבודה גרועה כל כך. רותי הסמיקה, ניכר היה שהביקורת לא

הייתה לרוחה.

אז נכנס באקראי לסטודיו מורה אחר (צייר ידוע, למד אצל אחד

מטובי אמני איטליה).

מה דעתך על הציור של רותי? שאל אותו המורה שלנו.

הציור של רותי ניחן בהרמוניה צבעונית מושלמת על פי מיטב

תפיסת ציור הקיארו.

מורנדי, ממש מורנדי! קרא בהתפעלות.

- עקב ריבוי הטכניקות והחומרים, ההכשרה הטכנית חסרת משמעות ופסה מן העולם

- אין פרדיגמה אחת שתתאים לכל בתי הספר, האופן שבו בית ספר צריך להתנהל תלוי בהרכב הספציפי של מורים ותלמידים והמקום בו הוא נמצא

- תהליך הביקורת, והמפגש בין הבעה יחידנית עם קבלה ציבורית,  הוא הכלי המרכזי בלימוד אמנות "

 את לארי אברמסון אני מכיר כאמן וכפדגוג. לימדנו יחד, השתתפנו יחד בביקורות, עבדנו עם אותה גלריה ועוד.. מתוך הכרות זו אני יכול להגיד בודאות שהמתודולוגיות שלו מובנות על שלושה יסודות -  צבע, צורה וחומר... בתוכם ובהקשרם הוא בונה את שפת האמנות כיסוד טכני, תפישתי ופילוסופי.

הגוגנהיים על צורותיו המורכבות התחיל עם עפרון HB

אנטון

צטט: שיקיה 2008-09-06 15:55:09

לפני הרבה מאד שנים, למדתי בבצלאל.

המוסד טרם היה אקדמיה כפי שהוא היום.

נתמזל מזלי ומורי היו אמנים נפלאים - אחד מהם היה אשהיים.

זכור לי דבר אחד שנאמר לנו: "אנחנו כאן מלמדים אתכם טכניקות. כשתצאו מכאן - שכחו את הכל וחפשו לכם את הדרך שלכם באמנות".

זה נכון לגבי לימודים בכלל: הם מעשירים, אבל - מה שעושים עם העושר הזה, תלוי בכל אחד ואחד.

שפרה

נראה לי שבכל דבריהם של המשתתפים בדיון, אפשר למצוא נקודות נכונות שכדאי לתת עליהם את הדעת.

ביכרתי להתיחס לשתיים.

 אמילי, הצדק איתך באומרך שלא כל אמן, כשרוני ומפורסם ככל שיהיה, ראוי ובעל כישורים להיות מורה.

לא תמיד המה קובע, אלא לעתים קרובות דווקא האיך.

שפרה, ממש ריגשת אותי בהזכירך את אשהיים. הנה דוגמא של מורה שלא הירבה במלל כי היה עולה חדש מגרמניה והעברית לא היתה שגורה על פיו.  אבל, כשהיה מתישב במקומי ומתחיל לשרבט על רישומי, וממלמל  בגרמנית "זו, אונד זו", הוא פקח את עיניי לראות איך להמשיך הלאה.

ארדון, היה שם לפנינו פת לחם ומתחיל בדרכו התיאטרלית להוביל אותנו בנפתולי המערות שנוצרו ע"י האפיה. ממש דמיון מודרך בטהרתו.

לסיכום: המשפט שציטטה שפרה מפיו של אשהיים היא כל התורה על רגל אחת.

טוב, אי אפשר לשכוח הכל, הנקודות היסודיות נטמעים בך לכל ימי חייך, ועליך להאבק על מנת למצוא לך את הדרך איך להפכן לטביעת אצבעך.

כנראה שאין כאן מתכון מדוייק ואמת אחת.

הדברים תלויים מקום וזמן, ויש שיגידו גם מצב פוליטי/חברתי. 

ברור לכל, כך אני מקווה, כי בית ספר לאמנות בן זמננו, חייב להכיל את השיח האמנותי על הקניית השפה, ביקורות ודיון פילוסופי משולב בתולדות - בראש סולם החשיבויות שלו.

בית ספר שמלמד אמנות ללא מרכיב זה, מלמד אולי אומנות (בשורוק), שזה דבר טוב כשלעצמו - אבל אין בו את שאר הרוח של האמנות. 

עכשיו אפשר להתווכח על התמהיל , כמה טכניקה וכמה דיבור.

קשה לפסוק כאן עמדה חד משמעית, אם כי נראה שהאקדמיה, מבכרת את הדיבור על הטכניקה.  ישנם בתי ספר מעולים ששמים את כובד המשקל דווקא על הטכניקה - אם כי גם שם, כדוגמת הסדנה לרישום וציור של הרשברג - זה מגיע ממקומות מאוד עמוקים מבחינת הדיבור על אמנות.

אני באופן אישי מוצא כי עבודה ממושכת בקבוצה, ועם אוצרים משלבת בתוכה דיונים מרתקים על תולדות האמנות, רלוונטיות, ביקורת כנה ובונה, וכן, יש גם ויכוחים מרים, ומעל לכל לימוד מתמשך מתוך כוונה מלאה, בו רוב המשתתפים יוצאים נשכרים.

דיון מעניין עם סיפורים מרתקים, אהבתי.

עדן 

הרשברג יאמר כמובן שאינו מלמד טכניקה. אם אני זוכרת נכון, הוא מלמד ציור. טכניקה זה איך למתוח בד ואיך לערבב צבעים. איך להסתכל באובייקט - זה כבר לא קשור לטכניקה. זה ציור (עד כאן ציטוט חופשי מהזיכרון).