בסוף שנות הארבעים החל מבצע הקרנות ממלכתי, יוזמת צמרת משרד הבריאות וחיל הרפואה של צה"ל כנגד התפרצותה של מגיפת גזזת, מחלת עור הצומחת בשורשי השיער ומתפשטת במהירות בקרב ילדים החיים בצפיפות ובתנאי היגיינה ירודים. המשמעות היא שלקחו ילדים רכים החל מתינוקות בני חודשים ספורים ועד נערים, והקרינו עליהם קרינה רדיואקטיבית קטלנית ששווה בעוצמתה ל-35,000 הקרנות במכונת רנטגן, מתוך מחשבה מוטעית שהקרינה מרפאת את מחלת העור בשם "גזזת". בשלב מסוים, ביצוע ההקרנות התנהל עוד במחנות המעבר של הסוכנות היהודית מחוץ לישראל. ההקרנות היו רדיואקטיביות בראשיהם של כל הילדים, עד גיל 15 שעלו מארצות ערב. במרפאות גילחו את שיער ראש הילדים, תלשו בשעווה חמה שנמרחה על ראשם, את שרידיו וחיסלו את שורשיו בהקרנות רנטגן. הטיפול הותיר ברבים מהילדים צלקות נפשיות קשות, סוגים שונים של סרטן, עקרות, נשירת שיניים או התקרחות, וכן צלקות קשות ומכוערות בעור הקרקפת ובמקומות אחרים בגוף. הסיפורים של הילדים שעברו את הטיפולים הללו מ ז ע ז ע ים. התנהלות המדינה בעניין זה הן במהלך הטיפולים והן כיום היא אטומה, אכזרית וחסרת כל אנושיות או רגישות, ומבחינתי, פשוט בוצע פשע מטעם המדינה שאיש לא נתן עליו את הדין. הילדים הרכים והתמימים עברו טיפולים טראומטיים ואכזריים, הן מבחינת הכאבים שהיו כרוכים במריטת השיערות, הן מבחינת ההתייחסות אליהם כבהמות שאינן זכאיות לדעת ולהבין כלל את משמעות והשלכות ה"טיפול" שהם עוברים, רוב הילדים לקו בשוק והלם קשה שכן כלל לא היו מוכנים לטיפול הטראומטי שעברו, הן מבחינת ההתנהלות המזלזלת של האחיות והרופאים שאפילו לא טרחו להזהר במינוני הקרינה שהילדים נחשפו אליהם. הן מבחינת המחלות הקשות ובעיקר מחלות הסרטן הקשות בהן לקו הילדים עקב הקרינה, והן מבחינת הטראומה הקשה הנפשית שמלווה את הילדים האלה שהיום הנם אנשים מבוגרים, עקב זכרונות הטיפול שעברו והיחס המבזה והבהמי שספגו וסופגים עד היום מכל המעורבים. לטעמי פשוט נעשה כאן פשע אמיתי בחסות המדינה, ההתנהגות לילדים הרכים, הן מבחינת הולכתם לטיפולים כצאן מבלי לידע את רובם למה הם צפויים מבחינת סבל או נזק, והן מבחינת אי יידוע הילדים כי הם צפויים לחלות בסרטן בהתקרחות ובעצם עלולים למות - היא פשוט בלתי נתפסת מבחינתי. התירוץ של המדינה הוא שבאותה תקופה לא ידעו את חומרת הנזקים הנובעים מקרינה רדיואקטיבית של מכונת הרנטגן. אני עדיין בודקת את מהימנות הטענה הזו, בינתיים נראה לי שמדובר בטענה מיתממת כי היו כבר אז אזהרות והשערות שמדובר בקרינה מסוכנת, גם אם חומרת הסכנה לא היתה ברורה, וכבר אז התייחסו להגבלת זמני החשיפה לקרינה מסוג זה בכל מיני הקשרים מקצועיים. המדינה השתיקה את הפרשה באמצעות חקיקת חוק לפיצוי נפגעי גזזת, שמצד אחד איפשר לנפגעים פיצוי זעום ומעליב, ומצד שני השתיק את הדיון בשאלת העוול שנגרם בפרשה הזו. מי שילמד את הנושא הזה ייוותר, כמוני, המום וכואב את כאב הילדים ההם. מאמינה ולא מאמינה שבמדינת ישראל התייחסו באופן כה ציני ואטום לגורל הילדים, אך יותר מהכל לא מבינה מדוע הסיפור הזה לא "התפוצץ" בצורה יותר רצינית בתקשורת ובמודעות הציבורית. יש בינינו עשרות אלפי אנשים שסבלו וסובלים, דור ראשון ואף דור שני של נפגעים, איך זה שעד היום לא היתה ועדת חקירה שחיפשה את האחראים ודרשה מהם לתת את הדין בעניין הזה? איך זה שהמדינה סותמת לנפגעים את הפה בפיצוי עלוב ומזערי ומנצלת טיעונים משפטיים ציניים של התיישנות כי לא לקחת אחריות אמיתית, וכן מנצלת את הקושי להוכיח קשר סיבתי בין המחלות הקשות של הילדים לבין הקרינה בגלל ריחוק הזמן. ואיך זה ששוב אנחנו יושבים בצד ושותקים? מבקשת להסביר שאין לי כל אינטרס פוליטי או אישי בעניין הזה, במשפחתי אין נפגעי הקרנות, ומדובר מבחינתי בנושא שיש לו חשיבות מוסרית וחברתית לכולנו כעם דמוקרטי.

בשנות החמישים ארה"ב בצעה סדרה של פיצוצים גרעיניים באטמוספירה במדינת נבדה. הפיצוצים חשפו את תושבי המדינה למנות של קרינה "מחוץ לסקאלה" כמו שהעידו אנשים שהשתתפו בניסויים. כמו כן חיילים רבים השתתפו בתרגילים צבאיים במרחק קילומטרים ספורים מלב הפיצוץ מתוך כוונה לתרגל מלחמה בשדה קרב גרעיני.

 

אולי זה נשמע קצת מוזר היום אבל הפיצוצים האלה נחשבו לאטרקציה תיירותית בימים ההם ואנשים היו עולים על הגגות בלאס-ווגאס כדי לראות את הפטריה.

 

כשהתבררו ממדי הקטסטרופה שנים רבות לאחר מכן הנושא טופל ע"י הממשל האמריקאי בצורה די דומה לטיפול בישראל. בשנת 1990 הם העבירו חוק בשם Radiation Exposure Compensation Act. החוק הזה הסדיר את תשלומי הפיצויים לנפגעים. הבעיה היא שכמו בחוק הישראלי מדובר בפרוטות (במונחים אמריקאיים) ביחס לנזק ולסבל שנגרם לאנשים.

 

גם אם הכוונה שלך טובה אני לא חושב שתצליחי לשנות משהו כי מדובר בנושא מורכב ומסובך. באתר Wikipedia יש קצת מידע על החוק האמריקאי:

 

http://en.wikipedia.org/wiki/Radiation_Exposure_Compensation_Act

 

 

 

 

 

 

אני כבר כמה דקות רועדת מהכתבה, הכל חזר אלי בבום !

היום,  בת 56,  נודלתי במושב מתורבת שרוב תושביו עולי אשכנז.

אימי עלתה לארץ 12 שנים לפני הולדתי (מחלב שבסוריה) ובזמן ה"מקרה "

הייתי כבת 6-7 כלומר, אימי הייתה כבר 18 שנים בארץ ישראל, מושבניקית 

באחד מהמושבים היותר נחשבים במדינה. אימי הייתה אחות במקצועה.

עד היום איני יודעת למה אני הייתי ב"שער העליה"  למה עברתי את מריטות השיער 

עם רייח ה"דונג" שלא יוצא מאפי עד היום הזה. למה הייתי שנה שלמה עם קרחת וכל הילדים צחקו והקניטו אותי. למה הייתי צריכה ללכת עם יד על הכובע שלא יורידי לי אותו מהראש וכולם יצחקו. למה לא יכולתי שנים ללמוד כמו כולם כי הייתי בצד, בפינה, בוכה הרבה, וכולם צוחקים עלי על ה"בכיינית".

למה אימי הייתה שם (היום אני יודעת  שאימי סבלה מאיגזמה בידים וברגליים ( הרבה שנים היא נסעה לים המלח לטיפולים ) ומעל המצח (אולי פסורייזיס ) אין לדעת היום. ו"הם" הידענים שלחו אותה לטיפול בגזזת.

אני לא יודעת למה הביאו את אחותי מאוחר יותר גם למקום הנורא ההוא (אחותי הייתה מבוגרת ממני ב-8 שנים).

לצערי, איני יכולה לשאול את אימי ואחותי שאלות על למה? איך? כמה? מאחר והן נפטרו לפני הרבה שנים ממחלת הסרטן. (אגב לא קיבלנו פיצוי כל שהוא מאחר ולא דרשנו בזמן).גם לא ארבעת ילדיה היתומים של אחותי.

אני באופן אישי מאוד פגועה מכל הסיפור הזה ובכל פעם שעולה כתבה, סיפור, דיבור, הכל חוזר אלי והימים הופכים לקשים מאוד, מלאים בבכי וכאב לא מוסבר.

אני הרבה שנים די חולה וכואבת (לא בסרטן חלילה) בבעיות הקשורות לכל מערכת העצמות והגידים בגוף, בכאבי ראש חוזרים ונשנים ובהמון המון בעיות שמאוד קשה להאמין שאדם אחד יסבול מכל כך הרבה.  ואף אחד לא מוכן להקשיב. מה שכן נורא נוח להם להגיד לי כל הזמן שזה פסיכולוגי.......ואפשר שלא?

אני יודעת שבי פגעו נפשית, פיזית, רוחנית וזה לא מרפה ממני.

פיצוי? על איזה פיצוי את מדברת ?  רק למי שיש גידול בראש שלא מגרורות יקבל אולי סכום כסף חד פעמי שאני מתביישת לכתוב אותו ואת הדרך שהאדם צריך לעבור על מנת לקבל אותו.

גם מאוד חורה לי כמו שכתבת שמטאטאים את הכל ומנסים להעלים ראיות בקשר לאנשים שאחראים לכל הסיפר העגום הזה.

איפה התקשורת אולי לפנות לאורלי וילנאי וגיא מרוז? 

אני מוכנה לעשות הכל על מנת להביא את הסיפר לכל העם בצעקה גדולה.

אם יש מי שמוכן להנחות אותי. אני כאן!!

 

 

דיון חשוב מאוד. כתבתי על זה בבלוג שלי לפניי כחודש, שאלתי שאלות, ולא קיבלתי תגובה אחת...

http://itziky.cafe.themarker.com/view.php?t=564927

 

קשה לי מאוד להאמין שלא ידעו שזה מסוכן לבני אדם

(יותר סביר שלא חשבו שהילדים האלו הם בני אדם)

 

מבחינה תקשורתית הגזזת של נינט זכתה להד יותר גדול.

הדרך הטובה ביותר של התקשורת להשתיק היא פשוט להתעלם.  

"למזלם" הייתה בידם אוכלוסיה תמימה (אז, כמו היום) שלא העלתה על דעתה שממסד יהודי יכול במודע ובציניות לפגוע בהם.

ולשארית (אלו שלא מתו) אין כח ציבורי או לובי משמעותי במוקדי הכח.

 

צטט: רוקמת התחרה 2008-09-07 13:53:30

אני כבר כמה דקות רועדת מהכתבה, הכל חזר אלי בבום !

היום,  בת 56,  נודלתי במושב מתורבת שרוב תושביו עולי אשכנז.

אימי עלתה לארץ 12 שנים לפני הולדתי (מחלב שבסוריה) ובזמן ה"מקרה "

הייתי כבת 6-7 כלומר, אימי הייתה כבר 18 שנים בארץ ישראל, מושבניקית 

באחד מהמושבים היותר נחשבים במדינה. אימי הייתה אחות במקצועה.

עד היום איני יודעת למה אני הייתי ב"שער העליה"  למה עברתי את מריטות השיער 

עם רייח ה"דונג" שלא יוצא מאפי עד היום הזה. למה הייתי שנה שלמה עם קרחת וכל הילדים צחקו והקניטו אותי. למה הייתי צריכה ללכת עם יד על הכובע שלא יורידי לי אותו מהראש וכולם יצחקו. למה לא יכולתי שנים ללמוד כמו כולם כי הייתי בצד, בפינה, בוכה הרבה, וכולם צוחקים עלי על ה"בכיינית".

למה אימי הייתה שם (היום אני יודעת  שאימי סבלה מאיגזמה בידים וברגליים ( הרבה שנים היא נסעה לים המלח לטיפולים ) ומעל המצח (אולי פסורייזיס ) אין לדעת היום. ו"הם" הידענים שלחו אותה לטיפול בגזזת.

אני לא יודעת למה הביאו את אחותי מאוחר יותר גם למקום הנורא ההוא (אחותי הייתה מבוגרת ממני ב-8 שנים).

לצערי, איני יכולה לשאול את אימי ואחותי שאלות על למה? איך? כמה? מאחר והן נפטרו לפני הרבה שנים ממחלת הסרטן. (אגב לא קיבלנו פיצוי כל שהוא מאחר ולא דרשנו בזמן).גם לא ארבעת ילדיה היתומים של אחותי.

אני באופן אישי מאוד פגועה מכל הסיפור הזה ובכל פעם שעולה כתבה, סיפור, דיבור, הכל חוזר אלי והימים הופכים לקשים מאוד, מלאים בבכי וכאב לא מוסבר.

אני הרבה שנים די חולה וכואבת (לא בסרטן חלילה) בבעיות הקשורות לכל מערכת העצמות והגידים בגוף, בכאבי ראש חוזרים ונשנים ובהמון המון בעיות שמאוד קשה להאמין שאדם אחד יסבול מכל כך הרבה.  ואף אחד לא מוכן להקשיב. מה שכן נורא נוח להם להגיד לי כל הזמן שזה פסיכולוגי.......ואפשר שלא?

אני יודעת שבי פגעו נפשית, פיזית, רוחנית וזה לא מרפה ממני.

פיצוי? על איזה פיצוי את מדברת ?  רק למי שיש גידול בראש שלא מגרורות יקבל אולי סכום כסף חד פעמי שאני מתביישת לכתוב אותו ואת הדרך שהאדם צריך לעבור על מנת לקבל אותו.

גם מאוד חורה לי כמו שכתבת שמטאטאים את הכל ומנסים להעלים ראיות בקשר לאנשים שאחראים לכל הסיפר העגום הזה.

איפה התקשורת אולי לפנות לאורלי וילנאי וגיא מרוז? 

אני מוכנה לעשות הכל על מנת להביא את הסיפר לכל העם בצעקה גדולה.

אם יש מי שמוכן להנחות אותי. אני כאן!!

 

 

סיפור מצמרר

והוא גם פיסת היסטוריה שיעדיפו להשכיח

אולי תתחילי בצעד קטן ותעשי מזה פוסט בבלוג שלך..

כך זו תהייה עדות כתובה שאפשר להסתמך עליה (לך, ולכל אלו שינסו לעשות משהו או לפחות לא להשכיח)

 

נעשה סרט בשם "ילדי הגזזת" על ידי בלחסן. https://www.createspace.com/208287

 

 

"סרטו של בלחסן חשף רק את קצה הקרחון. על עניינים רבים בפרשה מוטל עד היום קשר שתיקה והם מחייבים חקירה מעמיקה. בסרט התברר בין השאר, שבטיפולי הגזזת הושקעו סכומי עתק, מאות מיליוני לירות ישראליות שבערכים של היום שווים מאות מיליוני דולרים. הכספים הגיעו ממקור חיצוני, כנראה אמריקאי. רמז לכך נעוץ בעובדה שמכונות הרנטגן סופקו, חינם אין כסף (?!), על ידי היצרנים האמריקאים של המכונות. סעיפי הוצאות טיפולי הגזזת לא הופיעו בספרי תקציב המדינה של אותן שנים. ממעט הפרטים שהוצגו בסרט אפשר לקבל את הרושם, שהטיפולים בהקרנות היוו חלק מניסוי רחב היקף, אך לא ברור בשירות מי. רבבות ילדים מזרחיים במדינת ישראל שימשו שפני-ניסיון. המדינה נידבה אותם. " 

 

הציטוט מכתבה בלינק הבא   https://israel.indymedia.org/newswire/display/6133/index.php

 

יש טענה שהיה זה ניסוי בו הסכימה ישראל להשתתף בתמורה לכספים רבים שקיבלה, להם נזקקה המדינה שהיתה אז בראשית דרכה.

בתחילת שנות ה-70 פרצה שריפה בארכיב הרפואי של הקרנות הגזזת, שהתיקים היחידים ששרדו היו אלו שהועברו לפרופסור מודן שחקר את הטיפולים שניתנו לחולי הגזזת בשנות ה-50... (???)

פרשה זו מוזכרת לרוב באותה נשימה עם פרשת ילדי תימן החטופים.

כל הפרשיות מאותה תקופה, וקשר השתיקה שאופף אותם מצביעים על כך שיש מה להסתיר.

אולי חיפוי על מנהיגים מאותה תקופה שחלקם עדיין חיים ביננו?

אין חופש מידע אמיתי. יש מגמה ברורה ליבש כל ניסיון לחשיפת מה שהתחולל שם באמת.