בני פפרמן, מנהל מינהל מחקר וכלכלה בתמ"ת. כותב מאמר דעה היום בדה מרקר (המאמר משקף את דעתו האישית בלבד).

שווה קריאה והתייחסות.

  >> לפני כמה ימים קיימה שרי אריסון מפגש עיתונאים במטרה להציג חברת אחזקות פרטית שבבעלותה. אריסון הגדירה היכן יהיו השקעותיה בשנים הבאות, וסימנה היכן לא תרכוש או תשקיע: במפעלים דוגמת מכתשים אגן וכי"ל, מפני שפעילותם סותרת את חזונה שלא להשקיע במזהמים הפוגעים ומסכנים את יסודות הקיום שלנו - מים, אוויר ואדמה.

לרוב נתקל הציבור במכתשים אגן וכי"ל בפן השלילי שלהם: לדעת מומחים, מדובר במזהמים הפוגעים בחיינו. עם זאת, אין להתעלם מכך שבמקביל, חברות אלה גם מצילות חיים. היצוא שלהן, שאשתקד היה כ-3 מיליארד דולר, משביח ומגדיל את תפוקת ענפי החקלאות וענפים אחרים המתבססים על פעילותם, ובכך הן תורמות לצמצום הרעב בעולם.

עם זאת, הדעה הרווחת היא שאין בכל היתרונות הנובעים מהפעילות של המזהמים הסביבתיים בטווח הקצר והבינוני לכסות על הנזק המצטבר והבלתי הפיך בטווח הארוך. לכן, חשוב מאוד לאריסון שהשקעותיה יהיו בעסקים ובתחומים "נקיים". מנקודת ראותה, למכתשים אגן וכי"ל יש ערך מוסף שלילי, למרות רווחיותם. התבוננות כזו מתעלמת מרווחיותן של החברות ומתרומתן לשוק העבודה ומהעובדה שהן מעסיקות ומפרנסות כ-7,000 משקי בית בישראל. ערכיה של אריסון, כפי שהדגישה, שונים מערכיהם של אנשי עסקים אחרים, שלעתים קרובות מדי אינם שוקלים כלל את הנזק הסביבתי של חברות שהם רוכשים ומשקיעים בהן. צריך הרבה אומץ להתייצב למפגש עם התקשורת ולעלות תפישות כאלה.

ואולם, אני מתקשה להבין את ההיגיון שבהחלטתה שלא לרכוש ולהשקיע בעסקים מזהמים. ההיגיון שלי הוא הפוך: לו הייתי מאמין באותה דבקות ברעיונותיה ומשנתה של אריסון, הייתי מציג חזון ותפישת עבודה שונים לחלוטין. למשל, הייתי מודיע שיש לי עניין לרכוש מזהמים כדי שאשקיע בהם במטרה להקטין את הנזק שהם גורמים, ומדי שנה אפרסם את מידת ההפחתה בנזק הסביבתי של החברות, כדי להעלות את רמת בריאות הציבור ושימור היקום. שנית, אדרוש מכל נציגי בישראל ובעולם שכל ישיבה תיפתח בדיווח על התקדמות בתוכנית העבודה לצמצום הנזק הסביבתי. שלישית, אקרא לכל מנכ"לי החברות שבבעלותי ואודיע להם שהם ייבחנו במקביל לתוצאות הכלכליות שלהם, גם על פי הישגיהם בהפחתת הנזק הסביבתי. רביעית, אדרוש שחברות ציבוריות שבבעלותי יפרישו מרווחיהן לטובת השקעות מפחיתות נזק סביבתי.

אריסון מעדיפה ללכת על השקעות חדשות ונקיות ולהתעלם מקיומן של טכנולוגיות ישנות ומזהמות, וכך היא מבקשת לחיות בעולם נקי ולשמר אותו לדורות הבאים מחד, אך מאידך היא מוכנה להמשיך ולתמוך במזהמים הפוגעים בסביבה באמצעות עסקיה המגוונים.

אם שרי אריסון רוצה להמשיך לדבוק במשנתה, ובמקביל להשתחרר מהסתירה שאליה נקלעה, מן הראוי שתתחיל לרכוש מזהמים כבדים ותשקיע בהקטנת נזקי הזיהום הסביבתי שלהם.

צטט: אל-יה 2008-09-10 09:57:27

חיפה כימיקלים לא בבעלותה ?

"...אריסון הגדירה היכן יהיו השקעותיה בשנים הבאות, וסימנה היכן לא תרכוש או תשקיע: במפעלים דוגמת מכתשים אגן וכי"ל, מפני שפעילותם סותרת את חזונה שלא להשקיע במזהמים הפוגעים ומסכנים את יסודות הקיום שלנו - מים, אוויר ואדמה..."

הכותב התייחס להצהרתה של אריסון בנוגע לעתיד השקעותיה, ועל פיה מציע הצעה אלטרנטיבית.

זה העניין, לא?

אני דווקא לא מסכים איתך.

מה אתה רוצה שהיא תקנה את כי"ל ותהפוך אותה למשתלה?

יש עסקים שבמהות העיסקית שלהם הם מזהמים.

וכל עוד אנשים יצרכו את המוצרים שלהם הם ימשיכו לזהם.

הפתרון למפעלים כאלו הוא הגבלה ואכיפה מצד המדינה (מה שלא קורה מספיק לצערנו).

וגם נידוי וחרם כמו שאריסון מציעה.

להשקיע במפעל מזהם זה לתת פרס ולגיטמציה לתעשייה שמזהמת.

שימו לב ששרי מדבר על השקעות כלומר היא משקיעה ולא יזמית.

את היזמות היא משאירה לאנשים אחרים וכמשקיעה היא תתמוך במיזמים שתועמים את החזון שלה.

איך להקטין את ההשפעות הסביבתיות של התעשיות המזהמות לא מעניינה לדעת.

ביזמים בעלי החזון והידע המקצועי לעשות את זה היא תשמח לתמוך.

אבל כמשקיעה היא לא תסכים להיכנס להרפתקאות פיננסיות שיסכנו את ההשקעות שלה.

צטט: ערן ממן 2008-09-12 18:24:32

אני דווקא לא מסכים איתך.

מה אתה רוצה שהיא תקנה את כי"ל ותהפוך אותה למשתלה?

יש עסקים שבמהות העיסקית שלהם הם מזהמים.

וכל עוד אנשים יצרכו את המוצרים שלהם הם ימשיכו לזהם.

הפתרון למפעלים כאלו הוא הגבלה ואכיפה מצד המדינה (מה שלא קורה מספיק לצערנו).

וגם נידוי וחרם כמו שאריסון מציעה.

להשקיע במפעל מזהם זה לתת פרס ולגיטמציה לתעשייה שמזהמת.

ערן,

עם מי בדיוק אינך מסכים?

(רוצה להעביר הודעה לבני פפרמן?)

אלי, אני חושב שלא

חיפה כימיקלים

מאמר הדעה עמו מלא חורים ככברה.

1.  נזק סביבתי לא חייב להגרם רק בגלל זיהום. לדגומה ציד, דייג, כריתת יערות, שינוי פיזי של פני הקרקע, קיטוע שטחי גידול. 

2. בעיה של קיימות לא חייבת להגרם דווקא מזיהום או מנזק סביבתי. לדגומה השענות על דלק מחצבי יוצרת בעיית קיימות בין היתר משום שדלק כזה יום אחד יגמר. 

 3. זה רלוונטי במיוחד למפעלים כמו מפעלי ים המלח או כימיקלים לישראל - הם כורים מחצב טבעי שיום אחד יגמר.  והרבה לפני זה יסבלו ממנגנון שיא תפוקה. 

זה רלוונטי גם עבור החבורת שהוזכרו כמו מכתשים אגן מלבד הזיהום, חומרי ההדברה קשורים לנפט ולדלק מחבצי שסובלים בגלל שיא תפוקת הנפט

4. דווקא זה שהם  מונעים היום רעב, לא הופך אותם לדבר חיובי במיוחד. ההסבר הוא בנושא של נעילה טכנולוגית של המהפכה הירוקה -

- בהתחלה הדבר הוא טוב ויפה(מניעת רעב)

- האוכלוסיה גדלה בהסתמך על הישגי המהפכה הירוקה

- אחר כך מתגלות בעיות (זיהום,  חלקאות לא מקיימת, הרס קרקע, הרס מערות מימיות, שיא תפוקה)

- אבל לסגת אחורה כבר קשה או לא אפשר - הקרקע מזוהמת ומתה - לא מתאימה לגידול אורגני,  התנובה (אם כי התדעות חלוקות) יותר נמוכה וכו'.

 וללב המאמר -

 הייתי מודיע שיש לי עניין לרכוש מזהמים כדי שאשקיע בהם במטרה להקטין את הנזק שהם גורמים, ומדי שנה אפרסם את מידת ההפחתה בנזק הסביבתי של החברות, כדי להעלות את רמת בריאות הציבור ושימור היקום.

עד גבול מסויים. מעל גבול כזה זה בלתי אפשרי. רותם אמפרט לדוגמה לעולם לא תהייה מקיימת שכן חומר הגלם אותו היא כורה הוא משאב מתכלה. 

שנית, אדרוש מכל נציגי בישראל ובעולם שכל ישיבה תיפתח בדיווח על התקדמות בתוכנית העבודה לצמצום הנזק הסביבתי.

אפשר לעשות ישיבות מכאן ועד הודעה חדשה - לא יעזור. 

שלישית, אקרא לכל מנכ"לי החברות שבבעלותי ואודיע להם שהם ייבחנו במקביל לתוצאות הכלכליות שלהם, גם על פי הישגיהם בהפחתת הנזק הסביבתי.

כנ"ל, המנכלים לא יכולים לשנות את הפיזיקה. 

רביעית, אדרוש שחברות ציבוריות שבבעלותי יפרישו מרווחיהן לטובת השקעות מפחיתות נזק סביבתי.
 אבל זה מה שאריסון עושה מלכתחילה - לוקחת רווחים מבנק הפועלים (שכמו כל גוף גדול משקיע גם ביוזמות מזהמות), ומעבירה להשקעות פחות מזהמות. 

ההנחה הבסיסית במאמר הזה היא שעם מספיק השקעה אפשר לדפוק בפטיש על הפיזיקה והאקולוגיה עד שהן יתיישרו - זה אולי הגיוני בראייה הפיננסי, אבל זו הנחה מטופשת מאוד בראייה אחרת. שום מידה של השקעה לא יכולה ליצור מכונת זמן או מכונה שתפר את חוקי האנטרופיה. וזה לב העניין. 

הבעיה אינה בחזון ההשקעות של שרי אריסון אלא ביישום שלו בפרקטיקה.

השקעות של אריסון בטכנולוגיה לא מזהמת לא תפחית את כמות המפעלים המזהמים, שכן תמיד יימצא מי שישקיע בהם על מנת לקצור אחר כך דיבידנד נאה.

אם שרי אריסון כל כך מוטרדת מנושאי איכות הסביבה וקיימות, אדרבא, שתעשה שימוש במכשיר הפיננסי המרכזי שבשליטתה - בנק הפועלים - על מנת לקדם את חזונה.

כידוע, בנק אינו חייב לתת הלוואות לכל דורש. אם לרשימת גורמי הסיכון שבגינם לא ניתנות הלוואות על ידי הבנק יתווסף גם הסיכון שבקיום עסק הפוגע בבריאות הציבור (ולחשוף לכן להפסדים כבדים בגין תביעות ייצוגיות ובגין קנסות המוטלים על זיהום), אין ספק שהמפעלים המזהמים ייאלצו להפחית את הזיהום על מנת שיוכלו לקבל אשראי מהבנק.

וכדאי להזכיר: רק לעתים רחוקות עסקים גדולים מתקיימים על הון עצמי, בדרך כלל הם מסתמכים על אשראי חיצוני.

צטט: ניר גולן1 2008-09-16 12:50:12

הבעיה אינה בחזון ההשקעות של שרי אריסון אלא ביישום שלו בפרקטיקה....

 גם וגם - פחות משקיעים כמו הריסון בתעשיות מזהמות -> קושי גדול יותר להשיג הלוואות ומשקיעים אחרים. נכון שיש עדיין ביקוש לא קטן - אבל זה כמו שמי שלא קונה מוצר מזהם גורם לזה שיש קונה אחד פחות. 

ולגבי מדיניות הלוואות של הבנקים - נכון ואפילו יש יוזמות בינלואמיות כאלה - עקרונות המשווה

זה אפילו קל יותר אם זה נכנס כחקיקה - כי אז אין הפסד בהכרח של בנק מסויים, אלא כלל הבנקים משנים התנהגות. 

הביעה הבסיסית היא שזיהום והרס סביבתי וכילוי משאבים זה דבר משתלם.  החגיגה נמשכת כל עוד הקרן מחזיקה מעמד. הנה מה שמתחיל לקרות כשהחגיגה מתחילה להגמר. 

דרור ,

אני לא סגור על זה ב -100% אבל אני אבדוק.

לפי מה שאני יודע , אריה גנגר לווה כספים משרי אריסון ונתן תמורת ההלוואה את הערבות של חיפה כימיקלים , הוא לא עמד בהלוואותיו ונכון להיום חיפה כימיקלים היא בבעלות שרי אריסון.

מציין שוב שאני לא סגור ב- 100% על הפרטים.

משום מה אני מאמין לכוונותיה הטובות של שרי אריסון , ואם אכן זה המצב , אני מקווה שהיא תמצא פיתרון הולם לבעיית חיפה כימיקלים באיזור מפרץ חיפה ובכלל ולא תעביר את הבעיה קדימה ע"י מכירה של החברה.

אלי , תודה, אמור להיות רישום בורסאי של כל העניין באתרים כמו ביזפורטל או אתר הבורסה.

אני גם חושב שלאירסון יש כוונות טובות. אבל אני גם חושב שהיא ממש לא בכיוון בהרבה דברים. הצרה של אנשים בליגה שלה הם שהם בדרך כלל מנותקים. יש לה כל כך הרבה חברים אבל כמה מהחברים שלה הם באמת חברים וכמה שם בגלל הכסף? מי באמת אוהב אותה בגלל מי שהיא?

ספציפית לנושאים ירוקים ורוחניים - לדעתי היא שמה דגש רב מידי על מבנים היררכים וגדולים, כשברור שיש צורך הרבה יותר בפעילות שורשית שבאה מלמטה. העצמה ולא בשיטה שהיא ניסתה לעשות עם הארגון הרוחני שלה. היא היתה משיגה הרבה יותר לדעתי בצורה של עידוד ותמיכה מלמטה - כמו הכומר שהקים את מונדרגון לדוגמה. 

בכל מקרה - לא מקנה בה בכלל. איזו צרה. 

דרור,

הנה התשובה שלנו לסוגיית חיפה כימיקלים.

צטט: אל-יה 2008-10-05 07:25:01

דרור,

הנה התשובה שלנו לסוגיית חיפה כימיקלים.

 עדכנתי כמה פרטים על בעלות ושליטה.