איש לא קיפח את חייו כתוצאה מהתנגשות מיכלית הנפט "אקסון ולדז" בשונית בליי באלסקה, בלילה של 24 במרס 1989. גם כמות הנפט שזרמה לים לא הייתה הגדולה ביותר בהיסטוריה. אך האסון נחרט בתודעה העולמית כאחד האסונות האקולוגיים הקשים בהיסטוריה, שהשפעותיו ניכרות עד היום. מומחים מעריכים שההשפעות האקולוגיות יתנו את אותותיהן לעוד שנים רבות, ואת ההשפעות הבריאותיות ארוכות הטווח כתוצאה מצריכת מזון שמקורו באזור קשה לבדוק באופן מדעי.

• הכתבה הקודמת בסדרה: האסון התעשייתי הקשה בהיסטוריה - בופאל, 1984
  

המיכלית, 300 מטר אורכה ו-50 מטר רוחבה, עזבה את מסוף הנפט של העיר ולדז באלסקה ב-23 במרס בשעה 9:12 בערב, בדרכה דרומה למדינת וושינגטון. נתיב היציאה ממפרץ הנסיך וויליאם, שבו שוכן המסוף, היה מכוסה קרחונים ולכן הורה רב החובל ג'וזף הייזלווד, באישור משמר החופים, להוביל את המיכלית החוצה דרך הנתיב השמור לתנועה הנגדית, לתוך המפרץ. הוא השאיר הנחיות להחזיר את המיכלית לנתיב היציאה כשתגיע לנקודה מסויימת, ועזב את גשר הפיקוד בסביבות השעה 11 בלילה. ב-12:04 התנגשה המיכלית בשונית בליי שבקצה מפרץ וויליאם.

"אקסון ולדז" נגררת מאלסקה אחרי התאונה (צילום ארכיון: AP)

הסיבות להתנגשות נחקרו בצורה מקיפה על ידי רשות התחבורה האמריקנית. נמצא כי אנשי הצוות של הספינה שהופקדו על הגשר ועל ההגה היו עייפים ולא הצליחו לנווט את כלי השיט כנדרש. נטען גם שככל הנראה היה רב החובל שתוי ולכן לא פעל כדי לוודא שהנחיות הניווט שהשאיר מולאו כלשונן - אם כי בהמשך הוא זוכה במשפט מאשמה זו.

נגד חברת "אקסון" נטען שכשלה בפיקוח על רב החובל והעבודה בספינה, ולא הקצתה צוות גדול שיאפשר ריענון של המשמרות בגשר; נטען גם שמעט מדי ספינות ליווי וניווט הובילו את המיכלית הגדולה אל מחוץ לנמל. גם משמר החופים ספג ביקורת על שלא ניהל את התעבורה במפרץ הקפוא כראוי. כל זה, כמובן, חוכמה שלאחר מעשה.

פגיעה אקולוגית לדורות

שמונה מתוך עשרה ממיכלי הנפט של "אקסון ולדז" ניזוקו בהתנגשות ו-41 מיליון ליטרים של נפט גולמי, כ-20 אחוז מתכולתה של המיכלית, זרמו למימי המפרץ. הנזק האקולוגי שנגרם לאיזור מפרץ הנסיך ויליאם היה חסר תקדים. בגלל המבנה הסלעי המיוחד של המפרץ, הרוחות העזות והגלים, הנפט נדבק לסלעים ולחופים, וגרם נזקים עצומים לבתי הגידול שבאזור. 56 ימים לאחר התאונה התפשט הנפט למרחק של 700 ק"מ ממקום התאונה (ראו מפה); 1,990 ק"מ של חוף זוהמו.

נזקי התאונה תועדו ונחקרו גם הם באופן מקיף. בין 250 אלף ל-500 אלף ציפורים מתו, 5,000 לוטרות, 300 כלבי ים, 250 עיטמים לבני ראש, ו-22 לווייתני אורקה מתו כתוצאה משפיכת הנפט במפרץ. נזק נוסף נגרם גם לדורות העתידיים של דגי הסלמון וההרינג במפרץ – מיליארדי ביצים הושמדו כתוצאה מהנפט הסמיך. משום שהנפט פגע במערכת האקולוגית כולה, הוא השפיע על כל מארג המזון. מושבות שלמות של רכיכות הושמדו, וכן חסרי חוליות ופלנקטון שבמים. בעלי חיים אלה נמצאים בתחתית מארג המזון והעדרם - או זיהום שלהם - פוגע בכל בעלי החיים הניזונים מהם.

זיהום אקולוגי חמור לעשרות שנים (צילום ארכיון: רויטרס)

בדיקות ומדידות של השנים האחרונות מצאו כי יחלפו כ-30 שנה עד שבתי הגידול במפרץ הנסיך ויליאם ישקמו את עצמם לגמרי. בינתיים נגרמו נזקים כלכליים אדירים גם לדייגים ותושבים באזור, שפרנסתם הייתה תלויה בים. הזיהום הוריד באופן ניכר את כמות בעלי החיים והדגה במים, ובין היתר חברת צדפות גדולה שפעלה באיזור פשטה את הרגל.

הלחץ גרר טעויות

תחילה התעלמה "אקסון", חברת הנפט העשירה בעולם, מהתוצאות הקשות של שפיכת הנפט. על רקע ביקורת ציבורית קשה וחריפה, עברה החברה להכחשה מוחלטת של אחריותה בנושא, ורק לאחר חרם צרכני של ממש ופניה של ראש העיר ואלדז שסיפר על תחושת הבגידה שחשו תושבי העיר כלפי החברה שהעסיקה רבים מהם – הצטרפה "אקסון" למאמצי הניקוי.

ניסיון להמיס את הנפט בעזרת חומר כימי נגנז משום משטר הגלים במפרץ. נעשה ניסיון מוצלח לשרוף את הנפט בצורה מבוקרת אך הוא הופסק בשל תנאי מזג אוויר לא מתאימים. לא נותרה ברירה אלא לנקות את הנפט באופן ידני מכני, ולשם כך נדרש כוח אדם רב - וכן התארגנות לוגיסטית של לינה, מזון ומים באזורים מבודדים שהגישה אליהם אפשרית רק במסוקים.

בשיאם, למעלה מ-11 אלף איש השתתפו במאמצי הניקוי, שנמשכו למעלה מארבע שנים ועלו למעלה משני מיליארד דולר, שאותם שילמה "אקסון". לאחר כל המאמצים, קבעו מחקרים בלתי תלויים בשנת 2007 כי האיזור עדיין לא השתקם וכי כמויות לא קטנות של נפט עדיין מזהמות את בתי הגידול של מפרץ הנסיך ויליאם.

טעויות בניקוי בשל הלחץ הציבורי (צילום ארכיון: רויטרס)

בשל חוסר הניסיון במבצעי ניקוי בסדר גודל שכזה, ועל רקע הלחץ הציבורי הגדול לנקות את כל הנפט, נעשו גם טעויות קריטיות שגרמו נזק רב יותר. כך למשל, את הסלעים והחופים ניקו באמצעות סילוני מים חמים שהמיסו את הנפט ושיחררו אותו למים. אך זרמי המים החמים ניתקו מהסלעים גם פלנקטון, פטריות ואורגניזמים נוספים, החיוניים לאיזון מארג המזון ובתי הגידול במפרץ.

התנערות מאחריות

"אקסון" נתבעה בגין האסון בשנת 1994 וחויבה לשלם פיצויים בסך 287 מיליון דולר לתושבי ודייגים באזור, ועוד 5 מיליארד דולר פיצויי עונשין. החברה ערערה שוב ושוב על חומרת פיצויי העונשין והסכום קוצץ ל-2.5 מיליארד. החברה ערערה שוב, הפעם לבית המשפט העליון של ארה"ב, וביוני השנה פסקו השופטים כי היא תידרש לשלם רק 507 מיליון דולר כפיצויי עונשין, בין היתר משום שנשאה בעלות הניקיון ושיקום המפרץ.

לאחרונה הסכימה החברה להעביר כ-75 אחוז מהסכום לתושבי האזור שנפגעו פגיעה ישירה בעקבות התאונה. עקב התנהלותה בניהול המשבר, הפסידה "אקסון" כסף רב בסמוך לאסון – על רקע ביקורת ציבורית וחרם צרכנים. אך בשנים שחלפו שבה החברה לגרוף רווחים גדולים כתוצאה מהיקף פעילותה, וכלכלנים אומרים שלאסון לא הייתה למעשה כל השפעה כלכלית על הכנסותיה.

אסון ולדז גרר שינויים נרחבים בחקיקה האמריקאית בעניין מיכליות נפט. נקבעה תקנה הקובעת כי כל מיכליות הנפט חייבות להיות בעלות דופן כפולה עד שנת 2015, כדי שגם אם יעלו על שרטון, יפחתו הסיכויים להתבקעותן.

פרסומת      

ועדה בלתי תלויה מצאה כי החברה הייתה אשמה בחוסר פיקוח וניהול לקוי, בכך שלא הקצתה כוח אדם רענן למשימה. לאחר האסון קבע מושל אלסקה כי שתי גוררות וספינות קטנות יותר ילוו כל מיכלית העוברת באיזור המפרץ, על מנת לוודא שאין כל טעות בניווט או בנתיב ההפלגה. כמו כן נאסר על כל כלי שיט שגרם לשפיכת נפט להיכנס למפרץ הנסיך ויליאם. ב-1998 ניסתה "אקסון" להיאבק בחקיקה זו, בטענה כי היא יוצאת רק נגדה, אולם טענותיה נדחו.

"אקסון" עדיין אינה מורשית לשוט בקרבת המפרץ. המיכלית "ולדז" שופצה ונמכרה לחברת הבת של "אקסון" - Sea River. המיכלית פעלה תחת השם S/R Mediterranean עד שנת 2002, אז הופסקה הפעלתה בתחומי ארה"ב והיא נמכרה לחברה במזרח אסיה.