לפני זמן לא ארוך התפרסמה בדה מארקר הכתבה התורנית על עוד סטארט אפ שמנסה לערוך סיבוב שני של גיוס הון. הכתבה אולי לא מפתיעה אבל אחת התגובות אליה היתה מעניינת וכללה את המשפט הבא: "המהנדסים (העובדים בחברה) לא מאמינים במוצר...".

זה הביא אותי לחשוב האם יש באמת צורך שכל מהנדס, מתכנת או איש שיווק בחברה יאמין בה ובמוצר? מצד אחד, האמונה בכך שהמוצר הוא הדבר שהשוק רק מחכה שיגיע, היא מניע לביצועים טובים יותר של אותו עובד ויכולה להיות מעין "מורה דרך" בצמתי קבלת החלטות גם לאנשים בתפקידים לא ניהוליים. יש כמובן לאמונה הזאת גם היבט כספי אישי בצורת אופציות, אבל הוא, בעקבות שווי האופציות עצמן, בדרך כלל משני יותר.

מצד שני, אולי לא צריך להאמין, אלא לסמוך על קרנות הון הסיכון שכבר מושקעות בחברה וכנראה מאמינות בה מספיק כדי לשים שם את כספם של משקיעיהן. הן הרי בוודאי מעסיקות אנליסטים ואנשים אחרים בעלי טייטלים מפוצצים ומשכורות נאות שכל עבודתם היא לבחון ובעיקר לפסול השקעות מופרכות כדי למנוע מהשותפים בקרן את המבוכה שבלספר למשקיעים על עוד השקעה כושלת.

האם אני כעובד, כדאי שאלך לעבוד רק בסטארט אפ שאני "מאמין בו"? בגדול, אני חושב שכן, אבל במציאות האידאולוגיה נתקלת בעובדה שרוב הסטארט אפים בישראל עוסקים ב-5 ואולי גג, 10 תחומים עסקיים, וכמובן בהבדלי שכר. האם מישהו יהיה מוכן, בשביל השלווה הפנימית, להתפשר על שכר או על המאזדה 2? או שאולי להיפך - בתמורה לזה שאני מאמין בחברה השכר צריך להיות גבוה יותר והאופציות מצומקות פחות?

מצד המעסיק - האם על סטארט אפים לגייס רק את ה"מאמינים" (אני שוב נוטה יותר להסכים)? והאם יש בכלל דרך למצוא אותם? הרי בראיונות עבודה כל המועמדים מספרים עד כמה הם מתלהבים מהחברה, מהמוצר והטכנולוגיה, ממש עד לאותו רגע שבו הם חותמים בחברה שמעבר לכביש. אז המציאות כנראה היא כזאת שכולם כבר מזמן הפכו לשכירי חרב או שכירי מקלדת, ומעטים יקריבו את עצמם למען הפוליש האחרון בעוד פתרון אבטחה למערכת הבנקאית הדרום אמריקאית (אם בכלל מישהו מסוגל להאמין במוצר שכזה).

ומה דעתכם ונסיונכם?

גנאדי, אתה מעלה כאן שאלות מענינות מאד (מה שאומר שהתשובות מורכבות...).

אתה שואל שלוש שאלות הסובבות סביב אותה הדילמה: "האם יש באמת צורך שכל מהנדס, מתכנת או איש שיווק בחברה יאמין בה ובמוצר?", שאלה שניה: "האם אני כעובד, כדאי שאלך לעבוד רק בסטארט אפ שאני "מאמין בו"? ", ועוד שאלה: "מצד המעסיק - האם על סטארט אפים לגייס רק את ה"מאמינים" ?"

אני חושב שחברה המגיעה למצב שבו כל העובדים בפיתוח ושווק מוצר מסוים אמנם מאמינים במוצר זה נמצאת במצב טוב יותר מחברה בה יש ספקנים, כלומר, כדאי מאד שכולם יאמינו בחברה ובמוצר. ומכיון שמדובר בתהליך של בניית אמון ואמונה, איני חושב שרגע הגיוס הוא הרגע הנכון לבחון את האמונה הזו. לא מצד העובד שבהחלט יכול להכנס לעבוד בסטארט אפ גם אם אמונתו במוצר אינה מלאה באותו הרגע, ולא מצד המעסיק שבהחלט יכול לצרף לשורותיו אנשים כשרוניים וספקניים ו"לאסוף" אותם למעגל המאמינים. בדרך, יוכל המעסיק, במידה והוא עובד בצורה פתוחה, לנצל את הספקנות בכדי לבדוק דרך המשקפיים של הספקנים את מצב המוצר, ולשפר בעזרת בדיקה שכזו את איכות המוצר.

הי שמעון,

אני מסכים איתך שרגע הגיוס הוא כנראה לא הרגע המתאים.

ומה לדעתך עושים עם כאלה שלא אכפת להם?

צטט: גנאדי 2008-09-14 19:11:21

הי שמעון,

 

אני מסכים איתך שרגע הגיוס הוא כנראה לא הרגע המתאים.

ומה לדעתך עושים עם כאלה שלא אכפת להם?

זה מסובך. זה תלוי באופי של המנהל שצריך לעשות משהו בנדון. אם הוא בעל הערכה עצמית ובטחון עצמי גדולים, הוא יכול להשקיע בלהבין את סיבות השורש לאי האכפתיות, לטפל בהן, ורק אם שום דבר לא מצליח - להפסיק את קשרי העבודה עם אותו אחד שלא אכפת לו. אם המנהל בעל הערכה עצמית ובטחון עצמי נמוכים, יהיה לו קשה להשקיע בסיבות השורש וכאן עדיף שהוא יוציא את אלו שלא אכפת להם מן הארגון.

אני יכולה לענות מצד אנשי השיווק? התשובה היא חד-משמעית כן - אנשי השיווק חייבים להאמין במוצר. אין מה לעשות, אי אפשר לקדם מוצר שאת לא מאמינה בו.

לאנשי שיווק יש גם השלכות על הקרדיט המקצועי - אם המוצר לא מתרומם, קשה יהיה להראות הישגים למשרה הבאה. אני חושבת שגם מהנדס שפיתח מוצר שהצליח מאוד נהנה מההילה של ההצלחה, לעומת מהנדס שעבד על מוצר שלא הצליח, גם אם הרמה המקצועית זהה.

לדעתי חוסר אמון של המהנדסים במוצר מהווה סימן אזהרה כפול:

1. זה אומר שההנהלה לא הצליחה לייצר תרבות ארגונית של מצוינות ולא הצליחה לגייס את העובדים לחזון שלה. יכול להיות שהיא מפשלת בדברים נוספים.

2. חוסר אמון של מהנדסים אומר שהמוצר לא נותן פיתרון טוב לבעיה, או שיש בו בעיות טכניות. מוצר שלא מספק את הסחורה, או שגורם להרבה בעיות, יתקשה להתרומם.

ואחרון חביב, לגבי קרנות ההון סיכון - לעיתים רחוקות הם מבינים את המוצר שהחברה מפתחת. הם מתעניינים יותר בפוטנציאל השוק, חסמים לתחרות, רווחיות ושאר מספרים. לא לשכוח שהם נקראים הון סיכון כי הרבה מהחברות שהם משקיעים בהן נסגרות. החברות שמצליחות פשוט מרוויחות מספיק כדי לכפר על ההפסדים במקומות אחרים.

ברוכים אנשי השווק!

מסכים עם סימני האזהרה שנתת בנושא חוסר האימון של מהנדסים. הייתי מרחיב את סימני אזהרה אלה גם לאוכלוסיית אנשי השווק!

ברוכה הבאה עינת!

כהערת שוליים לדיון אוסיף שלאנשי השיווק יכולה להיות השפעה חיובית גדולה מאוד על המהנדסים, אבל

לא תמיד יש ממשקי עבודה בין הצדדים. לפעמים המהנדסים נשארים להם (בחושך) לפתח features או מוצרים

בלי להבין את השוק, את המשתמשים ואת התועלת שהמוצר מספק להם. קשה להתרגש במצב הזה.

בסטארט אפים ממש קטנים זה אולי קורה פחות, אבל מרגע שהחברה גדלה קצת יותר והקשר בין הפיתוח לשיווק

מתרחש אצל המנכ"ל או 3 דרגות למעלה בהיררכיה, קשה יהיה למישהו להבין למה המוצר הכל כך מסובך שהוא מפתח יכבוש את העולם.

תודה שמעון, גנאדי על קבלת הפנים החמה.

אכן יש הרבה פעמים חוסר תיאום ודיסאינפורמציה בין אנשי הפיתוח לשיווק, וגם חוסר אמון מסוים - המפתחים חושבים שאנשי השיווק קשקשנים ולא מבינים למה הפיתרונות שהם מציעים גאוניים ואנשי השיווק חושבים שהמפתחים מרחפים, וחושבים יותר על טכנולוגיה מגניבה מאשר הפתרונות שהלקוחות צריכים. בדרך כלל, שניהם טועים.

בשביל זה, אגב, יש מנהלי מוצר. הרבה חברות בארץ מוותרות על הפונקציה הזאת, וחבל.

לי באופן אישי תמיד היה חשוב להבין את הטכנולוגיה שמפעילה את המוצר כי היא בעצם מה שמבדיל בין מוצרי החברה למתחרים. ואני בהחלט מסכימה שמפתח שמבין מה המטרה של דבר כזה או אחר שביקשו ממנו יעשה את העבודה יותר טוב ובהנאה רבה יותר. 

אני מעוניין לתרום את חלקי לדיון המרתק הזה ולהתמקד בהבנה שיש להבין למה אנשים ש"לא מאמינים במוצר" שכבר ציינתם.

אקדים ואומר שהאמירה שמישהו איננו מאמין במוצר אינה מייצגת את הלך הרוח של אותו מישהו, אלא היא פרשנות שלנו להלך הרוח שלו, הההבדל הדק הזה הוא לדעתי משמעותי מאוד.

כאשר שאנחנו טוענים שמישהו אינו מאמין במוצר, אנחנו למעשה מפרשים התנהגות שמאופינת כניראה בחוסר נכונות להשקיע, באמירות כאלה ואחרות וכדומה, ולעיתים התנהגות כזאת אינה מצביעה על "אי אמון" כי אם על חוסר הבנה של היעדים והמטרות האמיתיים של הפרויקטהמוצרהאירגון, זה נכון בעיקר למחלקות הפיתוח שבאופן מסורתי מנותקות מהמטרות של האירגון, והיעדים שלהן (מחלקות הפיתוח) בד"כ קשורים בצורה זו אחרת לעמידה בזמניםתכולה ואלה גם בד"כ המדדים שעל פיהם אנו מודדים את הצלחתן.

כעת, הטענה שלי היא שעמידה בזמניםתכולה היא מטרה שקשה מאוד "להאמין" בה, חיבור של אנשי הפיתוח למטרות והיעדים של האירגון, וחיבור בין מידת ההצלחה של הפיתוח לעמידה ביעדים אלה מאפשרת לאנשים קודם כל להבין את הסביבה בה הם עובדים ומאפשרת להם להחליט האם הם מזדהים עם מטרה זו או לאו.

מעבר לכך הנתק בין מטרות האירגון למטרות הפיתוח מייצר אצל אנשי פיתוח תחושה של חוסר יכולת השפעה אמיתי על הפרויקטהאירגון, דבר שגורע מהמחויבות, אם מעבר ל"חיבור" של הפיתוח ליעדים העסקיים, גם נייצר אוירה שבה לאנשי הפיתוח יש השפעה על האירגון, ולא רק השפעה שלילית ע"י אי עמידה ביעדים הטכניים (זמןתכולה), באופן טבעי תתגבר רמת המחויבות לאירגון ולפרויקט.

נקודה למחשבה : באופן מסורתי מחלקת הפיתוח נחשבת לספק בתוך האירגון, מספיק שתחשבו על "מסמך הדרישות" שעל פיו עובדים בפיתוח, מה המילה דרישות מרמזת, שאין לפיתוח יכולת להשפיע עליהן... אולי מעתה שם המסמך יהיה -"מסמך הצעות לפתרון הבעיות של הלקוח".

שלום לכולם,

גנאדי, שוב העלת נושא מעניין.

עולה כאן נושא חשוב מאין כמוהו בתחום ההי טק, בעיקר בסטארט אפים - הקשר בין השיווק לפיתוח.

"אמונה במוצר" זה משהו מורכב - אנשי שיווק יכולים להאמין ולדחוף מוצר עם פיצ'רים שהשוק דורש, אבל אנשי הפיתוח לא מאמינים שהמוצר יהיה יציב מספיק או שניתן יהיה להשיק אותו בזמן. לחילופין, אנשי הפיתוח יכולים להתלהב עד מחרתיים מפתרון טכנולוגי מדהים שהם הגיעו אליו, אבל מנהל השיווק יחשוב שזה פיצ'ר מיותר שאף לקוח לא ישלם עבורו.

מנהל שיווק טוב יודע לתקשר את המטרות השיווקיות של החברה לאנשי הפיתוח (שלרוב חושבים שאנשי השיווק לא מבינים מהחיים שלהם) ומצד שני לנתח ולהסביר לאנשי הפיתוח את הפוטנציאל השיווקי הגלום (או שלא) בפיתוחים שלהם.

אני מקווה שהצלחתי להעביר את מה שרציתי .

אודי

כמו שכבר נכתב פה המפתח הוא תקשורת בתוך הארגון - מטרות הארגון צריכות להיות ברורות לכולם, קהל היעד, השימוש וצרכי הלקוחות צריכים להיות ידועים ומוכרים.

עובדים יכולים להגיע לחברה מסיבות שונות - הרבה פעמים יכולת החברה לשלם שכר ולתת תנאי עבודה טובים יותר חשובים בטווח הקצר מאשר אמונה במוצר.

בטווח הארוך מפתח (ואפילו מתכנת Low level) שמתעניין רק בביטים שהוא משנה בעומק הקרנל ולא מעונין בתמונה הכוללת ובצורך שהפיתוח שלו בא לפתור הוא מפתח פחות טוב.

למפתח שרואה את השימוש ב feature שפיתח אצל לקוחות אמיתיים בסביבת פרודקשן יש סיפוק ומוטיבציה להמשך.

מצד שני אנשי שיווק שלא זוכרים שמה שהם משווקים הוא התוצר של מחשבה, יצירתיות ומאמץ של אנשי הפיתוח ולא מכירים בהבנה והתרומה שיכולה להיות לאנשי הפיתוח מפספסים גם הם.

כשיש זרימה דו כיוונית טובה של תקשורת יש גם לאנשי הפיתוח השפעה על מסמך הדרישות.

אגב לסמוך על קרנות ההון סיכון זה לא רעיון טוב - הם עובדים לפי סטטיסטיקה ומשקיעים במיספר חברות מתחום מסוים בתקוה שאחת מהן תצליח - מאחר שאתה כעובד עובד בחברה אחת ולא בעשר המשמעות מבחינתך אחרת. 

אני רוצה אולי להחזיר קצת את הדיון לכוונתו המקורית - מה קורה אם למרות התקשורת המעולה בין הפיתוח והשיווק (וכן, יש פה הרבה מה לשפר ברוב הארגונים), אותו מהנדס עדיין חושב שרק אידיוט גמור יקנה את המוצר של החברה (כי הוא מיותר, מעצבן, מלא באגים, עבר זמנו וכד')?

צטט: גנאדי 2008-09-15 13:08:43

אני רוצה אולי להחזיר קצת את הדיון לכוונתו המקורית - מה קורה אם למרות התקשורת המעולה בין הפיתוח והשיווק (וכן, יש פה הרבה מה לשפר ברוב הארגונים), אותו מהנדס עדיין חושב שרק אידיוט גמור יקנה את המוצר של החברה (כי הוא מיותר, מעצבן, מלא באגים, עבר זמנו וכד')?

 מבחינת אותו מהנדס זה די עצוב - זה אומר בעצם שהוא איבד את העיניין, חדוות היצירה, הסיפוק וההרגשה שמה שהוא עושה שווה משהו - והפך לפקיד בסגנון החברות ההסתדרותיות הישנות - מכאן הדרך למוות (מקצועי) קליני קצרה - האפשרות היחידה לצאת מזה היא להחליף מקום עבודה ליפני שמאוחר מידי