שמתם לב שמה שקורה עם עמיר פרץ?

עד לפני מספר שבועות אף כתב לא ספר אותו והוא בעיקר היה מקור ללהג ונחשב לגוויה פוליטית.

שימו לב שבשבועות האחרונים כבר ברור לכל הכתבים הפוליטים שהוא עולה לסיבוב השני בפריימריז ויש כאלה שכבר מהמרים שהוא ינצח שוב.

פרץ כבר ניצח מספר פעמים כנגד כל הסיכוייים ויש לא מעטים שסבורים שהוא ידהים פעם נוספת.

תעקבו מקרוב אחרי הכותרות ותבינו - עומד להיות קרב מעניין מאד במפלגת העבודה במאי הקרוב

אני מסתכלת במשקפת ולא רואה כלום

מי שנכווה בפושרין...

סליחה על טון "הבלוג של מאי" אבל כאילו דההה הלללווו.....

כל פעם מחדש מספקת מפלגת העבודה לא מעט עניין ושעשוע-

הרי כל חבר במפלגת העבודה בטוח שהוא ראש הממשלה הבא (והוא גם מספר לנו את זה כל בוקר)

אסור לזלזל בעמיר פרץ- הוא לא הגיע לאן שהוא הגיע סתם- הוא לא מנסיכי הליכוד ולא מעסקני המשק- הוא אדם פשוט שרצה לשנות, ובדרך הצליח לצבור כח עצום.

אנשי עמי אילון יכולים לצחוק ולגלגל כמה שירצו על "האיש שלא היה אלוף בצבא"- אבל הוא כיום שר הבטחון ויו"ר העבודה, ואני לא אתפלא אם הוא ישאר כזה גם אח"כ.

את הלינ'צים שעורכים העיתונאים באנשי ציבור אנחנו מכירים לא מאתמול- חבל שעל מנת להתמצא בעיתונים כיום צריך לא מעט שכל ישר על מנת להבדיל בין לינצ'/ קשקוש/ אמת אובייקטיבית.....

(יש לציין כי אינני מאנשי מפלגת העבודה וגם לא מאנשי פרץ... אני דווקא מהצד השני של המפה)

מסכימה לגמרי עם מאיה.

בכלל נראה לי שההתנהלות הציבורית והתקשורתית של להמליך ליום ולפסול למחרת ילדותית במקצת במקרה הטוב ולא מקצועית במקרה הרע (ואולי להפך?).

 

ובכלל למה להנציח את תרבות הזלזול. למה לזלזל במישהו? איזה מן סגנון זה?

לבקר (כשמגיע) - בהחלט!

לשבח (כשמגיע) - אפילו יותר טוב!

 

ודא"ג - למה אצלנו הביקורת והתחקירים תמיד באים אחרי שאדם מונה לתפקידו ולא לפני?

למה המידע על קצב שהיה ידוע לעיתונאים לא הגיע לידיעת הציבור? כמוהו המידע על אסתרינה טרטמן ועל הרבה אחרים (לצערי קצרה היריעה מלציין את כולם).

 

שאלת העיתוי מטרידה אותי לפעמים אף יותר מהסגנון.

 

אבל אין לנו ארץ אחרת אז נשאר אופטימים :)

 

אולי מכיוון שיש כ"כ הרבה שהעיתונאים לא יכולים להתרכז בכולם, אלא רק באלה שמצליחים, כלומר אלה שנבחרים/ממונים

שתי הערות קטנות על המצב:

ראשית, אני לא חושב שעמיר פרץ מתרומם לאנשהו (אפילו עיני כבר מנגח את הסוס המת במסגרת הצדקותיו את השביתה), אלא שהתקשורת מצאה לה fresh meat לנעוץ את לסתותיה בה. קבלו את הקורבן החדש: אסתרינה טרטמן. להערכתי, אחרי שאנשי התקשורת יסיימו עם האפרוח הפוליטי החדש הם יחזרו למי שללא הרף מספק להם בשר - פרץ.

 

שנית, לצד ה"נטישה" של התקשורת את פרץ, הייתי אומר שאם נתבונן היטב בססמוגרף הפוליטי, נגלה תנודות קלות מצדו של פרץ. בשלב זה הייתי מאפיין תנודות אלה כלא יותר מתזוזות בקבר הפוליטי שהוא עצמו כרה. במילים אחרות: בואו נחזור ונתרכז במאבק איילון-ברק. פרץ עדיין צריך להראות הרבה יותר כדי לשוב למרכז הזירה ככוח רלוונטי.

כמי שמכיר את התחום מוקדם להספיד מועמדים כמו עמיר. המנגנון הפנימי ויכולת ארגונית ביום הדין הם קריטיים. יש המון דמויות שלכאורה התקשורת מפרגנת להם אך אין להם מנגנון משומן כדי להביא ולו תומך אחד לקלפי. וכמו שפרס אומר בחירות זה לא תחרות יופי. שאר המועמדים במפלגת העבודה יכולים ללמוד מפרץ איך לנהל בצורה מופתית התפקדות, מטה בחירות ויום בחירות.

יש לי מן תחושה עמומה שהחודשיים הקרובים יהיו באמת מעניינים במפלגת העבודה

יהיה מצחיק לעקוב מקרוב אחרי המהלכים

מומלץ בחום