כן. הבדידות מוכרת ואינה חברותית בכלל.
רוצה לוותר עליה אך היא נצמדת ונדבקת כמו עלוקה.
עכשיו אני עדיין "צעירה" כך אומרים.
הילדים, אף שהם בוגרים ורווקים עדיין, מפיגים לעיתים את הבדידות.
אך הדאגה היא מה צופן העתיד? מה מחכה לי?
התגרשתי רק לפני אחד עשר חודשים, ומה יהיה בחודשים הבאים?
להתגרש בגיל כזה, אחרי כמעט שלושים שנות נישואין זה רע (בלשון המעטה),
עדיף להתגרש בגיל צעיר. אבל אז לא תמיד יש את השכל ואת התעוזה.
כשצעירים יש שיקול רציני וכבד, מדוע צריך להישאר יחד - כמובן: הילדים.
כך הגעתי עד הלום, ולא לא היו הם חלום - חיי הנישואין האלה, גם לא ימיהם האחרונים:
פרשת "ותתגרשי".
ועכשיו מה? לבד! ושוב לבד! פיזית - לא תמיד!
אך רגשית - כמעט תמיד, ללא עתיד!
שיהיה לכולכם הכי טוב שיש, שנה טובה ומבורכת, שתהיו מוקפים בכל מי שאתם אוהבים!!!!!!!
לא אתרים של
הוספת תגובה על "בדידות"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה