כל הכבוד לשופטת מיכל אגמון-גונן (דה מרקר)

http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20080928_1024978

שקמה ואמרה בגלוי את מה שאלפי נשים בשוק העבודה חשות כל שעה, כל יום, שבוע ושנה.

הנשים מופלות לרעה. בקידום, בשכר, בהזדמנויות בתעסוקה. המסר הוא, בדרך כלל, תהיי יפה

ותשתקי והעיקר אל תעשי גלים. אם תנהגי כך אולי יקדמו אותך אבל בטח לא יקדמו אותך

אם תהיי "טראבל-מיקרית".

עדיין לא הצלחנו לא לפרוץ את תקרת הזכוכית.  התקרה אמנם נסדקה קצת, אבל

הסדק עדיין לא אומר שהדרך נפרצה. האם להלחם בתופעות של אפלייה מחייבות אשה להצהיר על

הפמיניזם שלה? לא.

מעולם לא נדרשה אף אשה להכריז שהיא פמיניסטית או לא פמיניסטית.

החשש מהדבקת תווית כזו מרתיע נשים רבות וחבל שכך אבל לא זו  הבעיה.

הבעיה היא שלא מספיק נשים בעמדה בכירה כמו השופטת הנכבדה, קמות ואומרות "עד כאן" מספיק

עם האפלייה הזו נגד נשים - נגדנו.  כולם מתפעלים מכך שהטריומווירט שישלוט במדינת ישראל

אם וכאשר ציפי ליבני תבחר לראשות הממשלה יהיה על טהרת הנשים (יחד עם יו"ר הכנסת

דליה איציק והשופטת העליונה דורית ביניש). אני בהחלט לא מתפעלת מכך כי האפלייה נגד הנשים

שלא יושבות בראש הפירמידה (וכמה כבר זוכות להיות שם? אחוזים בודדים) שרירה וקיימת

וכולנו, לדעתי,  צריכות לקחת דוגמא מהשופטת אגמון-גונן ולהפסיק לשתוק, ולהתחיל לפעול.