כותרות TheMarker >
    ';

    פרטי קהילה

    תרבות הרוח

    ברוכים הבאים לקהילת תרבות הרוח. בקהילה זו נחקור יחד את התפישות והערכים שמגדירים את החברה והתרבות שלנו, מתוך שאיפה לקחת חלק בהתפתחות רוחנית, מוסרית, ערכית ואנושית בכל השטחים ולתרום לעיצוב עתידנו. הנושאים בהם נעסוק: פמיניזם & מסקוליזם, ערכים בארגונים ובעבודה, מדע ורוח, אמנות מעוררת תודעה, רוחניות ופילוסופיה, המרקם החברתי, העצמת הרוח בחינוך והתפתחות הפרט.

    חברה וקהילה

    חברים בקהילה (2725)

    מיכאל 1
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    ladyS
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    debie30
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    מדלן גזיאל
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    דוקטורלאה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    שטוטית
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    levana feldman
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    bonbonyetta
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אמיר ניצן
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    מפגש וירטואלי עם איש החינוך ד"ר חנן יניב בנושא "בית הספר: מקום ליצירה של ערכים מעוותים" ביום ה', 16 באוקטובר, בין 4 ו-5:30 אחה"צ

    30/9/08 22:35
    2
    דרג את התוכן:
    2008-11-20 10:05:07
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    לקראת פתיחת שנת הלימודים ארחנו את איש החינוך ד"ר חנן יניב, ששוחח על "בית הספר: מקום ליצירה של ערכים מעוותים". האירוח התקיים ב-16 באוקטובר, 2008.

     

    ד"ר יניב הוא פרופסור לחינוך (בקלגרי, קנדה), פסיכולוג, הומניסט, טכנופיל, חוקר ויוצר, ולקראת הדיון כדאי לקרוא שני מאמרים שכתב ושנמצאים כעת בספריית הקהילה:

    אז מה אם אני לא רוצה ללמוד?!

    על ערכים מבולבלים והמורה חסיה

     

    כולנו מוזמנים לחשוב ביחד איתו על הסתירות שבתפישה החינוכית הרווחת ועל העיוותים שהיא יוצרת, ועל פתרונות אפשריים למצב בלתי סביר זה.

     

    להלן הפתיח שכתב ד"ר יניב לדיון:

     

     *** *** *** *** *** *** *** *** ***

     

    בית הספר: מקום לצמיחה של ערכים מעוותים

    ד"ר חנן יניב

    הערה: קטעים מתוך רשימה זו פורסמו בעבר באתר "רשימות" תחת השם "על ערכים מעוותים והמורה חסיה".

     

    נסכים שהאנושות דפוקה? לא האנשים, האנושות.

    למה? מלחמה, מחלות, עוני, רעב, שחיתות – מה? חסרות סיבות?!

    איך קורה שאלפי שנים של תרבויות לא פתרו את זה?

    אז נגיד שהחינוך הציבורי הוא רעיון חדש יחסית, האם הוא מציע תקווה?

    כמובן שהוא מציע, אבל לא בדרכו הנוכחית...

    אז הרעיון הזה שהחינוך צריך ליצור חברה ערכית חדשה הוא לא רעיון חדש. יש זרם פילוסופי שלם בחינוך שנקרא פילוסופיה רדיקאלית (פררה) שקורא לחינוך ליצור אדם חופשי וערכי שישנה את החברה... אבל פתאום הבנתי שזרמים פילוסופיים לא ישנו את החינוך ולא את תוצריו. סיסמאות לחוד ומעשים לחוד והילד יוצא מבולבל אל תוך חברה מבולבלת...

    בשביל לנסות להבין כמה זה משונה, נסתכל על הקטע הבא שבאמצעותו אנסה להבין את הקשר שבין תפישה ערכית, התנהגויות והתפתחות של חברה:

    נסתכל על הרצף שבין שיתופיות לתחרותיות.

    יש להניח שכל מחנך שהיה צריך להציב את עמדתו על הרצף הזה היה קרוב יותר לשיתופיות מאשר לתחרותיות. אין, לדעתי, מסר יותר מוסכם בעולם החינוך. אפשר אולי להתווכח אם שיתופיות ותחרותיות חייבים להיות על אותו רצף – אני מאמין שכן, אבל לא הייתי רוצה ל"התפלסף" על זה כאן – זוהי רק דוגמה להמחשת הרעיון – ובסך הכל, אני מקווה שיש הסכמה שהתוצר – החברה – דפוקה.

     בואו נסתכל על אחד הכלים המקובלים ביותר בבית הספר – הציון. למרות שיטענו רבים שתפקידו של הציון הוא משוב על למידה, אני מקווה שברור שהציון משמש כמקור למוטיבציה (חיצונית כמובן), והכי גרוע – הוא משמש מקור להשוואה...

    כבר כתבתי על ציונים לא מעט, כאן אני טוען שהציון הוא בסיס להתפחות של תחרותיות כערך. ילדים שנחשפים לשיטות של ציונים (וכן, רבותי, אני מאמין שגם הערכה מילולית היא ציון) במשך 12 שנים 5 ימים בשבוע, 5–8 שעות ביום (וכל מה שאחרי), לומדים לשאוף לקבל את הציונים הגבוהים ביותר (גם אם יש כאלה שנכנעים ומוותרים, עדיין אני בטוח שאין ילד שיכחיש שהיה מעדיף לקבל את הציון טוב ביותר). מה זה אומר? זה אומר שיש אחרים שמקבלים פחות...

    אז עד כאן:

    מטרה ערכית: שיתופיות (ממוקדת אדם)

    כלי מקובל להשגת מטרות (אחרות, ממוקדות ידע):  ציון

    התוצר: חברה תחרותית

    אז איך קורה שמורים שמאמינים בשיתופיות משמשים כלים ביצירה של אנשים תחרותיים וחברה תחרותית?

    אבל להדגיש – אני לא מדבר על הבדלים בין אמונה אישית ודרישות מערכת. הרי ברור שמורה יכול להאמין בשיתופיות, אבל להיות חייב לתת ציון – המערכת מחייבת... אני טוען שמורים מאמינים גם בשיתופיות וגם בציון ואינם רואים את הניגודיות.

    אני חושב שהבלבול הוא בין "מה שאני מאמין" לבין "מה שטוב למצב". אני שומע, או קורא בדברי תלמידי היגדים כמו: "יש ילדים שצריכים חיזוקים חיוביים או שליליים – הם לא לומדים בלי...", ואין קישור בין "מה שאני מאמין שהילד הזה צריך" לבין "אני רוצה שיגדל להיות אדם עצמאי וחופשי" ולבין "אני רוצה חברה ערכית, אנושית".

    אז מה יהיה?

    אני מאמין שפילוסופיה אישית היא כמו דת. כמו שדת מציבה מסגרת ערכית לחיים, גם התפישות ההומניסטיות מציבות מסגרת ערכית לחיים, מסגרת שצריכה לשמש עבורינו מערכת קריטריונים לבחינה נפשית יומית. כמו שאדם מתפלל, אנו צריכים לעבור ולנסות לזהות מצבים איתם התמודדנו ולבחון אותם מול מערכת האמונה הערכית  שלנו.

    לערב תפישות ערכיות ממערכות מנוגדות זה כמו לערב בשר וחלב בשביל יהודי דתי. זה כמו להגיד, אני מאד מאמין ביהדות, אבל אני מאד אוהב את הצלב אז אלך עם צלב על צווארי...

    אבל בכל זאת יש דרישות למערכת, הרי לא יכול/ה מורה לבא ולהגיד, אני לא נותן/ת ציונים (לפחות לא בבית ספר רגיל). אז איך הוא/היא מתמודד/ת עם הצורך להתמודד עם כלים המנוגדים לערכיו/ה?

    אלה מקצת מן השאלות עליהן ננסה להתדיין.

     

     

     

     

     

    Attached files:
    קובץ מספר 1 (jpg)
    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "מפגש וירטואלי עם איש החינוך ד"ר חנן יניב בנושא "בית הספר: מקום ליצירה של ערכים מעוותים" ביום ה', 16 באוקטובר, בין 4 ו-5:30 אחה"צ"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   

    2/10/08 03:56
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2008-10-02 03:56:00
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין


    סופסוף דיון בנושא החשוב הזה ,

    אני כבר מזמן טוען ש"מערכת החינוך" מחנכת לציונים בלבד , ובנוסף משמשת כבייבי סיטר להורים העובדים.

     ילדים לא לומדים בשביל לדעת אלא בשביל לעבור את המבחן , החומר לא מעניין אותם ולרוב גם לא ישרת אותם בחייהם וסביר להניח שישכחו אותו מיד לאחר המבחן.

    ילדים לא יוצאים ממש מחונכים ממערכת החינוך , הלוואי והיה דגש על חינוך לחינוך .

    9/10/08 14:15
    0
    דרג את התוכן:
    2008-10-11 08:49:30
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    שלום רב,

     

     אני חושבת שמתוך רצון לחנך למצוינות מודדים ונותנים ציונים. אני חושבת שהבעייה אינה בציונים אלא בכך שהם חזות הכל. שהם המטרה.

     

     איך אתה מציע לחנך למצוינות?

     

     

    תודה רבה, מירי

    11/10/08 00:39
    0
    דרג את התוכן:
    2008-10-11 14:32:27
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    רציתי קודם כל להציע לכולכם לצפות בהרצאה מאלפת ומבדרת שראיתי לפני מספר ימים. לא תתחרטו.

    בנוסף, מאמר שכתבתי על הפעלות/הרצאות שביצעתי בנושא של ערכים בבתי ספר.

    אשמח לדעת מהם הפתרונות שאתה מציע לבעיות הללו.

     


    --
    למצוא את הקוסם שבך...
    אוֹרי אשכנזי OMG
    http://www.OriMaGic.com
    11/10/08 09:26
    0
    דרג את התוכן:
    2008-10-11 14:33:23
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: אורי אשכנזי 2008-10-11 00:39:12

    רציתי קודם כל להציע לכולכם לצפות בהרצאה מאלפת ומבדרת שראיתי לפני מספר ימים. לא תתחרטו.

    בנוסף, מאמר שכתבתי על הפעלות/הרצאות שביצעתי בנושא של ערכים בבתי ספר.

    אשמח לדעת מהם הפתרונות שאתה מציע לבעיות הללו.

     אורי,

    צפיתי בהרצאה המדהימה שקישרת אליה, המסבירה איך הורגים יצירתיות במערכת החינוך, איך מערכת החינוך בנויה כפס ייצור של פרופסורים באקדמיה, איך מערכת החינוך מתעלמת מכך שיש לנו גוף לא רק ראש, איך מערכת החינוך מנסה להרגיע ילדים עם בעיות קשב וריכוז, ולא מאפשרת להם לפתח את הכישורים המדהימים שלהם.

    קראתי גם את המאמר שלך ובו אתה מסביר שכאשר מקשרים בין שאיפות הילדים לעתיד, לדרך שדרושה להם כדי להגיע לשם - החיבור הזה יוצר היגיון, מעניק משמעות לדרך, ומאפשר להם להיות מאושרים בכך שהם סוללים את דרכם לעתיד.

     

    האם תוכל לחדד את שאלותיך בדיון זה?

     

    תודה, מירי

    11/10/08 11:30
    1
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2008-10-11 11:30:48
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: מירי נוה 2008-10-11 09:26:28

     

    אורי,

    צפיתי בהרצאה המדהימה שקישרת אליה, המסבירה איך הורגים יצירתיות במערכת החינוך, איך מערכת החינוך בנויה כפס ייצור של פרופסורים באקדמיה, איך מערכת החינוך מתעלמת מכך שיש לנו גוף לא רק ראש, איך מערכת החינוך מנסה להרגיע ילדים עם בעיות קשב וריכוז, ולא מאפשרת להם לפתח את הכישורים המדהימים שלהם.

    קראתי גם את המאמר שלך ובו אתה מסביר שכאשר מקשרים בין שאיפות הילדים לעתיד, לדרך שדרושה להם כדי להגיע לשם - החיבור הזה יוצר היגיון, מעניק משמעות לדרך, ומאפשר להם להיות מאושרים בכך שהם סוללים את דרכם לעתיד.

     

    האם תוכל לחדד את שאלותיך בדיון זה?

     

    תודה, מירי

     

    תודה מירי על התימצות.

    אני חושב שהשאלה העיקרית היא האם יש שיטת חינוך שלוקחת את הבעיות האלה שהעליתי כאן,  ומתמודדת איתן מבלי לקבור את אישיותו, שאיפותיו וכשרונותיו של התלמיד "לטובת המערכת". האם יש דרך שתאפשר התקדמות אינדיבידואלית בקצב אישי, שתאפשר פריחה לכל תלמיד, מתוך רצון להשגת מטרותיו וטיפוח חוזקותיו, ושתאפשר לנו כהורים לדעת שיש על מי לסמוך שיוביל את ילדינו ליכולת שיפוט מוסרית, עצמאית ויכולת לפעול ולהשיג את מטרותיהם בחיים ללא תלות.

    אני חושב ומקווה שזאת מטרתו של כל הורה עבור ילדיו.

    ואם יש שיטה כזאת, מה זה ידרוש מאיתנו כהורים, כמורים וכחברה להביא אותה לידי יישום?

     

    שאלת מיליון הדולר.  (אך שווה את הערך הכולל של כל הכסף שיש בעולם כולו)


    --
    למצוא את הקוסם שבך...
    אוֹרי אשכנזי OMG
    http://www.OriMaGic.com
    11/10/08 13:21
    2
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2008-10-11 13:21:20
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

     

    שלום

    מערכת החינוך לדעתי איננה צריכה או יכולה או אמורה לעסוק בחינוך או הקניית ערכים. החינוך הוא קודם כול אחריות ההורים. מערכת החינוך אמורה היום להחזיר את החינוך להורים ולא לוותר. ילד לומד להתנהג כפי שההורים שלו מתנהגים. היום מערכת החינוך שקועה עד צוואר בבעיות משמעת עקב אלימות קשה. אלימות אשר הולכת ומחריפה ככל שלהורים יש פחות זמן להיות שם בשביל הילדים שלהם. אני לא חושבת למשל שיש בעיה עם ציונים, לא כשזה בצורת מספרים ולא כאשר הציון הוא מילולי. הציון הוא כלי, גם עבור ההורים. כאשר לילד יש בעיה עם מקצוע זה או אחר תפקיד ההורה לברר את הבעיה עם הילד שלו ולספק פיתרון. לא משנה מה הבעיה, קושי, שעמום או עצלנות. ההורה הוא האחראי הראשי לילד שלו. בית הספר צריך להתרכז בהעברת ידע. הכי טוב היה עם המורים כולם היו אקדמאים בעלי ידע נרחב, שמקצוע ההוראה הוא שליחות אמיתית עבורם. עד שמערכת החינוך תתארגן על עצמה להגיע לכזאת שלמות, ההורים צריכים למלא את תפקיד המחנכים גם אם זה לא מתאים להם. לא חייבים חופשה בחו"ל, אפשר להסתדר בלי ג'יפ 4X4 , לא חייבים לקנות מותגים, אפשר להסתפק בבית שהוא לא הכי מפואר בשכונה. ילדים לומדים סדר עדיפויות מההורים שלהם לא מהמורה.

     

    12/10/08 16:38
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2008-10-12 16:38:51
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    מירי, למה מצוינות?

     

    יש כמה דרכים להבין "מצויינות". למשל, הייתי בעברי 'מרכז תכנית המצויינים' במכללה להוראה בה לימדתי. הקריטריון של משרד החינוך לקבלה לתכנית היה ממוצע הבגרות. האם "מצויינות" היא ממוצע גבוה בבגרות?

     

    אם השאלה של מצויינות  מנקודת מבט של 'להיות הכי טוב' היא שאלה של יחסיות כלפי אחרים, הרי שאני חושב שזהו ערך משחת ובודאי שלא צריך לחפש כלים בכדי לטפח אותו.

     

    אם "מצויינות" זה להגיע למיצוי המקסימאלי של הפוטניאל האישי, להיות מסוגל לעשות דברים "מצויין" הרי שגם אז עולות שאלות רבות: האם צריך לשאוף להיות מצויין כערך? ז"א האם לשאוף להיות מצויין בהכל? האם לשאוף להיות מצויין גם בלי שיש עניין מיוחד בתוכן?

     

    את שואלת איך אני מציע לחנך למצויינות?

     

    אני לא... בכלל לא.

     

    אני חושב שאם נחזק ונעודד ילדים לחפש להט (passion) במה שהם עושים, וכשם מוצאים אותו להיצמד אליו במלוא האנרגיה, "מצויינות" תבוא מאליה. מצויינות, אבל במיצוי הפונטנציאל האישי שלהם - לא מול סטנדרטיים כלליים, מצויינות כמו בסיפור על הילדה בקטע הוידאו אליו הפנה אותנו אורי.

     

    חנן 

    12/10/08 16:50
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2008-10-12 16:50:11
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    אורי,

     

    תודה על ההפניה. קטע הוידאו מצויין ללא ספק. אני מסכים לכל מילה ורעיון שעלה שם. לגבי הסיפור שאתה מביא במאמר שלך יש לי שאלה שאולי תשמש גם להחזיר את הדיון למטרתו העיקרית, בית הספר כמשחת ערכים...

     

    אתה מתאר שם ילד על מגלשה שמגן על חלקת אלוהים הקטנה והזמנית שלו. הוא עושה את זה בחוסר רגישות ובאלימות. ואתה מתאר איך אתה פונה לילדה מן הצד ואומר לה לקרוא לגננת...

     

    לכאורה, צעד ברור ומתבקש...

     

    המשמעות?

     

    הילדה הזאת, השליחה, מקבלת ממך לגיטימציה להלשין...

     

    מלשינות בעיני היא אחת הרעות החולות של החברה שלנו.

     

    למה לא הלכת לקרוא לגננת בעצמך? או אם לילדים דאגת, למה לא הלכת להעיר לילד על המקפצה?

     

    אני מקווה שאתה לא רואה פה האשמה אישית, זה כל העניין...

     

    אנחנו מתנהגים בדפוסים שקיבלו לגיטמציה של מאות שנים ומאות מליוני מורים ותלמידים - ואף אחד לא קם!

     

    לכל פעולה שמורה מבצע יש השלכה על הצמיחה הערכית של תלמידיו.

     

    חנן 

    12/10/08 17:06
    1
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2008-10-12 17:06:37
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    יעל, אין לי בעיה עם "להחזיר את החינוך להורים".. אבל בואו נבחן הלוגיקה...

     

    אם את מסכימה איתי שהחברה דפוקה, לא החינוך, לא המצב.. החברה דפוקה, האנושות דפוקה...

     

    איך קורה שהאנושות דפוקה? שרשרת של המשכיות והדרדרות ערכית שעוברת, מה לעשות, דרך הבית, דרך ההורים, שהרי גם הם חונכו במערכת משחתת ערכים משלהם, בבית הספר שלהם...

     

    צריך לעצור את מעגל הקסמים הזה: אנשים גדלים מתוך מערך ערכים מסולף - אל תוך מערך ערכים מסולף ומגדלים לתוכו גם את הילדים שלהם.

     

    לבית הספר יש ערך חשוב: הוא יוצר הזדמנויות למפגשים חברתיים מבוקרים ולדיון בשאלות ערכיות. ברב הבתים זה לא תמיד קורה, הילדים משחקים בחדר שלהם, ההורים בחדרים אחרים... בד"כ. 

     

    רבים מסכימים (כולל המרצה בקטע הוידאו אליו מפנה אורי) שאם יש תקווה לאנושות זהו החינוך. החינוך הוא המקום בו אפשר לעצור את מעגל הקסמים ולחשוב מחדש על ערכי החברה בהם אנו מאמינים - וברור שחשוב לשלב בתהליך הזה גם את ההורים והבית.

     

    הבעיה שהחינוך מונע בידי ממסד (וכבר אמרתי את זה) עם אינטרסים אחרים, מנוגדים לפעמים לערכי האנשים שבחרו אותו. הבעיה שהחינוך מונע גם בידי האקדמיה המכוונת ליצירת סטנדרטים (מסולפים לדעתי) שקובעים את עתידם של הלומדים...

     

    את שואלת מה אני מציע?

     

    לנתק ומיד בין החינוך לממסד, לבטל לאלתר את משרד החינוך...

     

    לבטל לאלתר את כל תוכניות הלימודים... 

     

    לקבל לשנה ראשונה באוניברסיטה את כל מי שרוצה ללמוד ולבטל לאתר את בחינות הבגרות ויכולת האוניברסיטאות למיין...

     

    כמובן שאין זו משימה קלה ותחייב שינוי מהותי של המוסד והמושג "בית ספר"...

     

    חנן 

    12/10/08 17:13
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2008-10-12 17:13:45
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    הערה כללית...

     

    אין ספק שהעמדות שהבעתי בתגובה שלי ליעל הן אמירות של הפיכה. אני לא מתכוון שצריך להפוך ללא אלטרנטיבה. אני מקווה שהדיון יתפתח לדיון באלטרנטיבה. אני מאמין שאפשר להניע תהליכים מתקנים גם בתוך המערכת הקיימת. אפשר לשפר והרבה גם מול אילוצים קיימים.

     

    אז מאד חשוב לי להבהיר:

     

    1. אני מאד אופטימי ומאמין ביכולתנו לשנות.

    2. אני לא מאשים - לא את המורים ולא את המערכת. אני מתאר תהליכים אוניברסליים.

     

    חנן

    12/10/08 20:40
    0
    דרג את התוכן:
    2008-11-20 10:05:07
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: חנן_יניב 2008-10-12 16:38:51

    מירי, למה מצוינות?

    יש כמה דרכים להבין "מצויינות". למשל, הייתי בעברי 'מרכז תכנית המצויינים' במכללה להוראה בה לימדתי. הקריטריון של משרד החינוך לקבלה לתכנית היה ממוצע הבגרות. האם "מצויינות" היא ממוצע גבוה בבגרות?

    אם השאלה של מצויינות  מנקודת מבט של 'להיות הכי טוב' היא שאלה של יחסיות כלפי אחרים, הרי שאני חושב שזהו ערך משחת ובודאי שלא צריך לחפש כלים בכדי לטפח אותו.

    אם "מצויינות" זה להגיע למיצוי המקסימאלי של הפוטניאל האישי, להיות מסוגל לעשות דברים "מצויין" הרי שגם אז עולות שאלות רבות: האם צריך לשאוף להיות מצויין כערך? ז"א האם לשאוף להיות מצויין בהכל? האם לשאוף להיות מצויין גם בלי שיש עניין מיוחד בתוכן?

    את שואלת איך אני מציע לחנך למצויינות?

    אני לא... בכלל לא.

    אני חושב שאם נחזק ונעודד ילדים לחפש להט (passion) במה שהם עושים, וכשם מוצאים אותו להיצמד אליו במלוא האנרגיה, "מצויינות" תבוא מאליה. מצויינות, אבל במיצוי הפונטנציאל האישי שלהם - לא מול סטנדרטיים כלליים, מצויינות כמו בסיפור על הילדה בקטע הוידאו אליו הפנה אותנו אורי.

    חנן 

    ואוו!!! מקסים. תודה על תשובתך ותודה שאתה עונה לשאלות לפני מועד הדיון!

     

    אני רוצה לשאול

    1. איך אתה יכול להמליץ לי כהורה לפעול כדי לאפשר לילדי לפעול מתוך להט במה שהם עושים בבית ספר הנוכחי שלהם (בית ספר רגיל..כפי שאנחנו מכירים)

    2. האם אתה מכיר היום בארץ מודל פעולה חינוכי שקרוב למה שאתה מתאר? שהלהט הוא שמוביל את הלמידה? שמה שחשוב הוא מיצוי הפוטנציאל האישי של כל ילד בפני עצמו?

    3. מהו המודל החינוכי שאתה מציע בראשי פרקים שיכול ליצור לימוד למען מיצוי הפוטנציאל האישי של הילד ומעודד את הלהט בעשייה ?

     

    תודה,

    מירי

     

     

     

    13/10/08 03:02
    0
    דרג את התוכן:
    2008-10-13 03:16:13
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: חנן_יניב 2008-10-12 16:50:11

    אורי, 

    תודה על ההפניה. קטע הוידאו מצויין ללא ספק. אני מסכים לכל מילה ורעיון שעלה שם. לגבי הסיפור שאתה מביא במאמר שלך יש לי שאלה שאולי תשמש גם להחזיר את הדיון למטרתו העיקרית, בית הספר כמשחת ערכים...

    אתה מתאר שם ילד על מגלשה שמגן על חלקת אלוהים הקטנה והזמנית שלו. הוא עושה את זה בחוסר רגישות ובאלימות. ואתה מתאר איך אתה פונה לילדה מן הצד ואומר לה לקרוא לגננת...

    לכאורה, צעד ברור ומתבקש..

    המשמעות?

    הילדה הזאת, השליחה, מקבלת ממך לגיטימציה להלשין...

    מלשינות בעיני היא אחת הרעות החולות של החברה שלנו.

    למה לא הלכת לקרוא לגננת בעצמך? או אם לילדים דאגת, למה לא הלכת להעיר לילד על המקפצה?

    אני מקווה שאתה לא רואה פה האשמה אישית, זה כל העניין...

    אנחנו מתנהגים בדפוסים שקיבלו לגיטמציה של מאות שנים ומאות מליוני מורים ותלמידים - ואף אחד לא קם!

    לכל פעולה שמורה מבצע יש השלכה על הצמיחה הערכית של תלמידיו 

    חנן 

     היי חנן, שמח שנהנית מההרצאה ותודה על שאלתך והתייחסותך.

    קודם כל, אני לא רואה בקריאה לעזרה מלשנות. יש הבדל גדול. כאשר אדם חש חסר אונים, אני חושב שיש ערך רב לכך שהוא יכול לסמוך על אחרים שיוכלו לעזור לו עד שיאגור את הניסיון וההכשרה הראויים לכך שיוכל לטפל בדברים בעצמו ועד אז זה בסדר גמור להיעזר.

    שנית, אינני רואה במלשנות ערך מזיק כשלעצמו. כדי לתקן דברים שאינם פועלים במיטבם צריך לדעת עליהם. היה זה השימוש במודיעים ובמלשנים במשטרים אפלים שהפך את המלשנות למוקצה. במקרה של גן ילדים אינני רואה בכך כל רע. יחד עם זאת, אילו הגננת, במקום לנסות להשתיק את האירוע היתה מסייעת לילדים המעורבים להבין כיצד הם עצמם יכולים לפתור את הקונפליקט ואז מתרגלת איתם את הנושא, יכול להיות שבפעם הבאה לא היו צריכים "להלשין" או להיעזר אלא היו פותרים את הבעיה בעזרת הידע שלהם עצמם.

    אתה צודק בכך שאנו מתנהגים בהתאם לדפוסים שמזמן צריכים היו להיעלם. ובכל זאת חלקנו, ואפילו חלק מהמוארים שבנו, עדיין אוחזים בהם. וחבל.

    בנוגע לשאלה הזאת: למה לא הלכת לקרוא לגננת בעצמך? או אם לילדים דאגת, למה לא הלכת להעיר לילד על המקפצה?

    אילו קראתי לגננת בעצמי זה היה לוקח זמן רב שכן הייתי צריך ללכת מסביב. והרעיון של להעיר לילד כאדם חיצוני שמדבר מעבר לגדר ואשר איננו מעורב בחיי הגן לדעתי הוא שגוי. אני גם חושב שלא היה נכון להעיר לילד אלא רק להפנות את תשומת ליבו למחשבה כיצד הוא היה רוצה שינהגו כלפיו.

     

    שיהיה לנו המשך דיון מעניין ופורה.


    --
    למצוא את הקוסם שבך...
    אוֹרי אשכנזי OMG
    http://www.OriMaGic.com


    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "מפגש וירטואלי עם איש החינוך ד"ר חנן יניב בנושא "בית הספר: מקום ליצירה של ערכים מעוותים" ביום ה', 16 באוקטובר, בין 4 ו-5:30 אחה"צ"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה