שלום לכולם ומועדים לשמחה,

בסוף הקיץ נחשפנו לכמה עדויות על התפוררות שלנו כחברה, דרך הסמן הקיצוני של זילות בערך חיי אדם - בשימת קץ לחיי ילדים, בקרב יריות של כנופיות גנגסטרים ברחובות ובאמצע חוף ים הומה מתרחצים, בפגיעה מכוונת של גרילה נגד אנשי שמאל, מקרים שרק התווספו על הסטטוס קוו של מלחמת אחים יום יומית על הכביש, על מקום חניה, על סכסוך בעלי כלבים. זו הזוית של ישראלים בינם לבין עצמם- מהזוית של החברה הישראלית החוצה, הפכנו זה מכבר לאומה של קלגסים השולטים ביד רמה בעם אחר ודורסים ברגל גסה תוצרת של עם אחר.

הכותרות האלה, כצפוי בישראל, פינו במהירות את מקומן לטובת נושאים פוליטיים וכלכליים= שלטון והון, לצד שיחות על ניתוח הדמויות ב'האח הגדול'. במהירות רבה מדי.

גם אני מבינה ושותפה את לקושי בהכרה בתופעות הקשות האלה ובהתמודדות הרגשית של היות חלק מחברה כזו, אך נשארתי עם תחושה קשה כי קיבלנו רק פסק זמן קצר לפני שכותרות כאלה יצופו שוב. וכי דבר לא נעשה, גם על ידי אישית.

אנו עדים לקריסה של החברה הישראלית. כמו כל מרקם חומרי, גם המרקם החברתי מתחיל להתפורר מהשוליים שלו. שימו לב מי קרס: מהגרים (מצרפת ומחבר העמים), אנשים קשי יום עם ילדים הקשים לגידול, ומתי קרס: בחופש הגדול, בסופו, תופעה שכבר התחילו להתייחס אליה אמפירית: הורים לא נמצאים בבית ואינם יודעים עוד מה לעשות עם ילדיהם הפרטיים חוץ מלאפסן אותם במסגרות, לפחות עד ארבע, ואחר כך לספק שירות הסעות מחוג לחוג - רצוי על ידי אדם זר שנשכר לצורך זה. עלינו לעבוד, ילדינו הרכים זקוקים למסך LCD! התקופה בה חלק מהאוכלוסיה אינו עובד ומסתיימות  סופית הקייטנות ואפילו מסגרות החינוך המיוחד והמעונות היא- היא הזמן בו אירעו הטרגדיות.

אותם סמנים קיצוניים שכבר קרסו, מעלים תהיות קשות על מדיניות הרווחה בישראל ועל חלוקת עוגת התקציב. וכתת סעיף- עלינו, כשכנים , כקולגות, כהורים לילדים באותה מסגרת- הנקודה ברורה. עד מתי נאכל את הלוקש 'בטחון! בטחון! חסרים עוד טנקים על המדפים'? מדיניות הרווחה כיום, מאז הקיצוץ האחרון בתקציב , הינה: 1. פרוטקציונריות, הכר אישית מישהו וייטב לך, 2. מניפולציות, צעקות, הפיכת כסאות ושולחנות- גם כך תצליח להשיג סיוע. לפרטים חלשים בחברה, שהגיעו מזרות ואין להם מכרים אישיים, אין כוח נפשי לנקוט במניפולציות וצעקנות שאנחנו כצברים ינקנו מילדות. יש צורך מיידי במדיניות הושטת יד ברווחה!! כיצד יעלה על הדעת , במקרה של רוז פיזאם זכרה לברכה, שאזרח פרטי- סבתה- העיר כי היא חסרה? האם לולא הסבתא הזו, לא היינו מבחינים בחסרון אזרח עד היום? הילדה חסרה כבר שלושה חודשים בטרם התעוררה הסבתא- האם אנחנו חיים ברוח שלטון הק.ג.ב. ברוסיה לשעבר? זה בעיני הסמן הקיצוני ביותר, היעלמות הזו שאיש מרשויות הרווחה לא היה מודע לה. למרות שיש חוק חינוך חובה, למרות שיש תחנות להתפתחות הילד , למרות כל ביקורי השוטרים אצל המשפחה הזו מאז שהיגרו לכאן- לא הגעתם עם הילד? הוא לא רשום לאף מקום? לא נורא, נשתה תה, הפסקה.

לא מדובר רק ברמה המדינית של מדיניות רווחה. גם הפרטים בחברה, אנחנו, כל כך מורגלים בפערים העצומים שיש בתנאי המחיה שלנו זה מזה, בחוסר המשמעות של סמלי סטטוס שהם כיום מנת הכל- שפשוט נעשינו אדישים לחלוטים לזהות חבר בלהקה שקורס. מאוד הגיוני שפה אצלי, בדירה ליד, ישנה מצוקה חומרית ורגשית באותה רמה, אליה אחשף רק אם יועילו שכני ויעשו כותרות בעיתונים.

אינני המטיף בשער. מדובר בעובדות. זהו תהליך, והגרף המתהווה מורה מטה. החברה שלנו בקריסה והגיעה השעה להתלכד ולעשות מעשה, לזעוק , להפגין, עכשיו הזמן כי זה עידן טרום בחירות, הן מקומי והן ארצי. כל אלה שעוד יש להם יכולת אנרגטית להיאבק בתחנות רוח ולשנות. אנחנו כן חברה טובה וחיובית המולכת שולל אחרי מנהיגים מושחתים ותסמונת ה'סמוך', כמו עכברים מסוממים אחרי החלילן מהמלין!!!

בזמן זה של חשבון נפש, הנשאים שהעליתי מותירים רבים מאיתנו במינוס. והאשראי נגמר. גמר חתימה טובה!

• הוספת תגובה לדיון
•