היום בדה מרקר יש כתבה על אורית גדיש.

http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=ths20081005_31633

מה שמעניין הוא ההשפעה התרבותית הישראלית של דוגריות שהיא הביאה והחדירה לחברת יעוץ עם בסיס בארה"ב. 

כמנחת סדנאות בין תרבותיות , זה מסקרן ומקביל גם מוכיח שוב עד כמה תרבות היא דבר שעובר תהליכי "אוסמוזה ודיפוזיה". יש דברים מושרשים (כמו חוסר הפורמליות אצלינו), ויש דברים שנלמדים (קודי לבוש כאשר נפגשים עם אנשים זרים, צורת אכילה וכדומה).

מה שמעניין כאן מבחינה עסקית: הטמעת תרבות מדרג ההנהלה -הרי אורית גביש נמצאת שם, כלפי מטה לעובדים.

מה דעתכן?

היא גם מתייחסת לאלמנט של ההתמודדות עם גישה שוביניסטית בעולם העסקים: פשוט לצחוק על זה . כך היא טוענת. לי אישית זה נשמע לא מספיק כן (כנות). זה אולי מצליח כאשר את בדרג ניהולי גבוה, אבל לא בדרגים נמוכים יותר. זה מזכיר לי את המתח שיש בסרט עם בט מידלר והבוסית שלה ביחס לקידום/עבודה/ביצוע/צורת מחייה.