תמונה מתוך הסרט  "תחנה מרכזית ברזיל"

הפוסט הנ"ל מבוסס על ידיעה שהתפרסמה במקור בעיתון הצרפתי "לה-מונד", ותורגמה בגיליון סופשבוע האחרון של "הארץ" (3.10.2008). לצערי, מכיוון ש"הארץ", המארח אותנו כה יפה כאן בקפה דה-מרקר, דורש תשלום על קריאת כתבות ארכיון באינטרנט, איני יכול לספק קישור לקורא המבקש להציץ בידיעה המקורית ולהרחיב מקורותיו, ואין לי אלא לנסות להביא את רוח הדברים ולהוסיף להם מעט פרשנות משלי..

ובכן הידיעה עוסקת בברזיל, ארץ הכדורגל, השמש הנצחית והקרנבל. פרמטרים נוספים המאפיינים את המדינה האקזוטית והרחוקה הם פערים חברתיים עצומים ושיעור עוני גבוה, ומספיק לצפות במעט קולנוע ברזילאי משובח ("עיר האלוהים", "תחנה מרכזית ברזיל" הן הדוגמאות היותר מוכרות) כדי לראות זאת. בעוד שכנותיה ליבשת- ונצואלה ובוליביה, עוברות מין מיני-מהפכה סוציאליסטית בשנים האחרונות הכוללת הלאמות רחבות היקף וחלוקה מחדש של העושר הלאומי, ברזיל תמיד נדמתה כענק הקפיטליסטי של היבשת הדרומית בו העשירים המעטים חיים מאחורי חומות בטון ושומרי ראש והעניים הרבים מספור מתגוללים ברחובות. בשנות ה – 90 עברה ברזיל מהפך כלכלי שאמנם פתח את השוק לתחרות והדביר את האינפלציה הגבוהה, אולם רק חיזק את הפערים החברתיים שהיו גבוהים מלכתחילה.

אלא, וכאן אנו מגיעים סופסוף לידיעה המדוברת, מתברר שבשנים האחרונות פועלת בברזיל יוזמה ממשלתית רחבת היקף, "בולסה פמיליה" שמה (אני לא יודע מה הפירוש ואולי אחד הקוראים יוכל להיאר את עיניי) שמטרתה הקטנת מימדי העוני, הבורות והמחלות. הסיפר פשוט. כל משפחה המוגדרת כ"ענייה" או "ענייה מאוד" מקבלת מענק עבור כל ילד שמגיע לבית הספר באופן קבוע, ויש בידו פנקס חיסונים מעודכן. עבור ילדים בגילאי 15-17 המענק גדול אף יותר, וזאת משום שבמשפחות עניות יש נטייה מתגברת לשלוח את הילד לעבוד ככל שהוא מתבגר. הכסף מועבר לחשבון הנפתח על שם אם המשפחה בבנק הממשלתי השני בגודלו במדינה. הדרישה מהאם לפתוח חשבון ולנהל אותו מעצימה את כוחה בניהול הכלכלי של המשפחה, והיא חלק מהמדיניות הכוללת של התוכנית שמטרתה בין השאר לגרום לאישה לצאת מתפקידה המסורתי מאחורי הסירים.

אז הצליח או לא הצליח ? בטח הצליח, איזו הפתעה. מתברר ששיעור העניים בברזיל צנח מ 34% ב 2003 ל 25% ב 2006. 1.4 מיליון משפחות איבדו את זכאותן למענק ב 2007 לאחר שחצו את קו העוני לכיוון הנכון- כלפי מעלה. מתברר שהמענקים הללו מועילים להקטנת הפערים החברתיים מאשר יותר מאשר העלאת שכר המינימום, הנשחק תדיר בשל האינפלציה הלא-נמוכה עדיין בברזיל. תוכנית ה"בולסה פמיליה" הגדילה באופו משמעותי את שיעור הילדים הלומדים בבית הספר ואת מספר הילדים שהוריהם מקפידים לחסנם בזמן, כדי לשמור על פנקס חיסונים מעודכן, שהוא כאמור תנאי לקבלת המענק.

לתוכנית יש מקטרגים לא מעטים, ובראשם אלו הטוענים שהתוכנית מטפחת בטלנות ויוצרת תלות מתמדת של העניים במענקים של המדינה. אלא שבפועל המציאות מראה שכיוון שהמענק אינו גדול (מענק ממוצע למשפחה המוגדרת "ענייה מאוד" נע סביב ה- 45 יורו, כרבע משכר המינימום החודשי בברזיל), הוא מהווה תמריץ מספק לשלוח את הילדים לביה"ס, אך אינו גדול מספיק בשביל להשאיר את הוריהם בבית להתבטל. מחקרים שנעשו על מקבלי הקצבאות מראים שהם אף עובדים קשה יותר מאחרים.

עד כאן לשון הידיעה, פחות או יותר. בימים אלו, כשהבועות הבורסאיות מתנפצות להן ברחבי העולם מניו-יורק ועד טוקיו דרך מדד הטל-טק שלנו העם היושב בציון, כשגם לחסידיה הגדולים ביותר של כלכלת השוק החופשי ברור שאין דבר כזה שוק חופשי, וכשיש צורך לתקן את שגיאותיה הפאטאליות של כלכלת השוק מופיעה לפתע "היד הנעלמה" וכבר אינה כל-כך נעלמה, נעים לקרוא ידיעה שכזו שבעצם מספרת לנו הסוציאל-דמוקרטים את מה שידענו תמיד, שהמדינה הוקמה כדי לפעול לרווחת אזרחיה, אחרת אין לה זכות קיום, שחלוקת העושר בצורה מפוקחת ושוויונית יותר תורמת לרווחת הכלל, ושקצבאות, בתנאי שהן ניתנות בצורה נבונה, לא יוצרות אנשים בטלנים אלא להיפך, אנשים שיש להם את האמצעים להיות יצרניים ולפרנס את עצמם.

שבעצם מספרת לנו הסוציאל-דמוקרטים את מה שידענו תמיד, שהמדינה הוקמה כדי לפעול לרווחת אזרחיה, אחרת אין לה זכות קיום

מסכימה איתך.

בולסה פמיליה = מענק משפחה

המדינה אמנם הוקמה לרווח אזרחיה אבל מה לעשות שאת המדינה מנהלים (בעטיינו הבוחרים) אנשים שפועלים לרווחת עצמם ומכריהם...

פוסט חשוב מאוד

תודה

דין