ערב טוב לכולם,

היום ישבתי ועשיתי סדר בבלגן שלי ובין גזרי העיתונים ששמרתי מצאתי גם את הדבר הבא-

אורנה בנאי מספרת מה למדה מסיגילית כלבתה האהובה: "סיגלית לימדה אותי הרבה דברים: היא גילתה לי את החסד שיש בחברת בע"ח, חשפה אותי לסבל שלהם, אבל יותר מכל- היא לימדה אותי להקשיב ללא מילים".

(מתוך מגזין סוכות 26 ליולי 2007)

חשבתי לעצמי שזה יהיה מאוד נחמד לספר כאן מה למדנו מבעה"ח שאנו חיים איתם.

אני למדתי מהחתולים שלי מהי אהבה אמיתית, נתינה שאין בה שום דבר אנוכי. בזכות החתולים גם אלה בבית וגם אלה ובחוץ למדתי לפתוח את הלב ולהקשיב יותר טוב.

מה אתם למדתם מהחתולים והכלבים שלכם?

מחכה לשמוע,

הי איזה יופי של נושא.

אני בהחלט רואה בחתולים ובכלבים שלי מורים שלי.

זה היצור היחיד בעולם שאני מכירה שלא יודע שקוראים לי מיכל, שלא יודע שאני אישה, שאני רזה/שמנה, שאני במקצוע מסויים, שלא שופט את מי שאני אלא אוהב אהבה טהורה את הפנים שלי. הם רואים משהו שאני בתהליך חיפוש אחריו את ההוויה הפנימית.

אנחנו כל כך רגילים לחשוב שהסביבה שלנו קרובה אלינו  בגלל הכרות, מראה, התרשמות , "אופי", הצלחה,  החתולים והכלבים חשים את האנרגיה האמיתית הם יודעים מי אני באמת ועל כך אני מוקירה להם תודה יום יום. הם גם לא מבלפים הכל נקי אצלם. זו הסיבה בעיניי שהם נמצאים כאן: לקבל אותנו ללא שיפוט ולהראות לנו מי אנחנו באמת.

תודה על העלאת הנושא.

מיכל

בוקר טוב מיכל,

תודה על הפירגון!

מסכימה איתך שבע"ח הם מקור לאהבה אינסופית שאינה תלויה בדבר והם מסוגלים לקלוט אותנו בפשוטות שלנו.

איזה מזל שהם כאן בשבילנו ללמד אותנו כל כך הרבה דברים!

אני מקווה שעוד חברים בקהילה יקחו חלק בדיון, בעיני זהו דיון חשוב ביותר.

שבת שלום ותודה,