כותרות TheMarker >
    ';

    פרטי קהילה

    העניין בטיפול

    "העניין בטיפול" מיועדת לתת במה לשיח אינטלקטואלי בנושאים הקשורים לטיפול נפשי (פסיכותרפיה) ולהוות מקום לדיאלוג, ללמידה ולשיתוף.   בקהילה מספר פורומים: ללמוד מהמטופל - סיפורי מטופלים - אפשרות של המטופלים להציג את הדברים מנקודת הראות שלהם. תרפיה באומנות - עם סגירתו של פורום זה בNRG הועבר הפורום לכאן בלבוש חדש ועשיר. לימודי תרפיה - פורום המיועד לסטודנטים המעוניינים להתמחות בנושא טיפולי לוח מודעות - אפשרות למטפלים לחשוף את הטיפולים, הרצאות, סדנאות וכנסים. פיתוח הקהילה - דיאלוג עם החברים בנוגע לאופן הניהול של הקהילה, בקשות עצות ומשובים.     מאחרי הקלעים- בלוגים וקבוצות שנמצאים לאגירת החומרים התיאורטיים, להצגת פרסומים במלואם, ולקידום השיווק.   ניתן להעלות בפורום, סרטים, תמונות, הרצאות, מוסיקה בברכה,   אלון האס  

    בריאות ומדע

    פורום

    כללי

    הודעות בנושאים כללים הקשורים ל\"עניין בטיפול\" - \r\nמה מעניין אותנו בטיפול ?\r\nנושאים שחשוב לנו לקדם, הרהורים, חדשות וכל מה שיכול להיות רלוונטי לכל מי שמתעניין בטיפול. \r\nבין היתר יועלו כאן רעיונות לקידום הקהילה והפורומים השונים.\r\n\r\nשימו לב להודעה בדבר "אירוח בפורום" - שם ביכולתכם להשפיע - \r\nכל משתתף רשאי להוסיף הצעות בדבר המועמד שלו להתארח בפורום וכן לחזק הצעות קודמות - החיזוק הוא פשוט - רק להוסיף כוכב ליד ההצעה שנראית לכם ראויה או הוספת כוכב אדום ליד הצעות שנראות לכם בלתי ראויות.

    חברים בקהילה (1891)

    josh r
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    תנועת כמוך
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    צלילי הלב
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    חדוה ברנר
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    ***ורד***
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    Da Vinci
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    יעל-לי
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    debie30
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    P65
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אביאן
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    forte nina
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    עדי ט.
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    גידול ילדים לפני עקרון הרצף

    10/10/08 03:42
    1
    דרג את התוכן:
    2016-12-22 05:31:15
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    [ עקרון הרצף, מיכל גזית, יצירתיות ]

     

    הספר"עקרון הרצף" נכתב על ידי פסיכותרפיסטית אמריקאית בעקבות תצפיות על שבטי אינדיאנים ביערות ונצואלה. המסר העיקרי שהוא הביא למערב מתייחס לגידול ילדים שמבוסס על מגע פיזי מתמיד ורצוף, ונוכחות מלאה של הילד בחיי היום יום של הבוגרים.

     שנתיים מאז יצא הספר בעברית, איך מיושמת התיאוריה הזו בישראל? איך משתלבים תינוקות עם קריירה? עם זוגיות? עם פרנסה?    

     

    ''    

     (צילום: מאיה חבקין http://cafe.themarker.com/view.php?u=30825)

     

     תשע בערב, נירית וערן שפירא במדיטציה, בביתם עם חברים. רועי בנם, עוד מעט בן שלוש, מגיע מחדר השינה המשותף אל הסלון. הוא מתיישב על נירית, מחבק אותה, מרים את חולצתה ויונק. המדיטציה נמשכת בלי הפרעה, האורחים רגילים לשותפות המלאה של רועי בחיי הוריו. הוא מצידו, גומר לינוק, אוסף ממתקים מהשולחן, ומתיישב לבנות את פאזל הענק שלו. " לא ראיתי הרבה ילדים עצמאיים כמוהו" אומרת נירית "אין לו שום חרדת זרים. הוא נמצא בחברת בוגרים מגיל צעיר, והוא קורא להם 'החברים שלנו'. בעיני זה הדבר הטבעי.  אני חושבת שכדי להיות באמת בחירות, האם והאב חייבים לחיות חיים מלאים, עם יצירת משמעות לעצמם".   


    נירית וערן, פגשו בשנתיים האחרונות את הספר "עקרון הרצף" של ג'ין לידלוף שהדגיש אצלם את ההקשבה לאינסטינקטים ההוריים, ומשמש אותם במשך שלוש שנות הצמיחה עם רועי. הספר יצא בהוצאת "אלטרנטיבות" לאחר שהפך רב מכר בארצות רבות בעולם, כשהוא משמש חלופה קיצונית ומרתקת לרבות מהתיאוריות שהיו נפוצות במערב.  


    לידלוף: "התקופה שמיד לאחר הלידה מטביעה בנו רושם עז יותר מכל תקופה אחרת בחיינו. בשלב הזה כל דבר שהתינוק חווה נתפס על ידו כטבע החיים. הרשמים המאוחרים יותר בחייו יכולים רק לתקן או לחזק במידה זו או אחרת - אך לא לבטל את הרושם הראשוני, שהוטבע בו כשעדיין לא היו לו כל נתונים קודמים על העולם הסובב... 

     "המעבר מהמצב המוגן שברחם הוא שינוי עצום, אך כאמור התינוק מוכן לשינוי הזה, ובתנאי שיתפוס את מקומו בזרועות אימו. אבל אין הוא מוכן לקפיצה גדולה יותר מכל סוג שהוא, ובוודאי אין הוא מוכן למעבר אל 'לא כלום', אל סביבה חסרת חיים, לסל שיש בתוכו בד, או לקופסת פלסטיק נטולת תנועה, צליל, ריח ותחושת חיים."  


    האלטרנטיבה שב"עקרון הרצף" היא לאפשר לתינוק מעבר מהרחם לעולם בצורה מדורגת. להיות בהרבה מגע פיזי בחודשי חייו הראשונים, על מנשא, בגובה העיניים. הוא מעודד הורים להיות קשובים לצרכים,  תוך הבנה שלא מדובר במניפולציות של בכי,  אלא בתחושה אמיתית של חוסר אונים, להניק, בכדי לאפשר מגע עם עור אנושי.  


    הרעיונות הללו עוררו מתנגדים (ובעיקר מתנגדות)  שטענו כי זו הדרך להחזיר את הנשים למטבח ולוותר על קריירה. שהעקרונות אינם משתלבים עם הדרישות של פרנסה וזוגיות ומטלות החברה המערבית שהיא הישגית ותחרותית. לגרסתם, הספר הוא מחקר מעניין על חיי השבט, ואינו בר מימוש בחיים כאן.  

    לעומתם, קיימות בארץ משפחות שחוו בשנתיים האחרונות חוויית גידול אחרת, כזו שהיא חדשה למערב ובעצם קוראת לעזוב את כל ספרי ההדרכה ופשוט להקשיב ולהיות.                                                    

                                                 * * *  

     

    נירית שפירא בימאית ועיתונאית התוודעה ל"עקרון הרצף", כשרועי בנה, היה בן ארבעה חודשים. "זו היתה בשבילי חגיגה ענקית. קניתי שבעה עותקים והפצתי את הרעיון לכל עבר."  עוד לפני המפגש עם הספר בחרה נירית ללדת במשגב לדך והתעקשה שלא יפרידו ביניהם לאחר הלידה "שמו את רועי בקופסת הפלסטיק הזו ששמים בה תינוקות וכל נפשי ערגה לגעת בו, אז הוצאתי אותו משם".  


    האינסטינקטים של נירית כיוונו אותה להורות שבה כמעט ואין הפרדה בינה ובין רועי "היתה לו עריסה ובמשך שלושה שבועות הייתי מניקה ומחזירה אותו, ומרגישה עם זה ממש לא בנוח. אחרי שלושה שבועות העריסה הפכה למחסן, המיטה לארגז צעצועים, לול מלכתחילה נראה לי כמו כלוב, וכך יצא שמהר מאד הוא נכנס אלינו למיטה, וזה היה הכי נוח לכולם. שמענו מסביב המון תגובות של 'אוי ואבוי, הוא יתרגל, לא תצאו מזה' אבל מבחנתנו זה היה הכי טבעי".  


    כיום, עוד מעט בן שלוש,  רועי עדיין במיטת הוריו "ואנחנו מכורים לעניין. כשהוא מחבק מתוך שינה אותי או את ערן, מי יכול לוותר על זה"? נירית מודה שמתחיל להיות קצת צפוף במיטה המשותפת, לכן, הריהוט היחיד שהיא ממליצה להורים טריים לקנות הוא מיטה הרבה יותר רחבה.


     * ועד מתי זה ימשך כך לדעתך?  

    שפירא: "ברור לי שיגיע הרגע בו הוא יבקש פינה משלו, אבל בינתיים הצעתי והוא אמר שעוד לא. בכלל, הרעיון של הורות חושבת אומר בעיני שכל הבחירות שקשורות לזוגיות ולילדים לא נשענות על ספר חוקים, ומחייבות כל הזמן עבודה מודעת, הקשבה ובחירות מחודשות, רלוונטיות למצב."   


    כדוגמא מביאה נירית את עניין ההנקה שהיא בנוסף לתזונה הטובה ביותר בעיניה גם אפשרות למגע רצוף . בשלב מסויים התגבשה אצל נירית ההחלטה שהגיע הרגע להגמל כדי לאפשר לעצמה פעילות מלאה שלא תהיה מוגבלת על ידי שעות ההנקה, מה שיצר אצל רועי משבר. "לקח לי קצת זמן להבין שפשוט הייתי תקועה במקום שלי ולא ראיתי שהוא חווה את הניתוק הפתאומי הזה כחרדת נטישה. דיברנו על זה, הפסקתי את המאבק והמשכתי להניק אותו. אני הרי לא אניק עד גיל 16, אז כל זמן שהוא רוצה ואני כאן, למה לא?"


     *הנוכחות התמידית של רועי בפעילויות לא מגבילה אתכם? 

    שפירא: "כשנכנסתי להריון הבנתי שחיי פלוס ילד לא יראו כמו חיי קודם. ילדתי אותו בגיל 31 והספקתי לעשות המון לפני כן, כך ששום דבר לא נעשה מתוך תחושה של הקרבה אלא מתוך בחירה מלאה. כדי להמשיך לעבוד וגם להיות עם רועי, עזבתי את עבודת הבימוי שהיא מאד טוטאלית, והתחלתי לעבוד בעיתונות. קניתי אוזניות למחשב כדי להקליד, לדבר ולהניק בעת ובעונה אחת. היה ברור לי שאני יוצרת חיים אחרים לגמרי, אבל מלאים ומספקים.

    "לדעתי אמא מתוסכלת מעבירה את התסכול עם החלב. כמעט שלא וויתרנו על אף פעילות ורועי פשוט משתלב. אני לוקחת אותו איתי להרצאות, לסדנאות, כמעט לכל מקום, ואנשים בדרך כלל מקבלים את זה בהבנה מאד גדולה. הוא מבחינתו למד מגיל מאד צעיר שזה בסדר שאבא ואמא עושים דברים שחשובים להם, הוא מכבד את זה, שומר על שקט כשצריך, וזה חלק מהחיים ביחד."   

        

    מסר חשוב שמועבר ב"עקרון הרצף" הוא שלילד יש ידיעה טבעית ומולדת מה מסוכן בשבילו ויכולת אינסטנקטיבית להיזהר ולהגן על עצמו. גישה זו זרה לאנשי המערב שחונכו שאורבות לילד סכנות רבות, והם משדרים את הפחדים בצורה מודעת ובלתי מודעת. נירית, שמגדירה את עצמה כ"לא חרדתית" באופיה, מאפשרת לרועי את המרחב הזה "ברור לי שכביש וחשמל הם סכנות שהזהירות מהם לא מוטבעת בגנים שלנו, וצריך להיות מודעים אליהם ולהשגיח. לגבי רוב הדברים האחרים ישנם מנגנוני זהירות טבעיים שמאפשרים לו לשמור על עצמו. מרגע שרועי למד ללכת הוא ירד במדרגות ודפק בדלת של השכנים, ירד לחצר לבד,  מקסימום הוא יפול ויקום, גם זה בסדר".        


    מקטרגי הספר טוענים כי הזמן והתנאים שיכולות להרשות לעצמן נשות השבט הוא לוקסוס שלא קיים במבנה התא המשפחתי המערבי שכולל פחות תמיכה. במקום להצר על העובדה הזו החליטו נירית וערן לעשות מעשה וליצור מעין שבט גם כאן בתל אביב. שפירא: "בגלל העבודה בעיתונות ונושאי הכתיבה שאני בוחרת, התחילו להגיע המון פניות ממשפחות עם ילדים קטנים. מצאתי את עצמי מייעצת ועוזרת בנושאים כמו הנקה וגידול ולאט לאט התחילה להתגבש סביבנו חברה של משפחות עם ילדים קטנים"

    השלב הבא היה לפתוח במשותף גן לילדי הקהילה שנוצרה. ההורים שכרו גננות ויצרו גן שבו הם לוקחים חלק פעיל. בהדרגה השבט התרחב גם לבילויים ואירועים משותפים אחרים. שפירא: "את ליל הסדר העברנו פה עם עוד חמש משפחות שכולן עוסקות בהריון ולידה, משפחת השבט. אנחנו מתמודדים עם אותן שאלות, פוגשים קשיים דומים, והשיתוף והתמיכה מחלחלים לאט לאט, אנחנו לומדים ליצור במשותף, לשתף, לחלוק בצורה הרבה יותר רחבה וזו חווייה נורא מרגשת."          

                  

                                     * * *    

     השחקנית מיכל זו-ארץ, אם לטום בן החודשיים, קראה את "עקרון הרצף" במהלך הריונה והוא גרם לה לדבריה "לטלטלה עזה". מיכל:  "גדלתי על סיסמאות שכשילד בוכה צריך לתת לו, שזה מפתח את הריאות, שלא כדאי להחזיק על הידיים, כדי שלא יתרגל ופתאום פגשתי את התיאוריה הקיצונית הזו והיא הבהילה אותי. חשבתי שאלה לא דברים שאני יכולה לתת לילד שלי בחברה מערבית."   


    זו-ארץ חזרה בהדרגה לרעיונות הספר, כשהרגישה פחות מאוימת  "למדתי לעשות את הבלאנס בין התאוריות המיושנות ובין הספר ולקחת מה שמתאים לי. חברה שילדה שמונה חודשים לפניי. סיפרה לי שהילדה ישנה בניהם ונחרדתי, כשהתחברתי לספר הבנתי שזה בסדר, שאני לעולם לא 'אדרוס' אותו מתוך שינה".


     * וכיום הוא ישן אתכם ?  

    זו-ארץ: "יש לו חדר משלו, אבל במשך הלילה הוא נמצא איתנו, בעריסה שלו, וכשהוא מתעורר, הוא בקלות משתחל אלינו למיטה, זה הרבה יותר נוח לכולם. אני לא מניקה, אבל כשהוא לידי, קל לי לתת לו מוצץ ולחבק אותו, והוא נרגע"     המסר העיקרי שזו-ארץ אימצה הוא שלא לתת לטום לבכות מתוך הנחה שהוא ירגע בעצמו "ברור לי  שאם הוא בוכה, הוא זקוק למשהו. מישהו תמיד נמצא לידו, והוא לא מגיע למצב של בכי, הוא קורא לנו, ואנחנו שם.


    את עקרון המגע הצמוד היא מנסה ליישם ממש מהלידה, אבל קשיים הכריחו אותה להתגמש "ילדתי בניתוח קיסרי והיומיים הראשונים היו בעייתיים. ידעתי שהוא זקוק לי, וניסיתי להיות איתו כמה שיותר, אבל ניצלתי גם את האפשרות לקחת אותו לתינוקיה ולנוח. אני לא אדם קיצוני וגם עם טום אני מחפשת ומוצאת את דרך הביניים שנוחה וטובה לכולם. הספר הפך אותי הרבה יותר מודעת לצרכים שלו, אבל יש הרבה דברים שהם בגדר מחקר מעניין שמתאים לשבטים שם ולא לכאן".*

    *מה למשל?  

    זו-ארץ: "לא נראה לי אפשרי להיות צמודים לילד 24 שעות ביממה. חזרתי לעבודה אחרי חודש וחצי, כי  אני בהחלט רוצה לעבוד, וסט צילומים הוא לא מקום להביא אליו ילד קטן".  

                                                    * * *   

     

    דיאנה וד"ר דני קרת הורים לאור (8), יער (6) וניצן (4), קראו את "עקרון הרצף" בחו"ל לפני לידת בנם הבכור והוא שימש מוטיב חשוב בגידול שלושת הבנים. דיאנה הקימה לפני שלוש שנים את "בראשית" , שרות תמיכה להורים חדשים, מעבירה סדנאות הכנה להורים ב"דרך אם"  ומדריכת הנקה. בנוסף לשנות ההורות שלה, מתווספת לה כיום הפרספקטיבה של משפחות טריות רבות שעוברות את סדנאות התמיכה ומתמודדות עם השאלה: כן או לא הורות רצף' ומה המחיר.   


    "הספר שם על המפה את צרכי התינוקות." טוענת דיאנה "במשך  50 שנה הפמיניזם היה עסוק בלקדם את מעמד האישה, הפסיכולוגיה טענה שהילד צריך ריחוק ומרחב, וניתנה יותר תשומת לב לחשיבות של הזוגיות, השימור שלה אחרי לידה וכו. עכשיו שוב חוזרים לבסיס עם הבנה שזוגיות ופמיניזם לא יכולים לבוא על חשבון צרכי התינוקות".


     * למה בעצם, הגענו להישגים יפים בחמישים השנים האחרונות.  

    קרת: "זה באמת פרדוקס. יצרנו עולם מדהים של תקשורת שבו הכל קטן ונגיש, ומצד שני התקשורת הבינאישית לוקה. היכולת לאהוב מוגבלת. אנשים הרבה יותר בודדים, ויש המון אלימות בקרב בני הנוער. הפסיכולוגיה מדברת על כך שהיכולת ליצירת קשר נבנית בינקות, בשנים הראשונות. בעיני, זו לא השקעה כל כך מוגזמת, מול הרווח העצום. לספק להם את הצרכים החיוניים של מגע והקשבה, וליצור בסיס מוצק שעשוי לאפשר להם בגרות אחרת, טובה יותר. הגיע הזמן שנעצור ונתחיל לטפל בנפש הבודדה. ליצור את השינוי אפשר ונכון דרך התינוקות שלנו".


     * והיצמדות לרעיון של "עקרון הרצף" מאפשר את השינוי?  

    דיאנה: "החשיבות העצומה של הספר במערב היא ההכרה בצרכים הבסיסיים של התינוק, פשוט להאמין לו, מול ההתעלמות כאידיאולוגיה שהיתה נהוגה קודם. הבעיה שלי עם הגישה של ג'ין לידלוף היא חוסר התייחסות לכאב ומצוקות שיש להורים בתחילת דרכם. העברת מסר שאם הם לא נוהגים לפי עקרונות הספר הם פוגעים בילד.  

    "מחקרים במערב מדברים על כך שכ- 4%-5% מהנשים סובלות מדכאון אחרי לידה ו- 80% מדכדוך. המפגש עם דרך שיש בה חוקים נוקשים יכולה להגביר את התסכול. פגשתי את  לידלוף בסדנה שלה, והתרשמתי שהיא אישה מאד קשה, של שחור ולבן. היא לא ילדה מעולם, וכל המחקר נעשה מנקודת מבט של ילדה שבוחנת את המקומות הפגועים שלה, ובלי פרספקטיבה מספקת של הורות."  


    אחד הקונפליקטים של הורים בין רצון לשמור על האינטימיות בזוגיות מול רצון להיות עבור ילדם ילדם גם בשעות הלילה.  דיאנה: "היו פסיכולוגים שהדגישו את חשיבות מיטת הזוגיות, והזהירו להרחיק משם את הילדים. יש הורים שאכן מעדיפים להשאיר את חדר השינה כמרחב מקודש של הזוגיות. אני אישית מאמינה שאנחנו כבוגרים יכולים לדחות סיפוקים, ילדים קטנים לא. 

    "חשוב בעיני להקשיב לאדם החדש שבא אלינו, ותינוקות מאד ברורים אם רק מקשיבים. הם מאותתים בברור מתי הם זקוקים למגע, לביטחון, ומתי הם צריכים את החופש שלהם. זה שונה מילד לילד, אפילו באותה משפחה. שלושת הילדים ישנו איתנו כתינוקות מתוך תפיסה שאנחנו נמצאים בשבילם 24 שעות ביממה, והיה שלב מאד ברור בו כל אחד רצה לעבור למרחב שלו. בשנתיים האחרונות אני ודני ישנים לבד, כשמידי פעם אנחנו מוצאים איתנו ילד במיטה באמצע הלילה."   


    דיאנה סבורה שרוב ההתחבטויות והשאלות עולות אצל מי שההורות מעמתת אותם עם חסכי ילדות שלהם עצמם. דיאנה: "הורים שחוו ילדות בה הצרכים שלהם סופקו באופן סביר, מתלבטים פחות, וקל להם להיות קשובים לצרכי התינוקות, ועדין לשמור על חיים מלאים, בלי חיכוכים פנימיים, אבל אלה בהחלט המיעוט.    

    "הקושי הוא אצל מי שמתמודדים עם קשיים בחיים הבוגרים, שיכלו לדעתם להימנע מהם. כשהם מגיעים לשלב ההורות הם שואלים הרבה שאלות ומחפשים הכוונה מה נכון ואיך.  להורים כאלה יש לפעמים קושי לראות את צרכי הילד, ולתת לו את המרחב הנכון. הם עלולים ליצור פיצוי יתר לאיזה שהוא כיוון." 


     * לאורך זמן יש תוצאות לגידול לפי עקרון הרצף?  

    דיאנה: "קשה עדין לומר. הילדים האלה שגדלו במערב עוד לא הגיעו לבגרות. אני יכולה להעיד רק לגבי ילדי שלי, שאף פעם לא היו להם חלומות בלהה, שהם מאד עצמאיים, בטוחים בעצמם, מרוצים, מעבר לזה, אני לא יודעת".

     * אז אם זה עדיין לא הוכח,  למה בעצם כל המאמץ?  

    דיאנה: "בעיקר בשביל שארגיש שלמה עם עצמי. כשאזדקן, אני  אדע שפגשתי את הילדים שלי, הכרתי אותם באמת, ומעולם לא התעלמתי מהרצון שלהם למגע, ביום ובלילה, וזו שמחה ענקית".   

     

    חלק מכתבה שלי שהופיעה במעריב לפני כמה שנים, עדין אקטואלית, כנראה תמיד תהיה,

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "גידול ילדים לפני עקרון הרצף"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   



    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "גידול ילדים לפני עקרון הרצף"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה