שלום לכולם,

תכניתה של אושרת קוטלר "דרוש הסבר" על אודות מחדלי ההסברה הישראלית http://docu.nana10.co.il/Article/?ArticleID=583930&TypeID=1&sid=186&pid=48הרגיזה אותי כהוגן.

זה לא שחלק מהדברים שהיא אמרה לא היו נכונים, אלא שלא יכולתי שלא לחוש כאילו היא ירתה את החץ, ואז סימנה סביבו את המטרה. המטרה יש לומר הייתה גוויה במצב רקבון מתקדם; דברים נכונים רבים נאמרו על אודות פעולות ההסברה של ישראל, והפתרון שאליו היא חתרה היה שאם יהיה לישראל מסר אחיד שימסר על ידי דובר מוסמך יחיד באופן מהיר, צלול כבדולח ובצורה קליטה ונעימה, מצבנו ישתפר להפליא, תחילה בתקשורת ולאחר מכן בדעת הקהל הבינ"ל.

זאת תפיסה נורא שטחית של המציאות בחו"ל וגם שלנו. לא יתכן להחצין מסר אחיד כאשר סוד גלוי הוא שהמדינה מפולגת. במידה רבה, זאת קללתה של הדמוקרטיה: היא לא יכולה להפיק "פראבדה" ולצפות לכך שכל העולם יגיד אמן.

קוטלר התלוננה באזני דוברת צה"ל מדוע היא העדיפה להוציא לאוויר העולם הודעה על אירועי קנא בלבנון באיחור ישראלי אופייני ולא הגיבה במהירות כנדרש. דו"צ טענה להגנתה שלא היה ידוע מה קרה ולכן העדיפו לברר את האירוע באופן מעמיק יותר, ובלבד שהמסר יהיה אמין. אני חושב שלא ניתן לצפות מדו"צ שתמסור גרסה שלאחר מכן תתברר כעורבא פרח, ובלבד שתהייה מהירה. אם דו"צ הייתה מוסרת גרסה מופרכת, העולם היה מתגולל על ישראל בטענת "הרצחת וגם שיקרת". יש להודות, שלא תמיד ניתן להגיב במהירות: במצב שנוצר, כאשר הפגיעה הייתה מהאוויר במטרת קרקע שלישראל אין גישה אליה, יש ליריב יתרון שלא תמיד ניתן לקעקע.

קוטלר התמקדה בהסבר מגומגם של אריה מקל מול תמונת אינקובטור ש"סבל" מניתוק החשמל לרצועת עזה. זה נכון, אולם אם נניח שמי שהיה מגיב לא היה אריה מקל אלא אשף טלוויזיה כמו נתניהו או אלון פנקס, הם יכלו להביס תמונה שכזאת במילים?

ולבסוף, הסבירה לנו החוקרת המלומדת מדוע ההסברה הישראלית מקרטעת: שגרירי ישראל  ברחבי העולם עוסקים בכל דבר דבר שלא צריך, ואינם מוכשרים או מסוגלים לעסוק בהסברה. זה שצריך לערוך רוויזיה במערך השגרירויות של ישראל זה בוודאי נכון. אבל הטענה בכללותה היא כמובן שטויות: מי שנודד ממיטה למיטה מסוגל בה בעת להיות מסביר מעולה. הוא כנראה נזקק לזה לעתים קרובות.

בקצרה, מצבה של ישראל מורכב הרבה יותר מאשר תיארה קוטלר בתכנית של שלושת רבעי שעה. חבל, ארבעים וחמש דקות הם הרבה זמן; היא יכולה הייתה ליצור משהו הרבה יותר טוב. למשל, בשנת 67 הפך "דוד" הקטן והחביב ל"גוליית" ענק מזרה אימה. קוטלר כלל לא עמדה על כך שבמקביל עלה באירופה "השמאל החדש" ולא שאלה מה הייתה ההשפעה ההדדית בין מה שקרה כאן למה שקרה שם. הרבה לפני לבנון, ב-1976 החליטה עצרת האו"ם שהציונות היא גזענות. על דוכן האו"ם ניצב אז חיים הרצוג שהיה נואם בחסד ומסביר מעולה. את מי הוא שכנע? את מי שהיה משוכנע ממילא.

אצל קוטלר סברא ושתילה הייתה נקודת מפנה. היא כלל לא דנה בשאלה מדוע מקרה זה הפך לאייקון, בעוד שרצח המוסלמים על ידי הסרבים בסרברניצה, על אדמת אירופה, תחת חסות של חיילי או"ם מהולנד לא הותיר רבב של ממש בהולנדים.

זה לא מספיק להפריח ססמאות שההסברה לקויה, את זה כל אחד יכול לעשות גם בהפקה זולה הרבה יותר. מה שצריך תחילה לדעת הוא מה הזירה? מי האויב? ואיזה אמצעים יש לנקוט כדי לזכות בנצחון בקרב (כהגדרת קוטלר עצמה) הזה.

ולגבי השאלה מה היא הסברה באנגלית? http://en.wikipedia.org/wiki/Hasbara

אולי בעצם זה חלק ניכר מהבעיה?

חג שמח,

מיקי

"שאם יהיה לישראל מסר אחיד שימסר על ידי דובר מוסמך יחיד באופן מהיר, צלול כבדולח ובצורה קליטה ונעימה, מצבנו ישתפר להפליא, תחילה בתקשורת ולאחר מכן בדעת הקהל הבינ"ל".

באמת מה לעשות שכול כך הרבה אגו מרוכז בנקודה אחת,

וכולם רוצים לינוק מאותה הנקודה ובאותו הזמן וכמה שיותר

באמת מה לעשות?

נקווה שלפחות על כמה דברים בסיסיים ניתן להגיע להסכמה -

שיש לנו רק מדינה אחת, רק צבא אחד, ורק ממשלה אחת כול פעם

אז אולי יום אחד יצליחו למצוא את הכוחות לבנות משרד דוברות אחד רציני

לטובת כולנו, ובשם כולנו,

נכון עם קצת התגברות על האגו האישי של כול הסובבים לטובת המדינה.

ובעיקר: הסברה טובה היא ראי של הנהגה טובה ולהפך...*

חג שמח

שלום,

אני חושב שהדוגמה הטובה ביותר לבעייתיות ההסברה הישראלית הייתה התכנית עצמה.

ב-45 דקות יקרות, הצליחה אשרת קטלר להעביר בליל מסרים ללא "פאנץ' ליין".

מה שנאמר ברבע השעה הראשונה, הוא המסר שהיה עליה להתמקד בו, לדעתי.

הבעייתיות של מעמדנו בעולם והקושי להסביר מנקודת מוצא זו.

במישור 'הטיפים המעשיים' התכנית הגיעה לנושא כאוב, אך לא העמיקה בו די הצורך:

נושא ההסברה בקמפוסים בחו"ל.

אנו מאבדים את הצעירים ללא כל מאמץ נגדי מצידינו, לא רק בארה"ב, בעיקר באירופה.

זה חשוב וכדאי היה להעמיק בנושא ולהציע באופן מפורש ולא ברמיזות מתנשאות על העתקת דרכי הפעולה של הפעילים הערבים מול הצעירים.

אבל בתרבות פריים טיים אנו עוסקים כאן, בואו ניקח מקרה שכולם יודעים שהוא בעייתי, נעלה אותו לשידור, נעסוק בו בשטחיות, נסמן V, ונמשיך הלאה- למשימה הבאה!

באמת אפשר להסכים שיש לנו רק מדינה אחת, צבא אחת, וממשלה אחת - וגם שהם אחראים למאה מאחזים לא חוקיים שהתחייבו לפנות כבר לפני שנים; לכמאתיים התנחלויות המנוגדות לחוק הבינלאומי, להחלטות האו"ם ולעמדתן של כל מדינות העולם, לרבע מיליון מתנחלים בניגוד לאמנת ז'נבה (האוסרת להעביר אוכלוסיה לשטח כבוש), ולארבעים ואחת שנות כיבוש?

אולי זאת הבעיה המרכזית של התעמולה ("הסברה") הישראלית: לא המייק-אפ והשמלה, אלא הפרצוף המכוער של הגברת?

ואולי במקום לחפור מתחת לאדמה כדי למצוא מדינות גרועות מאיתנו(*), נפנה את האנרגיות פנימה, אל שיפור המציאות הישראלית, סיום הכיבוש והתיישרות עם החוק הבינלאומי, עם החלטות האו"ם (כולל זו מ-כ"ט בנובמר 1947, שקוראת להקמת שתי מדינות בארץ ישראל, שישראל משום-מה חוגגת את חציה ומסכלת את החצי השני שלה) ועם הקונצנזוס של כל המדינות הנאורות?

(*) למשל - הולנד והטבח בסרברניצה. עד כמה שידוע לי:

 - החיילים ההולנדים נשלחו לסרברניצה ע"י הקהילה הבינלאומית ככוח שלום. לעומתם, החיילים הישראלים נשלחו ללבנון בניגוד לעמדת הקהילה הבינלאומית, ככוח כיבוש.
 - החיילים ההולנדים נקלעו לעמדת נחיתות מול הכוחות הטובחים בסרברניצה, וככל הנראה לא היה בכוחם למנוע את הטבח. לעומתם, איש לא טען שהצבא הישראל היו בעמדת נחיתות מול הפלנגות הנוצריות בביירות, או שלא יכול היה למנוע את הטבח. עובדה: ברגע שישראל דרשה מהפלנגות להפסיק, הטבח הופסק.

 - ההולנדים לא אימנו, לא חימשו ולא מימנו את הרוצחים בסרברניצה. לעומת זאת, ישראל אימנה, חימשה, מימנה ותמכה פוליטית בפלנגות בלבנון, ולמעשה הפעילה אותן - באופן כללי, ואולי גם באירוע הספיציפי.

 - להולנדים לא היתה שום נגיעה להיווצרותה של הבעיה האתנית בקוסובו ולאסונם של המוסלמים. לעומת זאת, בסברא ושתילא נטבחו פליטים פלסטינים, שסולקו מבתיהם על-ידי כוחות ישראליים 34 שנים קודם לכן, ושישראל מתנגדת לכך שישובו לבתיהם.

אז אולי בהולנדים לא דבק כתם כזה גדול - פשוט כי מבחינה מוסרית המחדל שלהם קטן פי כמה מן האחריות של ישראל לטבח בסברא ושתילא? אולי, שוב, הבעיה היא לא בתעמולה ("הסברה"), אלא במציאות? אולי עדיף להילחם בעוולות הישראליות מאשר לחפש עוולות של אחרים, גם כשהן מחווירות לעומת שלנו?

ד"ר ארליך היקר. מה לעשות שהמציאות כמות שהיא מרגיזה. ומביא המסר מרגיז לא פחות.

 קוטלר אמרה לנו בפשטות שאנחנו צריכים להשתדל יותר.

היא צודקת.

בד"כ התחקירים של קוטלר יותר טובים, יותר מעמיקים...

אחד הדברים שהפריעו לי היה שקוטלר לא דנה בשאלה הסברה מול תעמולה.

קוטלר לא שמה לב שעשו עליה תעמולה (הסטודנט הפלסטיני) והיא בכלל לא הבחינה בין המציאויות שהיא הציגה.

במסגרת לימודי התואר השני שלי (בתקשורת פוליטית) דנתי במסגרת סמינר בנושא ההסברה הישראלית, כמו קוטלר גם אני יצאתי מתוך נקודת הנחה, שגויה, שאם יהיה דובר אחד ומסר ברור - יהיה טוב וכל העולם יאהב אותנו.

יש כל כך הרבה סיבות לסיבות שאנחנו נראים רע בתקשורת העולמית - אבל אני חושבת שהבולטת שבהם והמשמעותית ביותר היא אנטישמיות.

צטט: הדווקאיסט 2008-10-13 14:59:50

באמת אפשר להסכים שיש לנו רק מדינה אחת, צבא אחת, וממשלה אחת - וגם שהם אחראים למאה מאחזים לא חוקיים שהתחייבו לפנות כבר לפני שנים; לכמאתיים התנחלויות המנוגדות לחוק הבינלאומי, להחלטות האו"ם ולעמדתן של כל מדינות העולם, לרבע מיליון מתנחלים בניגוד לאמנת ז'נבה (האוסרת להעביר אוכלוסיה לשטח כבוש), ולארבעים ואחת שנות כיבוש?

 

אולי זאת הבעיה המרכזית של התעמולה ("הסברה") הישראלית: לא המייק-אפ והשמלה, אלא הפרצוף המכוער של הגברת?

 

ואולי במקום לחפור מתחת לאדמה כדי למצוא מדינות גרועות מאיתנו(*), נפנה את האנרגיות פנימה, אל שיפור המציאות הישראלית, סיום הכיבוש והתיישרות עם החוק הבינלאומי, עם החלטות האו"ם (כולל זו מ-כ"ט בנובמר 1947, שקוראת להקמת שתי מדינות בארץ ישראל, שישראל משום-מה חוגגת את חציה ומסכלת את החצי השני שלה) ועם הקונצנזוס של כל המדינות הנאורות?

 

(*) למשל - הולנד והטבח בסרברניצה. עד כמה שידוע לי:

 - החיילים ההולנדים נשלחו לסרברניצה ע"י הקהילה הבינלאומית ככוח שלום. לעומתם, החיילים הישראלים נשלחו ללבנון בניגוד לעמדת הקהילה הבינלאומית, ככוח כיבוש.
 - החיילים ההולנדים נקלעו לעמדת נחיתות מול הכוחות הטובחים בסרברניצה, וככל הנראה לא היה בכוחם למנוע את הטבח. לעומתם, איש לא טען שהצבא הישראל היו בעמדת נחיתות מול הפלנגות הנוצריות בביירות, או שלא יכול היה למנוע את הטבח. עובדה: ברגע שישראל דרשה מהפלנגות להפסיק, הטבח הופסק.

 - ההולנדים לא אימנו, לא חימשו ולא מימנו את הרוצחים בסרברניצה. לעומת זאת, ישראל אימנה, חימשה, מימנה ותמכה פוליטית בפלנגות בלבנון, ולמעשה הפעילה אותן - באופן כללי, ואולי גם באירוע הספיציפי.

 - להולנדים לא היתה שום נגיעה להיווצרותה של הבעיה האתנית בקוסובו ולאסונם של המוסלמים. לעומת זאת, בסברא ושתילא נטבחו פליטים פלסטינים, שסולקו מבתיהם על-ידי כוחות ישראליים 34 שנים קודם לכן, ושישראל מתנגדת לכך שישובו לבתיהם.

 

אז אולי בהולנדים לא דבק כתם כזה גדול - פשוט כי מבחינה מוסרית המחדל שלהם קטן פי כמה מן האחריות של ישראל לטבח בסברא ושתילא? אולי, שוב, הבעיה היא לא בתעמולה ("הסברה"), אלא במציאות? אולי עדיף להילחם בעוולות הישראליות מאשר לחפש עוולות של אחרים, גם כשהן מחווירות לעומת שלנו?

 

כשישראל עצמה מנפקת כל כך הרבה תעמולה אנטי ישראלית, וכל כך הרבה יוצרים ישראליים בונים קריירה על גבי תעמולה זו איך לא תהיה בעיה להסברה הישראלית??

צטט: הדווקאיסט 2008-10-13 14:59:50

באמת אפשר להסכים שיש לנו רק מדינה אחת, צבא אחת, וממשלה אחת - וגם שהם אחראים למאה מאחזים לא חוקיים שהתחייבו לפנות כבר לפני שנים; לכמאתיים התנחלויות המנוגדות לחוק הבינלאומי, להחלטות האו"ם ולעמדתן של כל מדינות העולם, לרבע מיליון מתנחלים בניגוד לאמנת ז'נבה (האוסרת להעביר אוכלוסיה לשטח כבוש), ולארבעים ואחת שנות כיבוש?

אולי זאת הבעיה המרכזית של התעמולה ("הסברה") הישראלית: לא המייק-אפ והשמלה, אלא הפרצוף המכוער של הגברת?

ואולי במקום לחפור מתחת לאדמה כדי למצוא מדינות גרועות מאיתנו(*), נפנה את האנרגיות פנימה, אל שיפור המציאות הישראלית, סיום הכיבוש והתיישרות עם החוק הבינלאומי, עם החלטות האו"ם (כולל זו מ-כ"ט בנובמר 1947, שקוראת להקמת שתי מדינות בארץ ישראל, שישראל משום-מה חוגגת את חציה ומסכלת את החצי השני שלה) ועם הקונצנזוס של כל המדינות הנאורות?

(*) למשל - הולנד והטבח בסרברניצה. עד כמה שידוע לי:

 - החיילים ההולנדים נשלחו לסרברניצה ע"י הקהילה הבינלאומית ככוח שלום. לעומתם, החיילים הישראלים נשלחו ללבנון בניגוד לעמדת הקהילה הבינלאומית, ככוח כיבוש.
 - החיילים ההולנדים נקלעו לעמדת נחיתות מול הכוחות הטובחים בסרברניצה, וככל הנראה לא היה בכוחם למנוע את הטבח. לעומתם, איש לא טען שהצבא הישראל היו בעמדת נחיתות מול הפלנגות הנוצריות בביירות, או שלא יכול היה למנוע את הטבח. עובדה: ברגע שישראל דרשה מהפלנגות להפסיק, הטבח הופסק.

 - ההולנדים לא אימנו, לא חימשו ולא מימנו את הרוצחים בסרברניצה. לעומת זאת, ישראל אימנה, חימשה, מימנה ותמכה פוליטית בפלנגות בלבנון, ולמעשה הפעילה אותן - באופן כללי, ואולי גם באירוע הספיציפי.

 - להולנדים לא היתה שום נגיעה להיווצרותה של הבעיה האתנית בקוסובו ולאסונם של המוסלמים. לעומת זאת, בסברא ושתילא נטבחו פליטים פלסטינים, שסולקו מבתיהם על-ידי כוחות ישראליים 34 שנים קודם לכן, ושישראל מתנגדת לכך שישובו לבתיהם.

אז אולי בהולנדים לא דבק כתם כזה גדול - פשוט כי מבחינה מוסרית המחדל שלהם קטן פי כמה מן האחריות של ישראל לטבח בסברא ושתילא? אולי, שוב, הבעיה היא לא בתעמולה ("הסברה"), אלא במציאות? אולי עדיף להילחם בעוולות הישראליות מאשר לחפש עוולות של אחרים, גם כשהן מחווירות לעומת שלנו?

כשישראל עצמה מנפקת כל כך הרבה תעמולה אנטי ישראלית, וכל כך הרבה יוצרים ישראליים בונים קריירה על גבי תעמולה זו איך לא תהיה בעיה להסברה הישראלית??

אז איך מתחילים לתקן ,לשנות ליצור את ההבדל, ולהוציא אותנו מהקיפאון גם בתוכנו וגם כלפי חוץ? שרושה יוזמה ,התכנסות רעיונות ועשייה מי מציע מה?אני התחברתי רק היוםולכן מגיב אינטואיטיבי

אחת הבעיות הקשות של ההסברה הישראלית היא מדינת ישראל.

זה מאוד פשוט - כשישראל עוסקת בטרור ורוצחת אזרחים ללא שום הבדלה, כשהיא עוסקת באפרטהייד, כיבוש וגזל - מאוד קשה להסביר את הפעולות האלה.

העמידה המוסרית של המדינה הרקבובית שלנו נשענת על כרעי תרנגולת.

במידה ובני סלע (אנס) היה שוכר משרד יחסי ציבור כדי לעשות לו "הסברה" - גם הסברה גאונית, עם הברקות ודוברים כריזמטיים, היתה נכשלת כישלון חרוץ. 

במקום הסברה, יש להיות מוסריים. יש להפסיק לעסוק בטרור. יותר קל.

רפואה מונעת היא הכי אפקטיבית. 

צטט: מטורף הזוי מתווכח 2008-10-13 19:02:31

אחת הבעיות הקשות של ההסברה הישראלית היא מדינת ישראל.

זה מאוד פשוט - כשישראל עוסקת בטרור ורוצחת אזרחים ללא שום הבדלה, כשהיא עוסקת באפרטהייד, כיבוש וגזל - מאוד קשה להסביר את הפעולות האלה.

העמידה המוסרית של המדינה הרקבובית שלנו נשענת על כרעי תרנגולת.

במידה ובני סלע (אנס) היה שוכר משרד יחסי ציבור כדי לעשות לו "הסברה" - גם הסברה גאונית, עם הברקות ודוברים כריזמטיים, היתה נכשלת כישלון חרוץ. 

 

במקום הסברה, יש להיות מוסריים. יש להפסיק לעסוק בטרור. יותר קל.

רפואה מונעת היא הכי אפקטיבית. 

 צודק.

מה תעזור הסברה וירטואלית,כאשר המציאות שתיארת תטפח על פניה?

אושרת קוטלר היא עיתונאית יוצרת שמפיקה לעצמה את הסרטים. בטלוויזיה מכירים אותה, עם ישראל צפה בה כשעברה את המשבר המתוקשר שלה בעיצומו דאגה ליחצן עצמה בראיון או שניים למען המעבר החלק מעורכת ומגישת חדשות קשות במהדורה המרכזית בפריים טיים לעצמאית שמקבלת תשלום פר כתבה שהיא מוכרת לערוץ.

אין ברירה, צריך להתפרנס. אז מה עושים? כתבה על 67? מה, ציונות עשויה למכור? אבל מה עושים עד יום העצמאות הבא? מתי באמת משודרים סרטים אוהדים על ישראל בערוצים המסחריים? כיום, גם כאשר מתרחש אסון מצמרר, יהיה מי שיחפש את הזווית של משפחת המחבל ויסקר אותה, מחמת עיסוק יתר והצורך לכאורה למלא שעות שידור (יונית לוי דיברה על כך פעם בראיון בחצי פה). 

בקיצור, ישנם נושאים כואבים, בוערים ולעוסים שהתקשורת אוהבת להעלות על סדר היום לתועלתה ולריווחיותה בלבד. גאידמק תמיד מוכר, שחיתויות בצמרת תמיד ימלאו שעות שידור, משפטי ראווה וחיפושים אחר חשודים / קורבנות / שבויים... נכון, אלה החדשות שלנו. צריך וחשוב לסקרן. עם זאת, ישבתי היום מול מסך הטלוויזיה ולא יכולתי שלא לתהות אם מבזק בכל שעה ודיש מוגזם בפרטי פרטיו של כל מקרה במדינה באמת מהווים סעיפים בהגדרתו של כלב השמירה של הדמוקרטיה. 

האם מישהו פעם טרח לבדוק אם העיתונות בעצמה איננה מטה את הכף לטובת מועמד זה או אחר? יתרה מכך, אני ממש יכולה להניח את האצבע על כתבות הצבע הממומנות בכל מהדורת חדשות.

בקיצור - אוי ואבוי אם הערוץ הראשון יחדל להתקיים.