רבותיי המלומדים..

גם אני כמותכם מקבל מדי יום לתיבת הדוא"ל שלי עשרים, שלושים, חמישים הזמנות לפתיחות של כל מיני מכרים (זה בחודשים רגועים כמובן ). כמעט מכולם אני מתעלם אלא אם כן מדובר בחברים ממש קרובים ואז לצערי אין ברירה. לשמחתי יש לי בקושי כאלה..(בתור אשכנזי אני לא סופר בני משפחה)  

הענין הוא שזה מאוד לא יפה להתעלם. מצד שני מאוד קשה לי להתחמק בנימוס במצבי האישי הלא פשוט כלל. להלן:

1. אני גבר (אין לי דיכאון קדם ווסתי, הריון, גלי חום, מיגרנה..)

2. אני צעיר ("אל תשאל..עדיין לא התאוששתי מהצנתור.."/  "כבר שבוע הסוכר משתולל אצלי..")

3. אני רווק ("רבתי עם הבן זוג שלי.."/ "רבתי עם בת הזוג שלי..."/ "רבתי עם האקס שלי..")

4. אין לי ילדים ("אוי חבל זה בדיוק נופל על טקס שבועות בגן.." /" יהלי עם חום כבר חודש..")

5. אני גר בלב ת"א ("הבעיה היא שאין רכבת חזרה לפרדס-חנה בשעות הללו..")

6. אני חנון ("אין מצב שאני פוגש שם את ____ שלמדתי איתו במדרשה, ואת____שהיה מורה שלנו ו____

    חודש..") 

 

ובכן מה עושים???

תודה מראש

זיו

לא נראה לי כל כך מסובך.

פשוט לא באים, מתנצלים אח"כ בלי תרוץ (אם בכלל צריך להתנצל)

זה שהזמין אותך, היה שמח לראותך, בדרך כלל בשביל שיהיה "נפח" לפתיחה. אבל שמח עוד יותר אם מבקר או גלריסט יגיעו.

 

ולמה אני כותב ככה?

 

משום שבדרך כלל אפשר לנצל את הפתיחות לעצמך.

המינגלינג הכי איכותי קורה בפתיחות. הקשרים הכי טובים קורים ונטווים שם.

אם אתה מסתדר בלי - אשריך.

 

כל זאת גם ביחס לשרשורי היח"ץ הפושים בקהילה לאחרונה.

באופן אישי, אני יכול להגיד שההגעות לפתיחות, עשו לי ולחברי הקבוצה בה אני פועל הרבה מאוד קידום.

עם כל הכבוד לאינטרנט, ויש כבוד, בסופו של דבר השאיפה של רובינו היא להציג במקום ממשי, ואת קידום האינטרסים שלנו בתחום הממשי, ניתן לעשות בצורה יעילה בעיקר בפתיחות.

 

אגב, את העניין הזה אמר לי ציבי גבע בלימודים.

 

עדן

 

 

באר מהו מקום "ממשי?"

ונגזרת מכך השאלה מהם המקומות ה"לא ממשיים"?

 

זיו 

 

העניין לא נעים ולא פשוט. כי יש לפעמים גם

אילוצים.

לכן אני מתנצל כאן בפומבי בפני הדר גד, דורית ברק

ואורה ראובן על העדרי. עברתי ניתוח ירוד/קטרקט

"על באמת" בדיוק בתקופת התערוכות, והייתי

צריך בהוראת המנתחת לשבת בבית. 

 

הי זיו,

 

מקום של ממש הוא מקום בעל קירות שאפשר לתלות עליו עבודות.

מקום של ממש הוא מקום בו מהלכים בני אדם  ויכולים לגשת אל עבודותיך ולראות אותם בגודל מלא ובצבעוניות מדוייקת.

(עדן - סליחה על ההתערבות.....)

 

אני מקבלת כמות עצומה של הזמנות - גם של אמנים שאני מכירה וגם של כאלה שרוצים שאכיר. יש גם הזמנות של קולגות אליהם אני מקורבת ושמחה לפרגן.

בלתי אפשרי ללכת לכולם. אני בוחרת את אלה המעניינים אותי, המשמחים אותי ואלה שאני מרגישה ממש מחוייבת. לפעמים אני מתנצלת במייל על חוסר יכולתי להגיע (כמו הערב, למשל, לפתיחת הביאנלה ברמת השרון).

 

אבל, גם אני, כמו עדן, חושבת שחשוב מאד לאמנים להגיע לפתיחות - אם מעניין אותם להכיר ולהיות מוכרים. שם נוצרים קשרים שקשורים לקריירה של אמן.

 

 

 

כן דבי

 אבל זה הענין לא? 

להיות אומן-להיות מוכר-שיהיו לך קשרים. יש שם המון מקף באמצע ופחות מידי נקודות.

כך זה לפחות מצטייר בדיונים השונים בפורום

לדעתי הפתיחות הללו לפני הכל , מיועדות לקשירת קשרים חדשים שלעיתים מובילות להתפתחויות עתידיות.

אני מאוד אוהבת פתיחות בעיקר בגלל שהאמנים בפתיחות  מדברים על היצירות , ואני הכי אוהבת וסקרנית לראות איך הדברים עובדים גם אצל אחרים.ויש דינמיקה בין אנשים ואמנים , ומה יכול להיות יותר  מעניין מההתרחשיות בפתיחות.

זה מתאים לאנשים שאוהבים אנשים.

ומחלקים שם לפעמים שוקולד בורקסים קרים , יין , אני אוהבת שוקולד,גם סושי, בקיצור אוכל חינם , מה רע? בצחוק

 

(אצלי בפתיחות אין אוכל, מי שרוצה אמנות נטו שיגיע, אוכל יש בבית קפה ממול)

 

אחרי הפתיחות יש גם שיחות ארוכות וניתוחים על מהלך הפתיחות, מה היה ,ואיך היה ,ומההוא אמר, ומהי אמרה.

 

אם אתה מרגיש אומלל בפתיחות על תלך, וזהו.בלי הסברים.אולי יום אחד זה יפול עליך אהבת הפתיחות.

 

 

 

מפתיחה חשובה לא מתחמקים

למרות עיסוקים שיש לרבים מאיתנו. 

חשוב להגיע בכל מחיר לפחות לפתיחות 

של אמנים חברים.

ראשית. סתם, כדי לתת טפיחת עידוד 

על השכם.

ושנית. אם צריך להדביק נקודה אדומה 

על יצירה לפני שתחטף ע"י קונים

אחרים.

בפתיחה האחרונה בה נכחתי,

תערוכה של אמן בן 92, חבר משכבר

הימים, הרגשתי שהמפגש בתערוכה

תמיד מרגש יותר מעוד סתם ביקור 

חולין בסטודיו. אמרתי בליבי כמה

רגעים כאלה עוד אחווה עם אדם

יקר זה.

ביקור בפתיחה לעומת ביקור בתערוכה

ביום אחר, הוא גם רגע של הוקרה אליו

מייחל כמעט כל אמן.

הי זיו

קודם כל  - פתיחה זה באמת לא אירוע שהוא חובה - ומי שמגיע עושה זאת כי זה "שווה" לו:

אם בגלל שהוא ממש רוצה לראות היצירות המוצגות (דיברו על זה כבר?)

אם בגלל שיהיו אנשים מעניינים חברתית

אם בגלל אינטרס של קידום מקצועי

אם בגלל מחויבות אישית

אם בגלל שעוד מעט תהיה לו פתיחה שלו וגם הוא ירצה שיבואו..

יכולה להעיד מנסיוני שפתיחות תמיד מסבות לי הנאה (וגם תועלת לצידה) והן חלק מסדר יומי האמנותי - בכיף.

 

אם אתה לא מצליח למצוא אף סיבה טובה ללכת - אל תלך- ותתנצל רק אם זה מישהו שאכפת לך ממנו.

 

 

שלום זיו.

אין צורך להתנצל. פתיחת תערוכה היא ארוע חברתי שרצוי שכל הנוכחים בו יבואו כי הם רוצים (כל אחד והאינטרסים שלו,כבר נאמר כאן) ולא כי "לא נעים" להיות נפקדים.

אישית אוהב לבוא לפתיחות לא כל כך בשביל המינליג החברתי אלא יותר בשביל לראות איזה סוג יצירה אמנותית וסגנון מוצג  בגלריות . לצערי הריחוק הגאוגרפי שלי ממרכז הארץ אינו מאפשר לי להגיע לכל הארועים שרוצה.

 

בעולם וירטאולי אין סופי אין משמעות למפגשים הבלתי אמצעיים האלה שבין אדם לאדם כמו שכבר כתב הפילוסופ הגרמני פונשווארצה. תחשוב שבעצם בעזרת מסך המחשב והחלונות הנפתחים אתה יכול להיות בו זמנית בשלושים פתיחות יחד. זה לא מקרה שמרחבי הסייברספייס מזמנים אליהם כבר עכשיו מליוני חיות טועות המחפשות סתם... סתם...

 

אין תחליף למפגשים חברתיים כדי ליצור קשרים, להכיר, לראות, לגעת, להריח, להשוות, לנסות, לטעום, לקדם, להתקדם, לבחון, להעריך, לנסות, לטעות, להצליח. בני אדם הם חיות חברתיות.

 

נסה לברור מבין הפתיחות, את אלה שיש לך עניין יותר גדול לפקוד. אל תזניח אותן בשום אופן.

 

 

 

 

"אין תחליף למפגשים חברתיים כדי ליצור קשרים,  בני אדם הם חיות חברתיות." צטט שי

 

 

המשפט הזה הכי יפה ממצא !

וכל היתר תתעלם

חברים יקרים

 ככה אתם מנסים לעזור לבחור הצנוע והביישן והצעיר , והרווק, והחנון הנ"ל ?

 אתם קצת מפחידים אותו , כל כך הרבה תקוות יש לכם מהפתיחות?

(לידיעתכם ,החיים זו קומדיה , שניראית כמו טרגדיה) קצת יותר קלילות...

וואו, עשיתם לי חשק ללכת לפתיחות.

אולי באמת הגיע הזמן שאזיז את הישבן מההר בזכרון .

אז יאללה,תזמינו.