1.במוסף חג של "מעריב" יש המלצה חמה של אוצר אמנות לרכוש יצירות של אמנים מתחילים. כ 1,500 דולר לציור תלוי בגודל. האוצר מציין שלושה אמנים ילידי שנות ה-70 שלדעתו הם מקצועיים ועמוקים.(רצה לומר בשפת העם וברמז עבה תשקיע היום ותגרוף דולרים רבים מחר,אולי..)

.

2.מענין לדעת האם האוצר המדופלם מוכן מצידו גם לרכוש ציורים או שהוא רק ממליץ לאחרים לקנות.

.

3.מצידי אני חושב שהשיקול היחיד שצריך להנחות אספן ציורים הוא "טעמו האישי". אספן צריך לשאול את עצמו שאלה אחת ויחידה : האם אפשר לתלות על קיר ביתי/משרדי את התמונה שאני רוכש, לראותה יום אחר יום ולהנות ממנה ?

.

4.לא מדובר כאן באספנים כבדים הרוכשים באלפי דולרים ציור לשם השקעה אלא באספנים/חובבי אמנות צנועים שאליהם למעשה מיועדת הכתבה "במעריב".

.

חג שמח וגמר חתימה טובה לכל בית ישראל...

מי האוצר? מי האמנים? אולי יש לך קישור לכתבה?

 

 

 יעקב,

חיפשתי באתר nrg של "מעריב", ולא מצאתי זכר לכתבה הנ"ל.

כשכתבה אינה מופיעה במהדורה האינטרנטית, חשיבותה ככול הנראה זניחה. 

בכול אופן, אם כבר מדברים ביזנס,

במדורים של שוק ההון יש המלצות קניה רבות של מומחים, אנליסטים, וגורואים למיניהם. 

רק מעטות מהן שוות התייחסות רצינית. רובן הן מילים פורחות באוויר, או נכון יותר במרחב הוירטואלי.

נראה לי שמדובר במקרה דומה. 

בכול אופן, אני מצטרף לבקשתו של שי.

אנא האר עינינו ושתף אותנו בפרטים המלאים.

חג שמח. 

הכתבה נכתבה בעיתונות הכתובה. לכן הקדשתי מאמץ קל וסרקתי אותה עבורכם. צרפתי אותה כאן בקבצים המצורפים.

אני חייב להדגיש שמה שכתבתי אינו מתייחס באופן אישי לכתבה זו. אלא בא להתייחס לתופעה ההולכת וצוברת תאוצה במחוזותינו של "מביני אמנות" הממליצים מעל גבי התקשורת לאנשים אחרים מה לקנות ובאיזה מחיר.

הדבר מאוד מזכיר לי את כל אותם בתי השקעות פיננסים (מריל לינץ לדוגמא) שידעו והמליצו איך להשקיע את כספי האיש הקטן ובסופו של יום פשטו את הרגל והכסף "החכם" התנדף לו...

דורון פולק עוסק בקידום אמנים. הוא האוצר שהתראיין לכתבה. האמנים שהוא ממליץ עליהם הם ככל הנראה אמנים שהוא עובד איתם.

 

זו דוגמא לכתבה כשאורית גלילי מתכוונת אליה כשהיא אומרת יחסי ציבור. עוד דוגמא.

 

אם תפתחו את קטלוג המכירה הקרוב של האמנית הסודית של בנק לאומי (זו שהתעצבנתם על עניין הגיל) תוכלו בודאי לראות את עבודותיהם של האמנים המוזכרים בכתבה מוצעות למכירה. ניחשתי נכון.

 

ככה עובד שיווק (פרסום, יחסי ציבור, מודעות, חשיפה, מכירות).

 

דרך אגב...כשאתה קורא כתבה על עצור פלילי שהשתחרר - זו בדר"כ תהיה כתבת יחסי ציבור של העו"ד המשחרר.

 

ואם יש ניתוח שהצליח זו תהיה כתבת יחסי ציבור של בית החולים.

 

כנ"ל לגבי קופת גמל מצליחה, פרוייקט נדל"ן מניב או מכונית חדשה.

 

כמעט ואין היום כתבות בעיתון שהן לא פרי מוחו הקודח של איזה איש יחסי ציבור עמלן.

 

 

תגידו שאני חשדן, אולי  -  אבל כשאני מקבל את הטקסטים האלה כתובים מהיחצ"ן ואח"כ רואה אותם מתפרסמים בעיתון....אני יודע על מה אני מדבר.

ללא כל קשר עם טיב המומחה

ואיכות האמנים, כבודם במקומו מונח.

זכותם לבקש כל מחיר שעולה על רוחם

וקהל הקונים הוא זה שישפוט.

אבל אם אני לא טועה, על פי החוק,

כדי לא להטעות את הקורא, זו מסוג

הכתבות שלצידן צריך להתנוסס

המשפט: "כתבת פרסום".

 

צטט: ראובן פלץ 2008-10-20 21:11:10

ללא כל קשר עם טיב המומחה

ואיכות האמנים, כבודם במקומו מונח.

אם אני לא טועה, על פי החוק,

כדי לא להטעות את הקורא זו מסוג

הכתבות שלצידן צריך להתנוסס

המשפט: "כתבת פרסום".

 

 

 

מאז כניסת התוכן השיווקי לתוכניות הטלויזיה, איבדה העיתונות הכתובה את ההבדל שבין תוכן מערכתי לתוכן פרסומי.

 

 

 

 

צטט: shai63 2008-10-20 21:15:38

צטט: ראובן פלץ 2008-10-20 21:11:10

ללא כל קשר עם טיב המומחה

ואיכות האמנים, כבודם במקומו מונח.

אם אני לא טועה, על פי החוק,

כדי לא להטעות את הקורא זו מסוג

הכתבות שלצידן צריך להתנוסס

המשפט: "כתבת פרסום".

 

 

 

מאז כניסת התוכן השיווקי לתוכניות הטלויזיה, איבדה העיתונות הכתובה את ההבדל שבין תוכן מערכתי לתוכן פרסומי.

 

 

 

 

מעניין.

בדרכי לעבודה אני פותח כמעט מדי יום את

העיתונים ורואה עדיין את המילים האלה

מופיעות לצידן של כתבות הפרסום.

סוג זה של פרסומות שהקורא יכול לטעות

שמדובר בכתבה ולא בפרסום יכולה 

להחשב אחיזת עיניים.

 

 

מר פלץ ושי ידידי.

אני משער שזוהי כתבה "פרסומית" (בתשלום כנראה) וגם שיערתי שהאוצר הנכבד מייצג (כנראה בתשלום) את המומלצים שלו.

הבעיה היא שלא רשום שזוהי כתבה פרסומית (מ) אלא זה מוצג ככתבה עיתונאית רגילה שמדווחת מה חדש ומה הולך בשטח עולם האמנות. כולל המלצות קניה לאנשים.

אנשים תמימים שקוראים כתבה שכזו ולא יודעים את ההקשרים שבין הנפשות הפועלות נופלים קורבנות לתעלולים יחצ"נים שכאלה.

הבעיה היא שהתופעה צוברת תאוצה. רואים יותר ויותר בעיתונות הכתובה המלצות שכאלה ובשום מקום לא מוזכר האות (מ).

 

צטט: ראובן פלץ 2008-10-20 22:10:29

מעניין. בדרכי לעבודה אני פותח כמעט מדי יום את

העיתונים ורואה עדיין את המילים האלה

מופיעות לצידן של כתבות הפרסום.

סוג זה של פרסומות שהקורא יכול לטעות

שמדובר בכתבה ולא בפרסום יכולה 

להחשב אחיזת עיניים.

 

מה שאתה רואה זה בעצם שטח פרסום שנרכש ע"י משרד פרסום שעוסק בכתיבת כתבות תדמית - ג. יפית למשל או חיליק שיאון.

 

מה שאני מדבר עליו הן כתבות שאיש יחסי ציבור מעביר לעיתונאי (קומוניקט) וזה האחרון משנה מילה שתיים ומשתמש בזה ככתבה עיתונאית.

 

חומר פרסומי שיווקי, במראית עין של כתבה עיתונאית.

 

צטט: yacovgabay 2008-10-20 22:23:24

מר פלץ ושי ידידי.

אני משער שזוהי כתבה "פרסומית" (בתשלום כנראה) וגם שיערתי שהאוצר הנכבד מייצג (כנראה בתשלום) את המומלצים שלו.

הבעיה היא שלא רשום שזוהי כתבה פרסומית (מ) אלא זה מוצג ככתבה עיתונאית רגילה שמדווחת מה חדש ומה הולך בשטח עולם האמנות. כולל המלצות קניה לאנשים.

אנשים תמימים שקוראים כתבה שכזו ולא יודעים את ההקשרים שבין הנפשות הפועלות נופלים קורבנות לתעלולים יחצ"נים שכאלה.

הבעיה היא שהתופעה צוברת תאוצה. רואים יותר ויותר בעיתונות הכתובה המלצות שכאלה ובשום מקום לא מוזכר האות (מ).

 

 

נכון. התופעה הזו נפוצה לא רק בתחום האמנות. היא קיימת בכל תחום וכמעט כל כתבה היום היא כתבה 'מטעם'.

 זה נכון גם לגבי הרבה מאד כתבות חדשותיות בטלויזיה, תוכניות טלויזיה ואני מאמין שגם חלק מהחברים כאן בקפה הם מפרסמים סמויים של מוצרי צריכה.

צטט: yacovgabay 2008-10-20 22:23:24

מר פלץ ושי ידידי.

 

אני משער שזוהי כתבה "פרסומית" (בתשלום כנראה) וגם שיערתי שהאוצר הנכבד מייצג (כנראה בתשלום) את המומלצים שלו.

הבעיה היא שלא רשום שזוהי כתבה פרסומית (מ) אלא זה מוצג ככתבה עיתונאית רגילה שמדווחת מה חדש ומה הולך בשטח עולם האמנות. כולל המלצות קניה לאנשים.

אנשים תמימים שקוראים כתבה שכזו ולא יודעים את ההקשרים שבין הנפשות הפועלות נופלים קורבנות לתעלולים יחצ"נים שכאלה.

הבעיה היא שהתופעה צוברת תאוצה. רואים יותר ויותר בעיתונות הכתובה המלצות שכאלה ובשום מקום לא מוזכר האות (מ).

 

 

יעקב,

 

אין ספק שאתה רואה את הדברים נכוחה.

תחום השיווק וההערכות בארץ קשה ופרוץ.

נכון גם שבחזית המכירות, כמו בהרבה מקצועות אחרים,

לא ניצבים רק אנשים איכותיים. אני לא רוצה להרחיב 

כאן על דברים שהשתיקה יפה להם, גם כדי לא להסתכן

בתביעה. מלבד הפרסומים של תוצאות מכירות פומביות 

אשר בחלקן יכולות להיות גם "לא ברורות".

יש גם מכירות בגלריות, בסטודיו ובמדינות אחרות

שבהם האמן מצליח יותר וצריך לקחת הכול בחשבון.

קשה מאוד למצוא את שביל הזהב בין האמן והאספן.

הדבר מאלץ את המעריך להבין מאוד באספנות,

להיות מקושר ובקיא בנעשה מאחורי הקלעים.

הוא חייב להכיר את איכות עבודת האמן, דרכו,

התקופות הטובות שלו, לבחון את המחירים שלו על

תקופה ארוכה, כמות המכירות.

סוג הקונים - מזדמנים, אספנים ותיקים, מריצים,

דילרים, גלריסטים וכו'.... ובעיקר להיות מעודכן כל הזמן.

העולם הזה די קטן בארץ ואפשר להכיר לאחר תקופה 

מסוימת הרבה מהנפשות הפועלות.

במסגרת היותי אחראי על פורום אספנות של יצירות

אמנות, אני גם מעריך מדי פעם עבודות של אמנים.

עיסוק שאני עושה בהתנדבות, ללא מטרות רווח,

כדי לנסות לתת מידע אמין, ככל האפשר, לכל דכפין.

אני מתפתל בכל פעם מחדש כדי לא לפגוע בערכו של

אף אמן. מעדיף לא להעריך אם אין לי נתונים בדוקים.

זכור לי שנתתי לאספן אחד את מספר הטלפון שלך

בסטודיו כדי שיקבל לידו את מחיריך גם ממקור ראשון.

לא מזמן טלפנה אלי אמנית וותיקה אשר מחיריה

בשנים האחרונות היו נמוכים יחסית, וביקשה שאעדכן

מחיר לגבי ציור יקר יותר שלה (פי 5) שנמכר רק לאחרונה 

ועדיין לא פורסם. לאחר בדיקה פרסמתי את הנתון.

תוך שאני מציין כי זהו עדיין מחיר חריג לעבודותיה באותו

גודל, באותה טכניקה ומאותו ז'אנר וכמובן שהנתון עדיין

לא פורסם בספרים.

עם כל הידע המצטבר של מעריך או מומחה הוא חייב

להישאר ישר, עניו וזהיר כי אין ברשותו את כל המידע

על כל אמן בכל זמן,

והיכולת לנבא באופן מדויק את כל ההתפתויות בשוק

דינאמי ומשתנה.

 

 

 

 

אפשר לחזק את דבריו של שי ולהגיד שגם העיתון עצמו הוא מטעם.

 

עיתון אחד יפרסם משהו אחד ועיתון שני ידגיש צדדים אחרים כל אחד ומטעמו הוא.