ליאור יקרה
אני ממש מזדהה עם כל מילה שכתבת .
אני אישה בת 40 , שממש עוברת את התהליך הזה שכתבת, "שחרור ברגים".
בשנים המוקדמות יותר הייתי בעשייה, לא היה לי זמן להתבונן.
לאחר מכן בסביבות גיל 35, התחלתי להתבונן לאחור ולא אהבתי את מה שראיתי (בחיי המקצועיים)
מנהלת כספים, שכירה בחברה ציבורית.
חשתי חוסר סיפוק והייתי במעין "משבר". עלו לי שאלות כמו: "מה עשיתי עד עכשיו בחיי ?",
"האם אני רוצה להמשיך בכך כל חיי ?", "האם אני מאושרת ?" "האם אני מממשת את כל הפוטנציאל שלי?"
ואז מגיעה ההחלטה לבצע שינוי, לא עוד להרגיש כך...כי זה או עכשיו או לעולם לא!
ובגיל 35 התחלתי ללמוד לתואר ראשון, השתלמתי בעוד קורסים כמו אימון אישי , ייעוץ ארגוני ועוד.
ובמשך 5 שנים ביססתי את החלום שלי להיות יועצת ארגונית ומאמנת אישית לעסקים עצמאית!
ואני ממש מאושרת שעשיתי את הצעד הזה, על אף כל הקשיים...והיו, הלבטים, החששות, הירידות והעליות.
אני עושה היום את מה שאני אוהבת וזו תחושה מלאה בסיפוק והנאה.
כשהברגים מתרופפים, זה איתות, סימן לשינוי ואולי לא... אבל שווה לבחון את זה.
יעל טיירי
יועצת ארגונית ומאמנת אישית לעסקים.
הוספת תגובה על "בגיל ארבעים משתחררים הברגים-ליאור קלו"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה