"אם היינו פורשים כאן רשימה של אמנים

אוטודידקטים ידועים, היינו מבחינים מיד

שעצם היותם "לומד עצמי"

לא הפריע להם לפרוץ אל חזית הבמה

האמנותית. בסופו של דבר בעולם

האמנות אי אפשר לחסום אמן אמיתי.

אזכיר כאן רק את אחד האמנים: פול קליי.

למי חשוב היום באמת לדעת אם הייתה

לו תעודה או תואר מבית-ספר כלשהו.

אגב, במקרה של הצייר פול קליי הגלריסט היהודי

דניאל הנרי קאנוויילר ראה את עבודותיו ולא שאל

הרבה שאלות, לקח אותו מייד תחת חסותו.  "  ראובן פלץ

ואותו סיפור "פול קליי"  , סיפור כזה לא היה לו צ'אנס אצלנו בישראל .

אמן אוטודידקט שלא עבר מסלול מהודק של פריצה בדרך הקונבנציונלית ה" נכונה" בית ספר נכונים המלצות של מורים , אין לו צ'אנס אצלנו .

אולי אני טועה?   מה דעתכם? 

הי אמילי

לא חסר אמנים אוטודידקטים שכן הצליחו גם ללא כל השכלה אמנותית מסודרת.

לדוגמא לארי אברמסון. ויש הרבה שמות נוספים...

אין ספק שלימוד מסודר מקנה כלים וגם המקום החברתי והמסגרת הלימודית מאפשר לפרוץ ביתר קלות. אך זה לא שחור לבן.בסופו של דבר אין כללי ברזל להצלחה.

לארי אמברסון , את לא טועה?

הוא מורה בבצלאל, או שאני כבר התבלבלתי לגמרי . 

אמילי יקירתי

מהיכן הפסימיות הזו ?

די עם ה"אצלנו" מקסימום מניסיונך.

מניסיוני למשל זה לא ממש חשוב אם יש לך תעודות, אנשים מעריכים הרבה יותר עשייה רבת שנים.

ואם יש לך טכניקה ביד, קומץ כריזמתיות, רעיונות טובים וכיו"ב אז השמים הם הגבול ואף אחד לא יצליח לעצור אותך.

הרבה פעמים שואלים אותי "איפה למדת?" ואני עונה בחצי חיוך בבית, לאחר שיוט בפורטפוליו שלי הכל מסתדר על הצד הטוב ואם לא אז ממשיכים לפגישה הבאה.

אני חושב שדברים מאוד משתנים כעת..לפחות ככל שמדובר בטרנדים אצל עיתונאים.

עכשיו נורא באופנה דווקא לרדת על בתי ספר לאמנות. לכסח אותם. אולי כי כולם לומדים

ויש אינפלציה של מוסדות לימוד.

הצורך הנואש של התקשורת בסיפוק ריגושים מסתדר נהדר עם קידום אמנים "אוטודידקטיים" דווקא

(אין בעיני דבר כזה..הבא נסתפק בהגדרה: לא למד במוסד אקדמי מוכר) 

רק שגם כאן רצוי ש"האוטודידקט" יגובה באיזה "סיפור חם ורטוב" כך שהבחירה להיות "אוטודידקט" לא תונע ממניעים אידאולגיים חלילה. כי גם זה משעמם כבר... וקראנו וראינו. ובכלל אנחנו לא אוהבים שקוראים תיגר על הסדר הבורגני.

אז להלן:

אמן פלסטיני שגם ככה לא היה מתקבל לבצלאל

מזרחי, בן לפועלי טקסטיל מובטלים שאין לו כסף

עובד זר שמחפש כאן מקלט

בת של אוליגרכים שהסתכסכה עם אביה  

סתם רשימה חלקית..

אז בשביל הסדר הטוב ,

אני יגדיר מה זה פריצה:

זה אמן שהציג במוזאונים הגדולים תל אביב ,מוזיאון ישראל בירושלים , וחיי ומתקיים מהאמנות שלו.

וזיו  צודק כי אני מכירה אמנים ערבים שהצלחו ופרצו מהסיבות הסיפור האישי שלהם.

חלק גדול מהאמנים שתפסו מעמד , מתפרנסים מהוראה.

 ולכן יש קשר בין המוסדות האומנותיים והיכולת של אמן לקבל מעמד.  

אני כן חושב שמאוד קשה בארץ לקבל מעמד והכרה , מבלי שקבוצה שולטת תקבל אותך לשורותיה .  

  בואי אני אספר לך , שבתקופה שאני למדתי (לפנ  י****** שנה)    ********     מאוד אהב אותי , אפילו הקפיץ אותי משנה ב לשנה ג , וכל המדרשה ליחששה , שהנה בן הטיפוחים הבה של    *******. אבל בסופו של דבר ,

החלטתי שלא להמשיך בדרך הזו. איזה שנתיים אחרי זה , קפצתי ל*********** , לבקר את ********,

והיא הטיחה בי האשמה:"*********** נתן לך הזדמנות להפוך לאמן מהר , ואתה פשוט זרקת את זה"   בתי הספר הם מקפצות למי שמתחבב על הברנג'ה שמלמדת בהם.

אבל גם לי היום לדעתי , הלימודים המסודרים שעברתי , לא יהיו משמעותיים בהתקדמות שלי.    

האמנים הכי אוהבים לקדם את מי שקרוב אליהם , וללמוד אצלהם זה דרך להתקדם. קשה להגיע להכרה ומעמד לבד , וגם אם לבד , עדיין זה מותנה בזה "שהממסד" יאהב אותך.  

שמעתי ממקורות יודעי דבר , שבחו"ל היחס לאמנים הוא אחר לגמרי. את מגיע לאירופה ומציגה את עצמך כאמנית "ופורסים בפנייך שטיח אדום" בארץ מזלזלים.  

 ככה זה , בארץ קשה גם להתחבר עם אמנים אחרים. אנשים לא מפרגנים , וכל הזמן כאילו הטוב שלך זה על חשבון הטוב שלהם.  "   

היי עמילי,

תהיה טוב ככל שתהיה, אם אין לך את הקשרים הרצויים, אתה נידון לשיכחה.

לדעתי, אין לזה כל קשר להיותך אוטודידקט או בוגר מכללה.

אגב, אינני חושבת שהיותך אוטודידקט נותן לך יתרון כלשהו. מדברי כמה מהמתדיינים בנושא , מתקבל הרושם שהנך צריך לקבל פרס על הצלחתך ללא למידה כלשהי.

מה שהיה פעם אינו מצביע על מה שקורה היום, כאשר אבדו לחלוטין אמות המידה, וכל שרבוט מתקבל. ושוב, השאלה היא לידי מי אתה נופל, ובזה אני חוזרת למשפט הפתיח שלי.

רות

צטט: a#mili 2008-10-22 08:59:19

לארי אמברסון , את לא טועה?

הוא מורה בבצלאל, או שאני כבר התבלבלתי לגמרי . 

לא, את לא טועה. הוא אכן מורה בבצלאל. מסתבר שאפשר גם לההפך למורה ללא שישבת בצד השני כתלמיד.

והנה קורות חייו:

לארי אברמסון נולד בשנת 1954 בדרום אפריקה, בשנת 1961 עלה עם משפחתו לישראל והמשפחה התיישבה בירושלים, בה הוא מתגורר ופועל עד היום.

אברמסון הנו אוטודידקט חסר השכלה אומנותית מסודרת. בשנת 1973 למד שנת יסוד באמנות בבית הספר לאמנות בצ'לסי שבלונדון. עם שובו ארצה הצטרף כדפס וכאוצר תערוכות בסדנת ההדפס בירושלים, שם עבד ופעל בין השנים 1975 - 1986.

החל משנת 1975, החל להציג את עבודותיו בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות, כשבמקביל פעל כאוצר תערוכות במוזיאונים ובגלריות בארץ ובעולם.

בשנת 1984 הצטרף אברסמון לצוות המורים במחלקה לאמנות בבצלאל, ששכנה באותה העת במרכז העיר ירושלים. בשנת 1992 התמנה אברמסון לראש המחלקה וחולל מהפכה שניערה את המחלקה שהייתה רדומה במהלך שנות ה-80. בתפקיד ראש המחלקה נשא עד לשנת 1999. במקביל לתקופה זו, בין השנים 1992 - 1999 שימש גם כראש תוכנית בצלאל לאמנים צעירים (תואר שני).

בין השנים 2002 - 2003, הוזמן לשמש כמרצה אורח בבית הספר הגבוה לאמנות בסן פרנסיסקו, כשבמקביל החל להקים בבית הספר הגבוה לעיצוב שנקר מחלקה לאמנות.

 "בשנת 1973 למד שנת יסוד באמנות בבית הספר לאמנות בצ'לסי שבלונדון."

זה לא  אוטודידקט !

  אבל יש לציין שהוא אמן משובח.שכנראה הגיע לאן שהגיע באמת בגלל הכישרון הגדול שלו.

שולחה לי אמנית חברה ב"קפה " את שמו של האמן יעקב מישורי

כאוטודידקט , בדקתי , מצאתי שזה נכון.

אבל שימו לב יש תמיד את הקשר של  המדרשה או בצאלאל.

צטט: a#mili 2008-10-22 12:13:38

 "בשנת 1973 למד שנת יסוד באמנות בבית הספר לאמנות בצ'לסי שבלונדון."

 

זה לא  אוטודידקט !

  אבל יש לציין שהוא אמן משובח.שכנראה הגיע לאן שהגיע באמת בגלל הכישרון הגדול שלו.

עמילי

אמן שלא למד בבית ספר גבוה לאמנות - הוא אוטודידקט רק אם למד בכוחות עצמו באמצעות ספרות, אינטרנט, תערוכות, מפגשים וכל דרך לא פורמלית נוספת. לא מספיק להתחיל לשפוך צבע ולמרוח במכחול. יש זילות אפילו של המושג הזה.

כשרון לא קשור בידע - אבל יביא תוצאות אחרות אם יגובה בבסיס מקצועי ראוי.

המדרשה ובצלאל הם גורמים מקדמים בזכות מערכת הקשרים עם המורים וגם עם תלמידים אחרים ומצד שני מערכת הציפיות מבוגריהם.

לתערוכות סוף שנה שלהם מגיעים אילו שלא מגיעים לתערוכת יחיד של אמן שאך עכשיו החל להציג.

מעבר לכך -מי שלמד בבית ספר לאמנות כבר קיבל גושפנקא של "שווה משהו" כיון שעבר מערכת מסננת

(זה לא מעיד בהכרח על התוצר הסופי).

יותר קל לאתר כשרונות על בסיס הנ"ל.

אני לא חושבת שהדרך חסומה, אבל היא בדרך כלל ארוכה ומייגעת יותר למי שעושה את הדרך בכוחות עצמו בלבד.

כדי להיות אמן שמתקבל לתצוגות במוזיאונים - כמו בכל תחום בחיים - צריך גם להיות האדם המתאים, בעיתוי המתאים וגם במקום המתאים. זה דורש להיות בפעולה וחשיפה כל הזמן ובדרך כלל דורש זמן "הבשלה".