משנות השמונים פורחת בארצנו תופעת

המכירות הפומביות.

האם כניסתם המאסיבית לשוק האמנות

הישראלית של בתי המכירות השונים

שיפרה בעשורים האחרונים את מצבם של

האמנים המקומיים או גרמה להם נזק?

 

 

תופעת המכירות הפומביות התחילה בקטן - הסנונית הראשונה היתה גלריה גורדון. עם הזמן נוספו שחקנים חדשים אבל האירוע המשמעותי בתחום זה היה פתיחת סניפים של סותביס וכריסטיס בארץ - דבר המצביע על האימון שלהם ביכולת השוק הישראלי ליצור רווחים נאים. ישנם הרבה ארצות באירופה שלא זכו ל"כבוד" הזה.

 

הפרקטיקה של מכירות פומביות, הכוללת קטלוגים עם דימויים והערכות מחירים נתנה גושפנקא רשמית לאמנים רבים, אשר מופיעים דרך קבע במכירות פומביות.

 

סותביס וכריסטיס מפיצות את הקטלוגים שלהם בכל העולם וכך אמנים כמו ראובן רובין ומרדכי ארדון כמו גם אריכא, זכו להכרה בינלאומית.

 

לא כל אחד יכול להיכנס למכירה פומבית. בית המכירות מעוניין להציע יצירות בעלי סיכוי מכירה גבוה. מעטים לוקחים סיכון עם אמנים לא מוכרים אך יש כמה אמנים שבית מכירות (מקומי) יכול לקחת תחת חסותו ולהציגם דרך קבע - שוב, מתוך אמונה שימצאו קונים.

 

בתי המכירות הפומביות מזרימים אויר לתוך שוק האמנות. הם מגבירים משמעותית את הווליום של עבודות למכירה, מגבירים את הבאז סביב האמנות ויוצרים, על ידי פסיכולוגיה מתוחכמת, אוירה של קנייה.

 

סותביס וכריסטיס הם השחקנים הראשיים כיום בשוק האמנות העכשווית בעולם ואחראים לא מעט למחירים הבדיוניים בהם נמכרות יצירות אמנות של אמנים חיים.  הם יצרו לעצמם מיתוג כה איכותי, שאנשים מוכנים לשלם יותר - לפעמים הרבה יותר - עבור רכישות במכירה פומבית שלהם, כשלפעמים, בגלריה סמוכה, היו יכולים לקנות עבודה דומה בהרבה פחות...

 

לדעתי, מכירות פומביות עשו טוב מאד לאמנות הישראלית.

 

 

העברתי את הטקסט הנ"ל והדיון בעקבות הכתבה במעריב של יעקב,

 

 

 

 

 

"בעולם וגם בארץ, גלריות נוהגות להגן על מחירי היצירות של אמנים שהן מייצגות. קשה לדעת מתי היצירה נמכרה באמת, או מתי מישהו הגן על מחיר השוק.   "שי ציטוט

---

לשי

ל"הגן"  מה זאת אומרת? "קשה לדעת מתי היצירה נמכרה באמת"   - אשמח להבין.

 

 

 

 

 

 

 

 

סיפרה לי פעם חברה אמנית ותיקה שבמכירות הפומביות הכל מפוברק , ויש שם כל מיני טריקים.

שפעם היא נתנה יצירה למכירה פומבית

 ( לצערי אני לא זוכרת את כל הפרטים במדויק)

והיה כתוב או שזה הופיע באיזה מקום שהעבודה נמכרה , והיא כל כך שמחה

 ובאה לקחת את הכסף, ואמרו לה שהעבודה לא נמכרה בכלל. היא אמרה שזה היה  עלבון והיא הרגישה נורא.

 שי

אתה יכול להסביר את הסיפור הזה, זה מקרה יוצא דופן ?

מכירות פומביות שמכבדות את עצמן, מפרסמות לאחר המכירה דף סיכום שבו מוצגים המחירים של העבודות שנמכרו.

העבודות שלא נמכרו לא מוזכרות וכך, לפי המיספור, ניתן לראות מה נמכר, כמה נמכר וכו'.

 

מכירה פומבית היא לא עניין למתחילים. צריך ללמוד את הנושא, להכיר את בתי המכירות השונים ואת המאפיינים שלהם.

 

אני ממליצה לכל מי שמתעניין לבוא לשבת במכירה פומבית - זו חוויה.

אין ספק שהכניסה של סותביס וקריסטיס נתנה לכמה ציירים

ישראלים במה אל העולם הגדול. גם עבודתו של שעיה יריב

שהיה בעל גלריה גורדון והבין קצת באמנות הייתה לדעתי

מבורכת, אך במקביל פעלו ופועלים בשוק עוד כמה בתי מכירות

שלא עשו רק טוב לאמנות הישראלית.

קיום חמישה עד שישה בתי מכירות בשוק קטן יצרה לדעתי

מצב חדש.

בהכירי את המצב שהיה לפני כן בארץ, בזמן שהייתה לגלריות

הגמוניה גדולה יותר. משהו היה יותר תקין בחלוקת המשאבים

של הקונה הישראלי. היה ציבור יותר גדול וממגזרים סוציו-

אקונומיים שונים מעורב בקניה ובעשייה המקומית.

העליתי את הסוגיה הזו משום שיש לי תחושה בזמן האחרון

שבתי המכירות בארץ תרמו לקיטוב במחיריהם של האמנים

הישראלים.

נרכשים בהם בעיקר ציורים של קבוצה קטנה של אמנים ישראלים.

ומנגד נגרם קיבעון והתמוטטות במחיריהם של רוב האמנים

הישראלים האחרים.

הקניה של קומץ קונים קטן המונה מאות בודדות של אנשים המשכללים

את האוספים שלהם רק כלפי מעלה, יוצרת אפקט דומינו הגורם לנפילת

מחיריהם של כל יתר האמנים האחרים.

כל הערכת מחיר של אמן צריכה להיות מאומתת עם מכירה פומבית.

ייעוץ מומחה על ציור איכותי אינו קביל לעומת תוצאות המכירות

הנקבעות רק ע"י אותו קומץ אנשים. 

יאמרו לי כאן שזו לא אשמתם הישירה של בתי המכירות, כי הם

נותנים רק את הבמה להתרחשות ולקבוצת הקונים אחריות

גדולה יותר.

קיבעון זה אינו מאפשר פריצה טבעית ומאלץ את השחקנים להמציא

שיטות "מתוחכמות" כדי לנסות להזיז דברים.

גלריות נאלצות בעל כורחן להיכנס למשחק כדי לתחזק את מחירי

אמניהן.

בתי המכירות אינם מספקים ייעוץ מקצועי דבר הגורם בעקיפין

להתמקדות המכירות בעיקר בטכניקות שמן ואקריליק על הבד.

עבודות על נייר, אקוורלים ורישומים שהיו נכס צאן ברזל באמנות

הישראלית איבדו כמעט כל ערך בבתי המכירות. שוק ההדפסים

של אמנים ישראלים נכחד.

בתי המכירות שינו משהו עמוק בתודעת הקניה של הצרכן הישראלי.

הם גרמו לירידת מחיריהם של אמנים ותיקים רבים, סגרו את 

הדלתות להרבה צעירים והרחיקו קבוצות קונים הזקוקות ליתר 

ייעוץ של ברי-סמכא בזמן רכישת יצירת אמנות.

מסתמנת בתקופה האחרונה גם מגמה בכמה מבתי המכירות לייבא

יותר ויותר אמנות רוסית ובינלאומית, ולהשאיר במכירות בעיקר את

האמנות הישראלית היקרה, דבר הפוגע בעוד יותר אמנים ישראלים.

 

 

כאמן ויוצר עצמאי שלא נתמך על ידי גלריה ושיצירותיו נמכרות בשנים האחרונות בכל בתי המכירות הפומביות בישראל (ואפילו בסותביס הונג קונג ) אני יכול להעיד שזה עשה רק טוב ליצירותיי.

בעבר היתה הגמוניה של מספר מצומצם של גלריות פרטיות שסגרו את השער בפני אמנים שלא חפצו בהם ולמעשה הכתיבו לקהל הרוכשים מה לרכוש ומה לא. אמן בעבר שהגלריות עשו עליו "חרם" היה מוצא את עצמו ללא שוק וללא כל יכולת לפרוץ לקהל הרחב גם עם היה רצון מצד הקהל לרכוש את יצירותיו.

היום השוק פתוח. בתי המכירות הפומביות נותנים במה לאמנים ומאפשרים לקהל הרוכשים לבחור ולרכוש את האמנים לפי בחירתם ולא ע"פ יועץ זה או אחר שספון בגלריה ומחליט לבדו מה שווה ומה לא ע"פ טעמו האישי ואינטרסים אישיים שלו במנותק מרחשי השוק.

כוחות השוק עושים את שלהם. אמן נמדד ממכירה למכירה.לשבט או לחסד.דבר נוסף הוא החשיפה הגדולה שאמן זוכה לה בכל מכירה פומבית שמתרחשת עקב חוסנם הכלכלי של בתי המכירות שמקבצים בערב אחד את כל "השחקנים" של עולם האמנות בישראל וכך נחשפת יצירתו של האמן לכול המשתתפים בו זמנית.בניגוד לשיטה הישנה שבה בתצוגה בגלריה החשיפה של האמן מוגבלת לקהל מצומצם של אנשים.

נכון שגם בשיטה זו ישנה בעיתיות של "הרצת" אמנים ע"י בעלי ענין, הגנה של גלריות על מחירים של ציירים תחת חסותם וכיוב. אבל עדיין רב היתרון על החסרון שבשיטה.

אני באמת חושב שלאורך זמן השיטה עובדת והציירים שיש ביקוש אמיתי בשוק ליצירותיהם נחשפים ורמת המחירים משקפת את ערכם האמיתי בלי הפתעות לרעה .

צטט: yacovgabay 2008-10-25 23:00:55

כאמן ויוצר עצמאי שלא נתמך על ידי גלריה ושיצירותיו נמכרות בשנים האחרונות בכל בתי המכירות הפומביות בישראל (ואפילו בסותביס הונג קונג ) אני יכול להעיד שזה עשה רק טוב ליצירותיי.

עוררת בהחלט את סקרנותי כשהזכרת את סותביס אבל לא מצאתי את שמך בחיפוש שעשיתי באתר של סותביס.

אשמח לקבל לינק.

 

צטט: yacovgabay 2008-10-25 23:00:55

 

היום השוק פתוח. בתי המכירות הפומביות נותנים במה לאמנים ומאפשרים לקהל הרוכשים לבחור ולרכוש את האמנים לפי בחירתם ולא ע"פ יועץ זה או אחר שספון בגלריה ומחליט לבדו מה שווה ומה לא.

 

זה ממש לא נכון.

 

בתי מכירות, כאמור, לא מקבלים כל מי שמבקש למכור עבודה. בכלל, רוב העבודות במכירות פומביות נמכרות מכירה שנייה - לא על ידי האמנים עצמם.

 

הם זהירים בחמיוד כאשר מדובר באמנים שאינם מיוצגים על ידי גלריות וכמו שכבר ציינתי,  לפעמים  נותנים חסות לאמן שהם מוכרים בקביעות מתוך רצון לבנות לו שוק.

 

דרך אגב, רבות מן העבודות הנמכרות במכירות פומביות מגיעות מגלריות ולעיתים אף נמכרים במחירים גבוהים יותר מאשר הוצגו בגלריה.

 

 

דבי לבקשתך :

.

 

תמונה בנושא פנים חדר של האמן יעקב גבאי זכתה בתחרות הבין לאומית The Sovereign Art Prize 2007 שנערכה בספטמבר בהונג קונג בחסות חברת האופנה הבין לאומית Louis Vuitton. בסיום התצוגה  התמונה נמכרה ב 7,000 $במכירה הפומבית שנערכה על ידי בית המכירות הפומביות Sothby's.

לינק לציור שלי שנמכר : http://www.sovereignartfoundation.com/art-prizes/asia/gallery/?year=2007

 

לינק לשאר המציגים : http://www.yacovgabay.com/saved-pages/sovereign/sovereign.htm

 

היצירה שזכיתי בעבורה בפרס אסיה :

http://cafe.themarker.com/view.php?t=450660

 

מכיוון שדבי טוענת שנעשה שימוש לא הולם ומטעה בשם סותביס. נאלצתי להוסיף קובץ מצורף( כהוכחה )של תצלום של קונה במכירה הפומבית שנערכה בהונג קונג  שמחזיקה בשלטית כחולה בידה והשם סותוביס באנגלית רשום עליה מעל המספר הסידורי. לעניות דעתי זו הוכחה מספיק טובה לכך שהמכירה נעשתה ע"י סותביס הונג קונג.

 

 

 זה בהחלט מכובד   אבל השימוש שעשית כאן בשם של סותביס הוא לא מדוייק ואף מטעה.

 

 

 

צטט: דבי לוזיה 2008-10-25 23:12:32

צטט: yacovgabay 2008-10-25 23:00:55

 

היום השוק פתוח. בתי המכירות הפומביות נותנים במה לאמנים ומאפשרים לקהל הרוכשים לבחור ולרכוש את האמנים לפי בחירתם ולא ע"פ יועץ זה או אחר שספון בגלריה ומחליט לבדו מה שווה ומה לא.

 

זה ממש לא נכון.

 

בתי מכירות, כאמור, לא מקבלים כל מי שמבקש למכור עבודה. בכלל, רוב העבודות במכירות פומביות נמכרות מכירה שנייה - לא על ידי האמנים עצמם.

 

הם זהירים בחמיוד כאשר מדובר באמנים שאינם מיוצגים על ידי גלריות וכמו שכבר ציינתי,  לפעמים  נותנים חסות לאמן שהם מוכרים בקביעות מתוך רצון לבנות לו שוק.

 

דרך אגב, רבות מן העבודות הנמכרות במכירות פומביות מגיעות מגלריות ולעיתים אף נמכרים במחירים גבוהים יותר מאשר הוצגו בגלריה.

 

 

 

יש ויש. יש בתי מכירות שמפעילים קריטריונים של איכות ומעמד בקבלת עבודות למכירה, ויש כאלה שממש לא.

בשוק הזה אין ברירה וצריך להתחיל מלמטה, או לתת לבעלי מקצוע וקשרים לפעול עבורך בבתי המכירות.

 

דרושים ידע, קשרים וניסיון כדי להבין את כללי ה'משחק'.

 

 

דבי.

זה הישג מאוד מכובד לצייר ישראלי להגיע לטופ של אסיה. (בחישוב מהיר בישראל חיים 7 מליון אנשים ובסין חיים למעלה ממיליארד....)

הציור הומלץ ע"י האוצרים הראשיים של מוזיאון שנחאי לאמנות מודרנית, מוזיאון מורי לאמנות מודרנית בטוקיו, המוזיאון לאמנות של הונג קונג וראש הסגל האקדמי של האקדמיה לאמנויות בסידני שבאוסטרליה.

הציור נמכר במכירה פומבית שנוהלה ע"י סותביס הונג קונג. החסות לכל הארוע כולל הפקת קטלוג מהודר שהופץ בעשרות אלפי עותקים נערכה במימון ותחת המותג של חברת האופנה הצרפתית "לואי וויטון". (הדפסים חתומים במהדורות מוגבלות של 31 הציורים שהגיעו לשלב הגמר ושלי מביניהם נמצאים למכירה בסניפי החנויות של חברת "לואי וויטון").

מצרף כאן תצלום של המכירה (נשלח אלי ע"י היחצנית של הארוע) שבו ניתן לראות בבירור  שהשלטית שמחזיקה הקונה בצבע כחול ומעל המספר מופיע השם סותביס באנגלית.

אין כאן שום הטעיה. המכירה בוצעה על ידי סותביס הונג קונג. בדיוק כמו שאמרתי בתחילה. אני מאחל לכל אמן ויוצר שאין מאחוריו גוף ממסדי/גלריה שתומכים בו ומזריקים כסף למערכת, שיזכה ויצירתו תגיע למעמד רם שכזה ותכובד רק בגלל האיכות האמנותית של היצירה ללא שיקולים מסחריים זרים....

.

בברכה....

 

צטט: yacovgabay 2008-10-26 04:07:54

דבי.

זה הישג מאוד מכובד לצייר ישראלי להגיע לטופ של אסיה. (בחישוב מהיר בישראל חיים 7 מליון אנשים ובסין חיים למעלה ממיליארד....)

 

יעקב, ברכות מקרב לב על ההישג המכובד בכול קנה מידה!

 

הציור שלך מאד מצא חן בעיניי, שילוב מפתיע של פרספקטיבה רנסאנסית, דיקנות ה"צילומת", האווירה הקסומה, "מתח באוויר" של  תור הזהב ההולנדי דוגמת ורמר, המבוכים של אשר, ועל הכול עוטה "הריקנות" המלנכולית וההיעלמות של הסובייקט והאחר הלאקאנייני המאפיינים את תקופתנו.

 

הבעיה היא אחרת (לדעתי), פעולתך הנמרצת וההכרחית מבחינתך לקידום מעמדך ומכירת ציוריך באופן עצמאי , כדי להתקיים בכבוד כאמן, מייתרת את המנגנון הקיים של "תיווך" בין האמן לצרכן האמנות (כפי שגם אני עושה). בכלכלה כמו בכלכלה כאשר נכנס שחקן חדש למשחק, הוא זוכה לקבלת פנים "חמה" מצד השחקנים הוותיקים המאויימים. יוביאו כל הסיבות שבעולם מדוע אין זה מועיל, ויופעלו שיטות שונות ומשונות אותן ציין ראובן כדי לנטרל את האיום הפוטנציאלי, אשר בפרוש פוגע בהכנסות ומכניס רעיונות חדשים בראשם של שאר האמנים בסצנה, שהתרגלו לפעול באמצעות "שליחים", ולא בעצמם... בעולם של גילדות אין מקום ליזמים פרטיים, הפוגעים במונופול!

 

אתה תזכה לדה-לגיטימציה על מעשייך: "מה אתה יודע ומבין בסחר, יחסי ציבור, קידום מכירות, העולם בחוץ וכו'"... תתעסק בציור בסטודיו, אנחנו נדאג לשאר!

 

לדעתי הוכחת שאתה מבין ופועל נכונה בכוחות עצמך ומצליח יפה מאוד!

 ההבדל היחיד ביננו זאת הטקטיקה, אתה דוגל במכירת "עותק ייחודי",  במחיר גבוה (לבעלי יכולת).

ואילו אני דוגל ב"שיטת הזנב הארוך", לפיה אפשר להרוויח יותר כסף מ-3 מיליון תפרנים מאשר מ-3 מיליארדרים.

 

 

גרף הזנב הארוך (מתוך ויקיפדיה)