מחר, ממש מחר נידרש להושיט יד להצלת פרנסתו של חבר - האם האסימון כבר נפל?
השווקים נפלו ובעקבותיהם התקציבים צומצמו ויצטמצמו עוד יותר בקרוב, החגים עברו ונכונות המעסיקים לפטר הולכת ומתגבשת, גם העצמאיים יאבדו חלק ממטה לחמם ובכלל, העוגה הקטנה תלך ותקטן כך שלכל אחד מאיתנו תישאר פיסה דקה יותר, הרבה יותר קטנה.
משמעותה הראשונה של "אחריות חברתית" שכולנו מדברים עליה היא ה"ערבות ההדדית". ערבות שכזו אינה רק במזומנים אלא בראש ובראשונה בנכונות להושיט יד ולסייע.
או טו טו תתחיל הגלישה מהיציבות לעבר אי הוודאות, השכן, החבר, המכר והמוכר ימצאו את עצמם ללא בגדי העבודה וללא מטרה לקום לשמה בבוקר, אל דאגה חברים, החשבונות ימשיכו להגיע כסדרם.
מה אנחנו עושים עם זה? אחריות חברתית מתחילה בתכנון והערכות להתמודדות עם חולשות חברתיות קיימות ועתידיות.
כל אחד שעיניו בראשו רואה שזה הולך לכיוון לא טוב ועלינו בבודדים וכקהילה, לחשוב כבר עתה כיצד לבסס את חברי הקהילה, לבסס לפני שנדרש - בכדי שלא יידרש.
אחד הרעיונות הבסיסיים הוא להפנות את תקציבי הרכישה (האישיים והעסקיים שלנו) פנימה לתוך הקהילה וזה אומר, לקנות במכולת השכונתית ולא ברשת הסופרים הממוזגת, זה אומר גם לרכוש מחברי הקהילה הזו, בעיקר מחברי הקהילה הזו.
ראוי שכל אחד מאיתנו יסמן ליד שמו את מקצועו וכל אחד מהחברים יחשוב כיצד הוא עוזר לחבר… לפני שהוא מבקש עזרה…. ממש כמו שיש רפואה מונעת – זו הפרנסה המונעת (קריסה).
הוספת תגובה על "מחר יהיה קר... הרבה יותר קר... ולכן נדרשת פרנסה מונעת"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה