השבוע נתקלתי בפרסום הזה, על פסק הדין של השופטת מיכאלה שידולובסקי-אור בת.א. (י-ם) 7417/05, לפיו כתב תביעה זכאי להגנת זכויות יוצרים כיצירה ספרותית. זהו כמובן לא פסק הדין היחיד בעניין הזה ובאחרונה אנחנו עדים למספר פסקי דין על אותו בסיס אותו רעיון, פסקי דין שקובעים שקיימת זכות יוצרים עקרונית בכתבי טענות.
בפסק הדין הספציפי הזה נקבע כי לא הייתה הפרה של זכות יוצרים כיוון שהועתקו סעיפים שעקרונית אין דרך אחרת להציג אותם, אך יחד עם זאת, נקבע כי באופן עקרוני, כתב טענות זכאי להגנה של חוק זכויות יוצרים כיצירה ספרותית.
מבלי לעשות ניתוח מעמיק ואקדמי לגמרי של הסוגיה, הייתי רוצה לנסות ולטעון (ולקבל את התייחסות הקהל הרחב) שכתב טענות אינו צריך להיות יצירה מוגנת בזכות יוצרים. חלק מהטענות הועלו במסגרת תיאור טענות ההגנה בפסק הדין ונדחו על ידי בית המשפט וחלקן הם פיתוחים של אותם רעיונות או רעיונות מקוריים שלי.
עד כמה שהפסיקה בישראל מלמדת, בבסיס רעיון זכות היוצרים עומד טיעון התמריץ. לפי רעיון זה, זכות יוצרים היא מעין עסקה בין היוצר לבין החברה (Society) לפיה תמורת הכנסתו של הביטוי לנחלת הכלל בעוד X שנים, היוצר יקבל מעין מונופול (עם חריגים) לתקופת זמן מוגבלת (אותו X). הרעיון הוא שהמונופול הזמני יצור תמריץ ליצירה. בפסק דין אינטרלגו (שמוזכר בפסק של השופטת שידולובסקי-אור, לטעמי, תוך יישום לא נכון שלו, אבל לא זה הנושא) קובע הנשיא שמגר כי מתן התמריץ הכלכלי לבעל זכות היוצרים, נועד לשפר את כמות המידע, הביטויים והאיכות שלהם. זאת מבלי להתייחס לתועלת שאפשר להפיק מהמידע או מהביטוי החדש. בכך, לטעמו, נבדלים דיני זכויות היוצרים מדיני הפטנטים שנועדו לעודד רק מידע יעיל או תועלתני. זו גם הסיבה לדרישות המחמירות בדיני הפטנטים ולדרישות המינימאליות בדיני זכויות היוצרים. והוא מסכם זאת באמירה לפיה: "כעיקרון, די בכך שהיצירה מעשירה את העולם הספרותי, הדרמטי, המוזיקלי או האומנותי כדי שחוק זכויות יוצרים יעניק לה הגנה".
למרות האמירה הזאת, יש לדעתי בכל זאת סף כלשהו אותו צריך לחצות כדי לזכות בהגנה של זכות יוצרים, סף אותו כתבי הטענות אינן חוצים. אני חושב שמתן הגנה לכתבי טענות אינה עומדת ברציונאל הנדרש לקבלת הגנה מהחברה (Society) בזכות יוצרים.
אינני בטוח שכתבי טענות, שמוגבלים לעולם המשפטי ומוגדרים בכללים ברורים תורמים לעולם הספרותי, הדרמטי, המוזיקלי או האומנותי ולמעשה, אין כל סיבה שעולם זכויות היוצרים יגנו עליהם. זכות היוצרים איננה זכות טבעית (למרות כמה אמירות של בית המשפט העליון מהן אולי ניתן ללמוד אחרת). זו זכות שניתנת על ידי החברה במטרה לקבל משהו בחזרה מתוך הנחה שללא התמריץ, היצירות הללו לא יווצרו. לכאורה, רק התמריץ יביא ליצירת היצירות בהן אנחנו מעוניינים.
כעת, בואו ונבחן את הרעיון הזה בכתבי טענות - האם עו"ד לא מתומרצים לייצר כתבי טענות טובים יותר גם ללא ההגנה של זכות היוצרים? אם לא תהיה הגנה לכתב טענות - האם זה ישפיע על דרך הכתיבה, על ההשקעה, על היצירתיות של כתבי טענות? נראה שלא. כפי שניסו לטעון בפסק הדין, אם כבר, כתבי הטענות שייכים ללקוח, שמשלם עבורם. התמריץ הכלכלי שמספק הלקוח, והצורך / רצון לנצח בתיק הם תמריץ מספק לטעמי בשביל יצירת כתבי טענות ראויים, מבלי שהחברה (society) תצטרך לתת הגנה נוספת.
ההפך, המטרה של זכויות היוצרים הן להעביר כמה שיותר יצירות לנחלת הכלל. זאת צריך לזכור - נחלת הכלל, מייעלת את עולם היצירה, מאפשרת יצירות חדשות שנבנות אליה ומשפרת את החברה בכללותה. הרעיון הוא להרחיב את מה שנמצא בנחלת הכלל והוא חופשי לכולם. לכן, אם אנחנו יכולים להגיע למצב שבו חומרים איכותיים עוברים לנחלת הכלל מבלי שיידרש תמריץ נוסף ליצירתם, עלינו לשאוף למצב כזה (כמובן, הכל בהנחה שאנחנו מקבלים את טיעון התמריץ, שלדעתי הוא הנכון).
ההסתייגות היחידה ששמעתי עד עכשיו בעניין הזה נוגעת לזכות המוסרית. הרעיון הוא, שקיים עוול מוסרי בעובדה שאדם אחר לוקח ומעתיק, ללא כל מאמץ את העבודה שאדם אחר השקיע בה. זו למעשה עשיית עושר ולא במשפט (ואפשר לפתח כאן רעיונות על בסיס פסק דין א.ש.י.ר). לכן, אומרים בעלי דעה זאת, גם אם לא צריך להגן כלכלית (או מבחינת תמריץ) על היוצר, צריך להגן עליו מוסרית. אני לא מסכים עם גישה זו (למרות שמי שרואה את ההצדקה לזכות היוצרים כהצדקה מוסרית שמבוססת על העבודה או ההשקעה אולי יכול לתמוך זאת בצורה חזקה יותר). לדעתי, שאלת הזכות המוסרית באה לעולם רק לאחר שעברנו את המחסום הראשון, מחסום כניסה לעולם זכות היוצרים. לדעתי במקרה של כתבי טענות, כאמור לעיל, אנחנו לא מגיעים לשאלת הזכות המוסרית.
יתרה מזו, ברגע שהדבר ברור ליוצר, אין כאן בעיה מוסרית משום שהוא יודע מראש מה המשמעות של כתיבת כתב טענות. ככל שהדבר אכן מטריד אותו, הוא יכול לתמחר זאת לתוך המחיר שהוא גובה מהלקוח. הרי גם על חומרים שנמצאים בנחלת הכלל ניתן להגיד את אותו הדבר. אבל זהו הרעיון של נחלת הכלל וזהו הרעיון שעומד בבסיס זכות היוצרים.
זוהי גישתי על רגל אחת. לא ביססתי יותר מידי על פסיקה ותיאוריה פשוט לאור הזמן והמקום.
אשמח לשמוע דעות ו/או התייחסויות.
אני מניח שאפתח את זה לאחר שאשמע עוד דעות. אולי אשתמש בזה בשביל לכתוב משהו רציני יותר איפשהו... אשמח לרעיונות.
אלעד
נ.ב.
1. אני מפרסם זאת גם בבלוג וגם בקהילת הקניין הרוחני - כמה שיותר מגיבים יותר שמח.
2. אני כל כך לחוץ הזמן האחרון וכל כך עייף, שיכול להיות שההגהה שלי לא מיטבית - עמכם הסליחה.
3. תודה ליותם על ההתייחסות הראשונה והבסיס לכמה מהרעיונות המצויים באמור לעיל.
הוספת תגובה על "זכויות יוצרים בכתבי טענות"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה