פורסם בבלוג שלי http://cafe.themarker.com/view.php?t=700026

טיפלתי בשנה האחרונה במספר פניות של לקוחות אשר "נפלו ברשתה" של חברה מסוימת הנוהגת לצוד בכוונת תחילה כאלה שמפרים זכויות יוצרים בתמונותיה, בארץ ובמקומות אחרים בעולם. 

לא אנקוב בשמה של החברה המסוימת, אבל ברור הוא כדלקמן: 

החברה בעלת בנק תמונות גדול מאוד שהיא בעצמה או באמצעות אחרים מפיקה ומפרסמת באתריה הפזורים בעולם.

כל התמונות מסומנות בקוד מסוים, כך שבתוכנה היודעת לאתר תמונות ברשת ניתן למצוא על פני כל הרשת את אלה שהעתיקו את התמונות מהאתר של החברה. 

החברה, בעלת התמונות לא ממש מזילה דמעה כאשר מסתבר לה כי הועתקו מימנה תמונות, אלא מזדרזת להגיש תביעות בהיקף חסר תקדים כמי שמציגה עצמה כנגזלת על פי דיני זכויות היוצרים. 

אני מניח כי עו"ד העוסקים בתחום הקניין הרוחני מכירים שיטה שכזו לעשיית כסף קל ללא הוכחת נזק אלא דיי בהוכחת ההפרה. 

לעניין זה חשוב לי להדגיש, כי ראוי לקדם את עניין ההגנות הטכנולוגיות ברשת האינטרנט, קרי מי שמפרסם יצירה והיא באמת חשובה לו, שידאג כי היא תהא מוגנת טכנולוגית מהעתקה, ואם לא יעשה כן לא יהא זכאי לפיצוי על פי דיני זכויות היוצרים ובכלל.

לא ברור בדיוק האם אתה מלין על המצב הקיים ואם כן מדוע.

אינני רואה כל פסול בכך שבעל זכויות קנייניות מנסה להגן על קניינו בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותו.

כשם שלא ניתן לומר כי בעל נכס מקרקעין המתקין מצלמות אבטחה במספר מקומות מוכמנים במקרקעיו מנסה "להפיל בפח" פורצים שאולי ינסו לפרוץ לביתו כיוון שאינם רואים את המצלמות ואינם מודעים להן, כך גם לא ניתן לבוא בטענה לבעל זכויות יוצרים ביצירה (מכל סוג שהוא) היוצר לעצמו מנגנון שיגן על קניינו מפני לסטים וגנבים של העידן המודרני.

אך הגיוני וראוי כי מי שרכש כדין זכויות ביצירה, יבקש לנצל את הזכויות הכלכליות הנובעות ממנה ולא ייתן לכל אדם רשות חופשית לעשות ביצירתו שימוש (אלא אם הוצהר אחרת על ידי בעל זכות היוצרים).

ברשותכם אני אקח עמדת ביניים.

גם אלי מגיעים מדי פעם "נפגעים" של אותה חברה.

אני מסכים עם יותם שאין לנו להלין על כך שהחברה רואה בתביעת מפרים כחלק מהמודל העסקי שלה וכאשר באינטרנט הפרת זכויות - במיוחד בתמונות - הינה רווחת, יש מקום גם ל"יראו וייראו". במיוחד כשמנגד ישנם מאגרי מידע ותמונות מעולים שמאפשרים קניית תמונה בגרושים (אני קונה באתר מסויים במחיר של דולר לתמונה ומקבל רשיון שמתאים כמעט לכל מה שאני צריך. באמת 3-4 ש"ח לתמונה זה זניח).

מצד שני, אני גם מבין את אותם "נפגעים,. "בסך הכל העתקנו מגוגל שלוש תמונות לאתר התפירה האישי שלנו והסוודרים שאנחנו מוכרים. עד היום לא מכרנו אף סוודר והם רוצים מאיתנו 50,000 ש"ח".

לכן, מצד אחד באמת יש משהו מרגיז בהתנהלות אותה חברה, מצד שני הדבר נובסע בגלל הזלזול הרבה של הציבור בזכויות יוצרים.

אני מקווה שהחוק החדש שקובע מנעד של "עד" 100,000 ש"ח יתן פתרון לכך שכן אני לא מעריך שבבית משפט אותה חברה תקבל פיצוי העולה על אלפי שקלים בודדים אם בכלל לכל תמונה (ולא מינימום 10,000 ש"ח כפי שהיה עד לאחרונה) ויתכן שהשינוי הזה יאפשר למי שפעל שלא כדין לצמצם את נזקיו ולפצות את החברה בסכום נמוך משתבעה.

אולי זהו האיזון לו היינו זקוקים.

תשובה לחברי

אין כל מחלוקת ביננו לעניין זכות הבעלים להגן על זכויותיו ביצירה.

יחד עם זאת, כאשר אותה חברה מעלה תמונות לרשת וביודעה כי כמות העתקות

היא עצומה (למשל ילדים שבונים לעצמם אתרים, או בלוגריסטים שרוצים לקשט

את הבלוג שלהם) והם צדים אותם למטרות כספיות ולתביעות, אין חברה זו יכולה

להתהדר בתום לב הנדרש מאדם שמכניס רגלו לבית המשפט.

בשנה הזאת פנו אלי כמה נפגעים שקיבלו מכתבים דרקוניים לסכומי פיצוי

גבוהים מאוד ולו גם בפשרה ללא הגשת תביעה לבית המשפט.

עקב קלות העתקות ברשת האינטרנט, הזמינות וחוסר הידע המשפטי של רוב הגולשים,

חייבים להערכתי להתחיל ולהתניע תהליכי טיעון בבית המשפט לעניין הגנות טכנולוגיות

ולא משפטיות.

דהיינו, רק מי שעשה בפועל על מנת להגן על יצירתו מפני העתקה ובדרך טכנולוגית, ולמרות

זאת פרצו את ההגנה על מנת להעתיקה, רק כאלה יהיו זכאים להגנה על פי דיני זכויות היוצרים.

אני מבסס גישתי זו על דברי מי שהתייחס אליה במרומז לראשונה הוא השופט ד"ר טננבאום

בפסק דין לעניין חדירת מחשב (מ"י נ' מזרחי) קרי,  הגנות ראויות על אתרים ומזה מכוח קל וחומר גם על תמונות.

במידה רבה יש הדים בפסיקה האמריקאית לדבריך, ספיר, כמו למשל בפרשות פילד נ' גוגל ופארקר נ' יאהו שניתנו לאחרונה (והמנגנון של הודעה והסרה ב-DMCA). רק בעל אתר שיפעיל את קובץ ה-robots.txt או יפנה בדרישת הסרה למנוע החיפוש יוכל לטעון להפרת זכויותיו בארכוב ו"מיטמון" התוכן שבאתרו על ידי מנוע החיפוש.

אבל גישה זו ברגיל שונה מדיני זכויות היוצרים לפיהם הנטל שלא להעתיק מוטל על המעתיק ולא על בעל הזכויות.

אילו היה מדובר במעתיק אחד או שניים, הייתי נוטה להסכים לעמדתך, אולם המחשבה השלטת היום בציבור לפיה הכל באינטרנט חוקי ומותר ולכן אותה חברה אמנם "עושה לביתה" אך במידה מסויימת גם מלמדת את הציבור כי למעשה הדבר אסור.

גם אותי הרגיזו פניות שלה לאנשים פרטיים או עסקים קטנים וזניחלים, אולם בפועל - תמונותיה אכן נוצלו מבלי שניתן לה תשלום.

אם אני אשים את ארנקי על שולחן בית הקפה שלי ואצא לסיבוב, האם תאמר כי מי שיקח אותו לעצמו פטור כיוון שלא שמרתי עליו טוב?

אולי תוכל לומר שיש לי רשלנו מסויימת, אך אין בה כדי לפטור את הלוקח.

צטט: יורם ליכטנשטיין 2008-11-03 18:12:53

במידה רבה יש הדים בפסיקה האמריקאית לדבריך, ספיר, כמו למשל בפרשות פילד נ' גוגל ופארקר נ' יאהו שניתנו לאחרונה (והמנגנון של הודעה והסרה ב-DMCA). רק בעל אתר שיפעיל את קובץ ה-robots.txt או יפנה בדרישת הסרה למנוע החיפוש יוכל לטעון להפרת זכויותיו בארכוב ו"מיטמון" התוכן שבאתרו על ידי מנוע החיפוש.

אבל גישה זו ברגיל שונה מדיני זכויות היוצרים לפיהם הנטל שלא להעתיק מוטל על המעתיק ולא על בעל הזכויות.

אילו היה מדובר במעתיק אחד או שניים, הייתי נוטה להסכים לעמדתך, אולם המחשבה השלטת היום בציבור לפיה הכל באינטרנט חוקי ומותר ולכן אותה חברה אמנם "עושה לביתה" אך במידה מסויימת גם מלמדת את הציבור כי למעשה הדבר אסור.

גם אותי הרגיזו פניות שלה לאנשים פרטיים או עסקים קטנים וזניחלים, אולם בפועל - תמונותיה אכן נוצלו מבלי שניתן לה תשלום.

אם אני אשים את ארנקי על שולחן בית הקפה שלי ואצא לסיבוב, האם תאמר כי מי שיקח אותו לעצמו פטור כיוון שלא שמרתי עליו טוב?

אולי תוכל לומר שיש לי רשלנו מסויימת, אך אין בה כדי לפטור את הלוקח.

יורם, אכן נימוקים משכנעים, קרי הגנת זכויות הקניין הרוחני ככל הנראה עוברים דרך

חינוך הציבור לקיומם, וזה עובר דרך הכיס.

לעניין הארנק, מסכים לדוגמא אבל מנקודת מבט הפוכה, דהיינו נדיר שאדם משאיר

ללא שמירה והגנה על השולחן ארנק מאחר ובדרך כלל אנו שומרים ומגינים על הארנק,

מאידך היצירות שברשת הן מיליון ארנקים ללא השגחה.

מצופה מבעל ארנק שיגן וישמור עליו ואם זה סכום גבוה אף ישמור בכספת.

זה בדיוק מה שאני מצפה מבעלים של יצירה, שיגן עליה טכנולוגית ולא יסתפק באסור לגנוב.

נתווכח בשמחה.

נציג החברה יכול להסביר שהם שומרים. הם מוסיפים על התמונה סימן מים שמאפשר להם לאתר הפרות.

אבל מעבר לכך, הנוטל מחברו אינו יכול להתגונן בטענה, הוא לא שמר אז לקחתי.

תזכור שהחברה הזו היא גוף אחד. בוא ניקח דוגמא אחרת. אותי.

אני עורך דין. בין יתר משימותי בחיים נטלתי על עצמי לנסות ולעזור לאנשים להשכיל (להסכיל...?) בתחום המשפט והאינטרנט (בין היתר גם בשל התועלת המסחרית שנובעת לי מכך אבל גם בין היתר מתוך רצון אמיתי לשפר את המקום הקטן בעולם בו אני יכול להשפיע). בין היתר יש באתר שלי מאמרים שונים על נושאים שבתחום.

יכולתי להשקיע כסף בהגנה על המאמרים, לאפשר גישה רק בסיסמא ולמנוע חלק מההעתקות הפיראטיות.

בחרתי לא לעשות כן מכיוון שיש חשיבות לחשיפה הרבה של התכנים, והציבור נהנה מכך.

האם אתה סבור שמצב כזה מאפשר להעתיק מאמרים שכתבתי בלא תשלום רק מכיוון שלא הגנתי עליהם?

צטט: יורם ליכטנשטיין 2008-11-04 16:36:10

נתווכח בשמחה.

 

נציג החברה יכול להסביר שהם שומרים. הם מוסיפים על התמונה סימן מים שמאפשר להם לאתר הפרות.

 

אבל מעבר לכך, הנוטל מחברו אינו יכול להתגונן בטענה, הוא לא שמר אז לקחתי.

תזכור שהחברה הזו היא גוף אחד. בוא ניקח דוגמא אחרת. אותי.

אני עורך דין. בין יתר משימותי בחיים נטלתי על עצמי לנסות ולעזור לאנשים להשכיל (להסכיל...?) בתחום המשפט והאינטרנט (בין היתר גם בשל התועלת המסחרית שנובעת לי מכך אבל גם בין היתר מתוך רצון אמיתי לשפר את המקום הקטן בעולם בו אני יכול להשפיע). בין היתר יש באתר שלי מאמרים שונים על נושאים שבתחום.

יכולתי להשקיע כסף בהגנה על המאמרים, לאפשר גישה רק בסיסמא ולמנוע חלק מההעתקות הפיראטיות.

בחרתי לא לעשות כן מכיוון שיש חשיבות לחשיפה הרבה של התכנים, והציבור נהנה מכך.

האם אתה סבור שמצב כזה מאפשר להעתיק מאמרים שכתבתי בלא תשלום רק מכיוון שלא הגנתי עליהם?

 

יורם ידידי, אני מסכים איתך שאין לבצע העתקות, והכלים המשפטיים הקיימים טובים וסבירים להגנה מפני העתקות.

אלא שבתוך עמנו אנו חיים, ובבדיקה קלה בבלוגים כאן, אתה יכול לצפות בכמות הגדולה של ההפרות.

מאחר וכך הוא, הפיתרון שעליו אני מדבר הוא לא רק משפטי, אלא גם טכנולוגי, קרי כל אדם הרוצה להעלות

יצירה בין אם זה תמונה או מלל, יעבירה דרך התוכנה ובכך יימנע "העתק/הדבק".

מי שיפרוץ את התוכנה, ויעתיק אחרי שהייתה הגנה, אזי הוא ראוי להליך המשפטי.

אני אף יוליך את האמור קצת יותר קדימה, ואומר כי מי שלא מגן על יצירותיו באופן סביר ולאחר מכן מחפש את

המפרים לצורך הגשת תביעות על מנת להתעשר מההפרות, נוהג בחוסר תום לב.

קודם כל ספיר, מה שאתה אומר כבר אומץ בתחומים אחרים (וראה את התפתחות הפסיקה ביחס לחובה לרשום הערת אזהרה על עסקה במקרקעין).

אבל תסביר לי. כוונתך היא ליצור מעין "מרשם טכנולוגי" שכל יצירה שרוצה להינות מזכויות יוצרים צריכה לעבור דרכה, באופן שהתוכנה תמנע "העתק-הדבק" פשוטים ואז, מי שיפרוץ יהיה מפר זכויות?

מעניין. 

צטט: יורם ליכטנשטיין 2008-11-10 09:41:34

קודם כל ספיר, מה שאתה אומר כבר אומץ בתחומים אחרים (וראה את התפתחות הפסיקה ביחס לחובה לרשום הערת אזהרה על עסקה במקרקעין).

אבל תסביר לי. כוונתך היא ליצור מעין "מרשם טכנולוגי" שכל יצירה שרוצה להינות מזכויות יוצרים צריכה לעבור דרכה, באופן שהתוכנה תמנע "העתק-הדבק" פשוטים ואז, מי שיפרוץ יהיה מפר זכויות?

מעניין. 

יורם ידידי, אין הכוונה לביצוע רישום זכויות יוצרים שהוא הליך משפטי ליצירת הבעלות הראשונה

כמו במקרקעין, או למשל סימני מסחר, אלא ביצוע של הליך טכנולוגי בלבד.

לדוגמא: תוכנת ה PDF הופכת מלל DOC ל PDF וכך המלל הינו תמונה וקשה מאוד להעבירו חזרה על מנת

לבצע העתקה לצרכי שימוש. (מרצים משתמשים בזה למניעת העתקה).

אם לכל אחד מאיתנו הייתה תוכנה במחשב (הטכנולוגיה קיימת), ולפני שאני מעלה לרשת תמונה (יצירה) שלי

הייתה עוברת עיבוד שלאחר מכן כאשר היא עולה לרשת כל מי שיילחץ עליה עכבר ימני יקבל מלל כגון "מוגן בזכויות יוצרים ואסור בהעתקה", ולכן העתק ההדבק חוץ מהאזהרה לא יעבוד, זאת בעיני הגנה ראוייה.

לדעתי תוכנה שכזאת תוריד באופן דראסטי את כמות ההפרות, ורק מי שיפרוץ את ההגנות האלה ויעתיקה ייחשב

למפר זכויות יוצרים.

לעניין זה אני מבצע אבחנה בין העתקה פשוטה שלא מדעת (נניח העדר יסוד נפשי) לבין אדם שלמרות האמור, ביצע פעולות קונסטרוקטיביות לצרכי העתקה, כגון הכנה, שימוש באמצעים ועוד... שבהם יש יסוד נפשי ברור לרצון לגרום עוולה. 

גם רעיון מעניין.

מי מוכן לפתח כזו תוכנה?