הגרוש שלך פגע בילדה.  הוא יצטרך לדאוג להחזיר את הקשר, אם ירצה בכך.

אין כלל אחד ש נכון לכולם ולילדה שלך יש בטח סיבה טובה לא לרצות לראות אותו כרגע.

את חד הורית כרגע וזה מה יש. וכל זמן שזו חד הוריות טובה - כל חסך ימצא את פתרונו.   אחד הילדים שלי מצא קשר מצויין אל אחי, האחרים עשו זאת עם הסבא.

אין ילד (ומבוגר) שלא נפגע מגירושין.  את נותנת לילדה שלך את הטוב ביותר שאת יכולה ויותר מזה היא לא צריכה.

חיבוק, מאיה.

השאלה הראשונה היא האם האב רוצה בכלל לראות את הילדה? (הבנתי שהוא הצטיין בנפקדותו...) 

 

אם התשובה היא שהאב מעוניין לראות את הילדה אז כדאי שהוא יתחיל להילחם עליה. אני לא כל כך בטוח שזה התפקיד של ההורה השני (במקרה הזה את), האחריות להתקרב היא על ההורה שהתרחק. פשוט מאוד.

 

עכשיו, עם כל הכבוד לילדה, ככל שדעתה צריכה להישמע, עדיין היא צריכה להיות במסגרת של חוקים שמאפשרים לה (או לא) לעשות כל מני דברים שההורים שלה מאפשרים (בדגש על שניהם).

 

בלי להכיר את הפרטים ובמידת הזהירות הראויה, אני חושב שהאחריות של האב היא לקיים את הסדרי הראיה (לפחות), האחריות של האם היא לאפשר את המפגשים והאחריות של שני ההורים היא להסביר לילדה שדעתה אינה רלוונטית, היא תהייה בקשר עם שני ההורים על אפה ועל חמתה.

 

ברכות וישועות.

 עידית אני רוצה לספר לך מניסיוני במצב ממש דומה עם בתי הקטנה:

עזבתי את הבית המשותף לפני 3 שנים והתיישבתי במקום לא רחוק כדי להיות בקשר עם ילדי.  אני מאוהב בילדי, וזוכה מהם לאהבה רבה.  לא תמיד העניינים כל כך ורודים.  פעמים בשנתיים האחרונות, בתי בת ה - 5 כיום, סרבה לראות אותי ולבוא אלי - ארוע כזה היה מתפרש על פני חודש וחצי.  את לא מבינה כמה נלחצתי מהעניין בפנים, כלפי חוץ לא רציתי ליצור דרמה בעיקר כדי שלא תתפתח התנהגות של רווח מישני ותתקבע.  בחרתי לנהוג בסבלנות ובהתמדה, המשכתי להגיע ולהתקשר, וכשהיא היתה אומרת לא אז הייתי מכבד את הלא שלה. ובהדרגה היחס הפך לאהבה גדולה - למה זה קרה מלכתחילה, למה השתנה בהמשך?  לפני שנתיים היה לי קשה לענות, אני מודה לאל שהייתי סבלן ומתמיד. בשנה האחרונה התופעה חזרה - כך פתאום, ללא הסבר לכאורה.  לא רוצה וזהו.  הפעם עשיתי שני דברים נוספים מעבר לסבלנות שנקטתי בה בעבר:  א.  דיברתי עם אימא שלה והסברתי לה שהילדה נקרעת בין שנינו ולא יודעת לאיזה "מחנה" להצטרף, היא חשופה לשיחות המשמיצות אותי של האם עם חברותיה וסופגת תוך כדי שהיא מתלבטת מי הרע בסיפור.  הנטיה בגיל הזה היא הרי לראות בשחור ולבן ולכן יש צד טוב וצד רע, כמעט בהכרח מנקודת השקפה של ילד.  (ושל מבוגרים מסויימים) אימה שמעה וכנראה עשתה שינוי בהתנהגותה בנוכחותה - לא בגללי או בגלל הילדה - אין מלאכים בסיפור הזה, בגלל רצונה "להוריד את הנטל ולזכות בעוד כמה שעות של שקט" להגדרתה. ב. בנוסף לא ויתרתי לבתי כאשר הגענו אלי, התעעקשתי שהיא תישאר עד הסוף, בשקט ובשלווה ללא ויתורים.  הילדה קיבלה.  הדברים הסתדרו.  אם זה מלמד משהו?  אולי.

תודה הורוס. לי עזרת מאוד.

צטט: h.michal 2008-11-03 12:56:44

 אני חושבת שהם מנסים אותנו, בכל פורמט של משפחה והורות- עד כמה הם חשובים לנו וכמה ניאבק במרכאות עליהם. אני הרגשתי בכמה הזדמנויות , עם בני והאקס, שהבן ממש בודק עד כמה הוא חשוב לאבא. אולי זה מה שבתך עושה .

 

ואת עזרת לי .

מכיוון שזה קצת ארוך ומסיט את זה אלי ,פירטתי את הנושא שלי, המציג בחלקו דברים רלבנטים לכאן, בפוסט נפרד.

אשמח להתייחסותכם שם.

 

http://cafe.themarker.com/view.php?t=711466

 

 

שורש הבעיה הוא בכך שהילדה נמצאת במשמורת בלעדית שלך. הילדה רואה את האב פחות. האב מרגיש שנדחק לפינה ושהוא כבר לא הורה שווה ולכן הוא באופן טבעי מוותר על תפקידו ההורי. אם את רוצה לשמר את הקשר של הילדה עם אביה אני ממליץ על משמורת משותפת (לאו דווקא פורמאלית, אלא יותר בפועל. הזמיני את האב הביתה לעיתים קרובות. כשיבנה אמון אפשרי לה לישון אצלו גם מעבר להסדרי הראיה. גלי גישה נדיבה וותרי לאב על חלק מהמזונות שבטח מעיקים עליו. תראי איך זה יחולל פלאים ביחס שלו!)

עידית הי

בהמשך למה שסיפרתי - פרח מזכרוני דבר חשוב נוסף - הסירוב של בתי להפגש איתי, לווה באמירות קשות רגשית עבורי - לא אוהבת אותך יותר, לא רוצה להיות איתך, אתה הרבצת לי (אמרה פעם אחת - ולא היו דברים מעולם).  זה לא פשוט לקבל אמירות כאלו.   קל מאוד להעלב למרות שמדובר בילדה קטנה והבת שלך.  הייתי נפגע וכדי לשמור על שיווי משקל הייתי אומר לעצמי ללא הפסק "היא הבת שלי ואני אוהב אותה"  הייתי חוזר על זה עשרות פעמים בזמן הדחייה.  אם זה קורה בין בתך לבעלך לשעבר, שוחחי איתה על הדברים, נסי לשקף לה מנקודת המבט של אביה מבלי ליצור רגשות אשם כמובן, אלא להזכיר לה שוב ושוב כי הוא אביה והוא אוהב אותה.  בטח שלא יכול להזיק.

מרק

צטט: freearth10 2008-11-05 16:54:44

הגרוש שלך פגע בילדה.  הוא יצטרך לדאוג להחזיר את הקשר, אם ירצה בכך.

אין כלל אחד ש נכון לכולם ולילדה שלך יש בטח סיבה טובה לא לרצות לראות אותו כרגע.

את חד הורית כרגע וזה מה יש. וכל זמן שזו חד הוריות טובה - כל חסך ימצא את פתרונו.   אחד הילדים שלי מצא קשר מצויין אל אחי, האחרים עשו זאת עם הסבא.

אין ילד (ומבוגר) שלא נפגע מגירושין.  את נותנת לילדה שלך את הטוב ביותר שאת יכולה ויותר מזה היא לא צריכה.

חיבוק, מאיה.

 

פשוט נורא - קראתי כמה פעמים, את דבריה של עידית כדי למצוא את הסיבות לקביעה הנחרצת של מאיה  כי "הגרוש שלך פגע בילדה" ולא מצאתי.  רבות מהמגיבות, לשמחתי לא כולן הניחו בהנחת המוצא כי האבא פגע,אשם במצב. תגידו, אתן לא חושבות שיש משהו נורא במהירות בה אתן שופטות? בדעה הקדומה והסטראוטיפית שאתן חוזרות עליה שוב ושוב? 

מאיה אומרת "יש בטח סיבה טובה לא לרצות לראות אותו כרגע"  מה זה הדבר הזה? את לא מכירה אותו ועידית לא סיפרה על ארוע כלשהוא, מה זה הפרוטוקולים של זקני ציון במהדורה מגדרית?

חסרים הסברי אחרים?  מה עם האפשרות  שהיא קשורה מאוד לאביה וכדי לצמצם את כאב הפרידה והריחוק היא בונה מנגנון התרחקות למשל.  מה עם האפשרות שעידית לא נזהרה תמיד וצרפה אותי מבלי משים ל"קואליציה" של הפגועות מהאב (עידית, אני לא מאשים אותך בדבר חלילה - אני רק מעלה אפשרות תאורטית).

 

צטט: ש-בי 2008-11-01 12:50:48

אני לא מכירה את הרקע

ברור שהאבא עשה כמה טעויות לא פשוטות

אני לא יודעת מה היה התפקיד שלך בעבר

למרות שכעת את נשמעת כמי שמעוניינת לתקן

את המצב.

יחד עם זאת , שוב , אני מקשיבה לנימה שמאחורי המילים שלך

את כמעט אומרת לו כאן "בישלת? תאכל!"

עם גישה כזו את בוודאי לא יכולה לעזור.

אם את רוצה לעזור להם באמת , גשו יחד ליעוץ אם אין לכם יכולת לנהל תקשורת נקיה לבדכם.

וקודם את והאבא (בנתיים עזבו את הילדה)

ואם לא (וזו זכותך)

עיזבי את זה. תני לו לטפל בעניין לבדו. 

 

מאיפה את יודעת שהאב עשה כמה טעויות לא פשוטות בעבר?  חלק מההנחות לגבי גברים? אופנה כזו...כי מקובל להניח כך....  מה דעתך על ההנחה שהיתה נפוצה במאה ה - 19 שכל הנשים היסטריות ולכן חסרות שיקול דעת? 

מה לגבי האפשרות שהילדה פחות פאסיבית ולא כל דבר הוא תגובה למעשי האב?  נניח שלילדה יש אישיות משלה, חלום, דמיון, רגש, שאינו תלוי באב . האם יכול להיות שיהיו לה מחשבות פרטיות? 

היי

התשובה בעיניי פשוטה

היא רוצה אותו בבית!!!!

תנסו לחזור גם הוא רוצה

ברגש שלך

רוהן שירן

צטט: דודיהו 2008-11-06 02:04:43

שורש הבעיה הוא בכך שהילדה נמצאת במשמורת בלעדית שלך. הילדה רואה את האב פחות. האב מרגיש שנדחק לפינה ושהוא כבר לא הורה שווה ולכן הוא באופן טבעי מוותר על תפקידו ההורי. אם את רוצה לשמר את הקשר של הילדה עם אביה אני ממליץ על משמורת משותפת (לאו דווקא פורמאלית, אלא יותר בפועל. הזמיני את האב הביתה לעיתים קרובות. כשיבנה אמון אפשרי לה לישון אצלו גם מעבר להסדרי הראיה. גלי גישה נדיבה וותרי לאב על חלק מהמזונות שבטח מעיקים עליו. תראי איך זה יחולל פלאים ביחס שלו!)

 

נכון, אך נשמע כימות המשיח.

הלוואי עלי.

צטט: הורוס 2008-11-06 14:13:10

מסכים עם שתי תגובותיך האחרונות וגם הגבתי על כך בהתחלה.

הקביעות הללו, ללא כל בסיס עובדתי, הן שטחיות וחסרות אחראיות .,

ומעבר לאי תרומתן עלולות גם להזיק.