להתגבר על גיל ההתבגרות  ליאור קלו

בתגובה לפוסט שפרסמה עדנה מיימון.

לנו כהורים, ומתוך עדות אישית כהורה לשני מתבגרים, קשה פעמים רבות לחשוב ולהרגיש מתוך נעלי המתבגר.

אנו מנסים לפעול בצורה רציונלית להמשיך בקו חינוכי מסוים ולהיווכח שזה לא עובד .

ההתמודדות עם גיל זה קשה לא פשוטה ולנו כאמהות אפילו קשה יותר...

עם כל הקידמה, העצמת הנשים, הפמיניזים,והקריירה  התפקידים של גידול הילדים ,האחריות עליהם

תחימת הגבולות והמסגרת  הם עדיין בעיקר בתחום גיזרת הפעולה של האמהות.

אנו יותר מעורבות בלוז שלהם ,בחובות הבית ספריות ,בחוגים, ובנדרש מהם מהמערכות השונות

לכן אנו  כאמהות חשופות ורגישות יותר למדדים של התמרדויות ,הפרת גבולות וכו...

כאמהות יש לנו יותר שעות של עמידה "בקו האש" ולפיכך אנו חוות יותר מצבים של חיכוכים וחוסר

הסכמה עם המתבגרים.

בני הזוג לא פעם מבקשים "שקט תעשייתי" ולכן פחות מתערבים ,פחות נכנסים לעובי הקורה....

ויותר מוותרים מתוך ראייה לטווח הקצר של ארוע נקודתי....ולא מתוך תפיסה של ארוע בתוך רצף התנהגויות

מסויים.

ללא ספק גיל קשה שלא פעם גורם לנו לחוש שאוליי  נכשלנו לא הצלחנו....

וזאת עד נקודה בה נפגשים עם סיטואציות דומות במשפחות אחרות,,בבתי ספר להורים,בסדנאות להורות ,

מפגשים אלו גורמים לנו להבין שזה לא רק אצלנו, שיש אפילו מצבים "קשים יותר", ושאוליי בעצם

אנו מתמודדים לא רע....

והנחמה העיקרית הנה ...שהמתבגרים יתבגרו ויחד עימם נתגבר על הקשיים של גיל זה .

ליאור               קלו

lior.kalo@lmi.co.il