צטט: avimedia 2008-11-01 21:48:22

אילנה

"אם רק הרעיון חשוב אז למה אנו לומדים גם לצייר? בואו נעשה בפוטושופ לא ? יותר פשוט ופחות מלכלך."ב25 שנה האחרונות אני "עושה" רק ב"פוטושופ", באמת זה יותר פשוט ופחות מלכלך.

דבי

"אגב, באשר לעבודותיו של וורהול - יש היום בעייה חמורה לאתר זיופים בגלל האופי הטכני והלא אישי של העבודות."זה מה שיגידו על העבודות שנעשות במחשב היום, אך לא תהיה בעיה חמורה כיוון שהעבודות לא עולות כסף ומשוכפלות עד אין-סוף!

תחזית (לגבי הליכלוך והשיכפול)  ב "ארקדיה"  מוזיאון חיפה מלפני 18 שנה (עדן הציג אז גם במוזיאון).

פעם בקיבוצים כשערך העבודה היה עוד שווה משהו אמרו:

"אם לכולם היה ראש מי יעבוד ומי יחרוש?"

בעידן הקפיטליזם המאוחר, הראש והמידע הם אלה שנחשבים!

 

מצויין שאתה עושה בפוטושופ , זה אומנות משל עצמה אבל אתה לא משלם לעוזרים בשביל זה נכון , ובכלל אומנות דיגיטאלית היא אומנות דיגיטאלית וציור הוא ציור , צייר שמצייר עם שמן על קנבס לדוגמא צריך לצייר עם שמן על קנבס ולא להעסיק מישהו שיעשה לו את העבודה.

צטט: udi.s 2008-11-02 00:57:38

אמן מוכר יצירה (ציור פיסול וידאו וכו' ) ומתוגמל עבור עבודתו וכשרונו כפי שמתוגמל כל אחד אחר.

מה זה משנה כמה אנשים עסקו בביצוע היצירה או הטכניקה בה היצירה בוצעה.

האם כיום שאת יודעת שבביצוע תקרת הקפלה הסיסטינית סייעו עשרות ציירים למיכאלאנג'לו ערך היצירה ירד בעיניך??

האם הידיעה שואן אייק השתמש במצלמה לבhצוע הציורים שלו מורידה מערך היצירות??

Van Eyck, Arnolfini Portrait 1434  

-

 

 

לפי דעתי זה מאוד משנה , אם עכשיו אני יודעת שאת הקפלה הסיסטינית ציירו אנשים אחרים ומיכאלנג'לו לא נגע בצבע , מבחינתי , עם כל הכבוד למיכאלנג'לו  ,אני ארצה לדעת מי אלה האנשים שציירו את זה באמת ולמה הם לא מפורסמים.

כשאני רואה יצירה של ציור מסויים  ולפי דעתי הוא מדהים ונפלא ואני מתפעלת ממנו אני מתפעלת מהאומן שיצר אותה , מהטכניקה , מהכישרון ומהרעיון עצמו וכשאני יודעת ש"האומן"  לא נגע בצבע בכלל אלא נתן הוראות אזי כל הכבוד שלי כלפיו ירד , כי אז אדע שרוב הדברים מהם התפעלתי בכלל לא שייכים לו אלא לעובדים שלו.

צטט: ענת_ב 2008-11-02 22:31:13

לא כל אמן הוא צייר ולא כל צייר הוא אמן.

אם צייר לא יצייר את יצירותיו, זה טוב ויפוה ואף ייתכן שהוא אמן מבריק, רק שהוא לא צייר.

 

יפה אמרת!

  צטט אילנה

 

"וברור שכסף בימינו  מהווה משקל יותר מהרבה דברים אחרים אך בכל זאת : 

האם האותנטיות של האומן הלכה לעיבוד עם הכסף??",

 

מיכאל אנגלו שכב על  הגב  על פיגום במשך ארבע שנים וצייר את הקפלה הסיסטינית. עד כמה שידוע לי הוא עשה זאת לבד.

 הבעיה עם האמנים העכשווים  שנותנים לציירים אחרים לצייר להם תמונות בסרט נע. היא איבוד האוטנטיות שלהם.

 

  הציור של דמיין הרסט שנעשה כולו ע"י אחרים, איננו הציור של  רובנס. נכון רובנס העסיק אסיסטנטים , היו לו הרבה הזמנות. אבל את העיקר, כלומר את הדמויות צייר בעצמו. האסיסטנטים ציירו את  הפרחים העצים  וכו.

 

אתה יכול לזהות בקלות ציור של רובנס. ואת הגדולה שבה הוא מצייר דמויות.  אתה לא יכול לזהות בקלות ציור של דמייו הרסט. מפני שכל  סדרה מצויירת בסגנון ציור שונה בכתב יד שונה [הכתב של האסיסטנטים].   וזה גם לא חשוב. מפני שדמיין הרסט לא מדבר על ציור. לא על כתב יד אישי לא על איכויות ציוריות. הוא מדבר על כסף.   על שווק ועל עולם אמנות של הבל הבלים.

 

את רותקו, את דה קוניג, את סיי טומבלי ,  את שטרייכמן,  את זריצקי ולאה ניקל אי אפשר לעשות בעזרת אסיסטנטים. כי הם מדברים על ערכים מופשטים של ציור. ערכים טהורים, של צורות, צבעים, כתמים,חמריות, משיכות מכחול,   מחיקות, גרודים,  כל אילו שמרכיבים את כתב היד של האמן. והמאבק שלו עם הבד. בהם טמונה האוטנטיות של האמן.

 

 מרסל דושמפ פתח ב 1917 תיבת פנדורה שלפיה. מותר באמנות לעשות הכל, חוץ מעבירות שעליהם מכניסים אותך לבית סוהר. גניבה או ניכוס  אמנות של אחרים, איננה כנראה  אחת מהן.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הי אילנה

הנושא הזה באמת קשור ל"עסקי אומנות" ואין לו דבר משותף לאומנות כלל.

אומנות חייבת הגות וביצוע תחת אותה היד.

להבדיל מאדריכלות (לדוגמא), שם יכול היז"ם לרכוש קבלני משנה וחברות פיקוח תחתיו ולמעשה לא לעסוק כלל בתהליך פרט להגיית הרעיון  ולהזרמת הכספים ("בוא נבנה בניין כאן"). ולאחר מכן שמו יתנוסס ע"ג הדגל.

באומנות משקל האינדודואליות של האמן חשובה ביותר אף בתהליך היצירה.

בכל מקרה לדעתי..

ואם אמנים עושים המון כסף בדרך הראשונה וכן מוצגים בגלריות הנחשבות אז כמו שאמרתי, זה כבר קשור ל"עסקי אומנות".

 

צטט: חוה ראוכר 2008-11-03 00:17:15

  צטט אילנה

 

אתה יכול לזהות בקלות ציור של רובנס. ואת הגדולה שבה הוא מצייר דמויות.  אתה לא יכול לזהות בקלות ציור של דמייו הרסט. מפני שכל  סדרה מצויירת בסגנון ציור שונה בכתב יד שונה [הכתב של האסיסטנטים].   וזה גם לא חשוב. מפני שדמיין הרסט לא מדבר על ציור. לא על כתב יד אישי לא על איכויות ציוריות. הוא מדבר על כסף.   על שווק ועל עולם אמנות של הבל הבלים.

 

זה היה נכון לתקופתם, הכתב יד האישי, והיום?

אני רואה מה כתבה "חוה", בפונט אישי דוד 14. והתוכן. תעשי גזור והדבק של כל משפט שכתבת הכניסי ל"גוגל", וקבלי אלפי הפניות למשפטים דברים זהים או דומים ביותר...

מה המשמעות היום של "ייחודיות" ? להדגיש,  את מצרפת (העתק הדבק) את דה-קוננינג, שהיום הוא "מפוצץ" את הרשת בשיכפולים. אפילו בימיו הבינו זאת! ראושנברג מחק ציור שלו והציג אותו כעבודה של ראושנברג!

מי זאת חוה ואילנה ואבי ברשת?(אולי הם אווטרים)  איך נתאר מציאות זאת? בצבעי שמן? על בד?

האמנות הים תלויית זמן- דינאמית.

וכידוע זמן=כסף!!!

בשתי ידיך המוגבלות אתה יכול לעשות X עבודה =X כסף!

בעזרת אסיסטנטים זה יכול להיות 10X ובמחשב 1000000X

צריך להבין איפה אנחנו חיים,ברנסנס או בחברת הי-טק. זה הכול!

 

אישית אני עושה הבחנה חותכת בין מה שקרוי אמן יצירה, לבין יצירה חברה.בראשון, אמן יצירה  זה הרומן הפרטי של היוצר עם יצירתו. מחשבות רעיונות, השכלה, חיפוש, שאלות, התנסויות בחומר ובטכניקות חיפוש ומחקר, תהליכים רגשיים, מתובלים במצבים פסיכולוגים משתנים המלווים באי שביעות רצון וגם התעלות והסכמה.  ובאולימפוס הפרטי והאישי, אם ירצה ישתה בירה, ודקה ויסקי או פשוט מים. אם ירצה יקלל, יתפלל, יפליץ או יזדבל, או יעסיק עוזרים כאלה או אחרים וכד"... בסוף התהליך עומדת היצירה המוגמרת והממוסגרת.  מנקודה זו הצמד יצירה חברה, נכנס למסגרת התמונה.  בעלי הידע, הטעם והפטרון הכולל את הגלריות, בתי מכירות, אוצרים, מבקרי אמנות, שיווק ופרסום ועוד לכולם אינטרס משותף להפוך את התהליך למוצר "חברתי ערכי של הזמן" שאפשר להמירו  למטבע. בנקודה זו האמן הוא די מחוץ לתמונה הכוללת, עליו לשחק את המשחק של יצירה חברה, אז אם מתאים היום להגיד שהאמן והאמנות הוא הרעיון ואחרים מבצעים את העבודה וזה עובד היטב בשיווק, נמכר טוב,  אז זה מה שייכתב בעיתונות ובכל כלי תקשורת אחרים... אמן מוביל ערני לזמן, יגיד את מה שצריך להגיד ללא כל קשר למחשבתו המקורית. אמנים שהגיעו לצמרת יתאימו את עצמם לקוד הרצוי והכדאי של רוח התקופה.  לעומת תפיסתם של אלו אנחנו זוכרים את ג'אקומטי שבשלב מסוים הגיע להכרה וגדולה. למרות זאת לעולם לא עזב את הסטודיו המצ'וקמט שלו והמשיך לומר "כל פעם אני נכשל מחדש ואני מספיק נפעם להתחיל שוב... גם בדבריו של גרהרד ריכטר הנתפס כאחד האמנים החשובים והמשפיעים ביותר נמצא את עמדת האמן הכנה, בתגובתו לבוכלו בנימין שתיאר את המופשטים של ריכטר כאירוניה ופרודיה לסגנון המופשט, מדבר ריכטר מגרונו הרומנטי על הילדות ועל הדייסה שהיה מערבב עם ריבה ועל אינספור הצורות הצבעוניות הנוצרות המתגלות...  והמחר? עוד נראה... ואולי הארה קטנה לעצמי ולכל מי שמתאים להם, בעידן שבו קרסו אידיאולוגית ופילוסופיות שעליהם צמחה מיטב הידיעה, החשיבה והחקירה האנושית אנחנו מייחסים חשיבות יתר לכתבה זו או אחרת ולפליטות פה על סלטים אלו או אחרים...כל טקסט חשוד ומתפרק...  אוסיף, כתב היד של האמן אינו קשור לסגנון או לתקופה, הוא פרי תחביר עבודתו למה שאנחנו מכנים גרפולוגיה של היצירה, את הביטוי הברור ביותר נמצא ברישום. פעולות אלה מצטיינות בשילוב ייחודי של תנועות מכוונות ושל תנועות לא רצוניות, ספונטאנית של תחושות פנימיות וכביטוי של התת- מודע. הייחוד האישי שניכר בכל פעולה מפעולותיו של האדם הופך את הרישום לפסיכו מוטורי ונתפס כפרויקציה דינאמית של האישיות, כך הוא משקף את טעמו ואת מכלול תכונות אישיותו של האמן. המשמעות התפישתית שיוחסה לאמנות הרישום הן בתקופת הרנסאנס והן בתרבות האיסלם, קרובה גם למגמות האסתטיות של הציירים והקליגרפים של המזרח הרחוק, והיא מוצאת ביטוי מקביל גם אצל אמנים מערביים בני זמננו שרואים ברישום האמנותי אמצעי מופשט של הבעה תפישתית או רוחנית. ניתן אפילו לומר, שציירים המודרניים שדגלו בעיקרון של ההבעה המגשימים למעשה אידיאל אסתטי של התרבות ההומניסטית, העניקה הכשר למגוון הסגנונות האישיים.  

צטט אבי

 

"וכידוע זמן=כסף!!!

בשתי ידיך המוגבלות אתה יכול לעשות X עבודה =X כסף!

בעזרת אסיסטנטים זה יכול להיות 10X ובמחשב

 1000000X

צריך להבין איפה אנחנו חיים,ברנסנס או בחברת הי-טק. זה הכול!" 

 

 

אם המטרה של אמנים כמו הרסט ואחרים לעשות כמה שיותר כסף, אז למה לעסוק בציור. יש כאן פרדוקס. 

 

שיעסקו בטכנולגיות  שיכפול שיכולות לייצר  אלפי עבודות.  לי אין  בעיה עם שיכפול והפצה באינטרנט. של  יצירות אמנות. או  עם אמנות שנוצרת באינטרנט בטכנולוגיה שמתאימה לה.

 

 יש בתי חרושת לציורים שמעסיקים אמנים כדי לייצר תמונות לבתי מלון, למוטלים,  לאוניות של שיט תענוגות וכו.  כי לבעלים של בתי המלון חשוב שיהי  "אורגינאלים"  של עבודת יד בחדרים.

 

זוהי תפיסה מאד בורגנית. וזה בדיוק מה שדמיין הרסט   ויגאל עוזרי  עושים. עונים על דרישה של בורגנות ל"אורגינאלים" של ציור.  כוון שיש הרבה דרישה ואי אפשר לצייר לבד אז נותנים לאחרים לצייר. 

 

אני לא חושבת שהציורים של הרסט הם פאר היצירה שלו. הוא התפרסם בזכות  הכריש והפרה  בפורמלין. שהיו עבודות שמבחינה  התפיסה הקונספטואלית שלהם הרבה יותר מדויקות.

 

כתב היד של האמן הוא חלק חשוב מאד של הציור. ואם החלטת לוותר עליו. כדי לשכפל כמה שיותר, אז למה להשתמש במדיום הציור?

 

 

 

צטט: avimedia 2008-11-03 09:33:05

האמנות הים תלויית זמן- דינאמית.

וכידוע זמן=כסף!!!

בשתי ידיך המוגבלות אתה יכול לעשות X עבודה =X כסף!

בעזרת אסיסטנטים זה יכול להיות 10X ובמחשב 1000000X

צריך להבין איפה אנחנו חיים,ברנסנס או בחברת הי-טק. זה הכול!

 

 

הי אבי זה לא כל כך שחור או לבן, גם בעידן הטכנולוגי יושבים מתכנתי תלת עם שתי ידייהם על המחשב ימים רבים ע"מ ליצור סרט אחד אינדיוידואלי, שאותו ימכרו בעבור כסף רב ללקוח אחד.

סאודמנים, מתכנתי Cubase יושבים חודשים על שיר אלקטרוני אחד ולאחר שנה שנתיים יוצאים עם אלבום ומופיעים עם החומר האינדיוידואלי שלהם במסע הופעות חובק עולם (מסיבות טבע בעיקר).

 

וכן אני מצטרף למה שחווה מבהירה, אם אתה רוצה להיות עסקן נטו - עזוב את היצירה בצד, קנה בזול והרבה ותמכור ביותר יקר, תביא מכולה מסין ופתח חנות בארץ. 

קשה ליצור ולמכור את היצירה להמונים , קל הרבה יותר לייצר. (ר' ערך מדרחוב נחלת ביניימין- קשה להתעשר מדוכן שם)...

 

צטט: סטודיו אמן 2008-11-03 10:41:04

אישית אני עושה הבחנה חותכת בין מה שקרוי אמן יצירה, לבין יצירה חברה.בראשון, אמן יצירה  זה הרומן הפרטי של היוצר עם יצירתו. מחשבות רעיונות, השכלה, חיפוש, שאלות, התנסויות בחומר ובטכניקות חיפוש ומחקר, תהליכים רגשיים, מתובלים במצבים פסיכולוגים משתנים המלווים באי שביעות רצון וגם התעלות והסכמה.  ובאולימפוס הפרטי והאישי, אם ירצה ישתה בירה, ודקה ויסקי או פשוט מים. אם ירצה יקלל, יתפלל, יפליץ או יזדבל, או יעסיק עוזרים כאלה או אחרים וכד"... בסוף התהליך עומדת היצירה המוגמרת והממוסגרת.  מנקודה זו הצמד יצירה חברה, נכנס למסגרת התמונה.  בעלי הידע, הטעם והפטרון הכולל את הגלריות, בתי מכירות, אוצרים, מבקרי אמנות, שיווק ופרסום ועוד לכולם אינטרס משותף להפוך את התהליך למוצר "חברתי ערכי של הזמן" שאפשר להמירו  למטבע. בנקודה זו האמן הוא די מחוץ לתמונה הכוללת, עליו לשחק את המשחק של יצירה חברה, אז אם מתאים היום להגיד שהאמן והאמנות הוא הרעיון ואחרים מבצעים את העבודה וזה עובד היטב בשיווק, נמכר טוב,  אז זה מה שייכתב בעיתונות ובכל כלי תקשורת אחרים... אמן מוביל ערני לזמן, יגיד את מה שצריך להגיד ללא כל קשר למחשבתו המקורית. אמנים שהגיעו לצמרת יתאימו את עצמם לקוד הרצוי והכדאי של רוח התקופה.  לעומת תפיסתם של אלו אנחנו זוכרים את ג'אקומטי שבשלב מסוים הגיע להכרה וגדולה. למרות זאת לעולם לא עזב את הסטודיו המצ'וקמט שלו והמשיך לומר "כל פעם אני נכשל מחדש ואני מספיק נפעם להתחיל שוב... גם בדבריו של גרהרד ריכטר הנתפס כאחד האמנים החשובים והמשפיעים ביותר נמצא את עמדת האמן הכנה, בתגובתו לבוכלו בנימין שתיאר את המופשטים של ריכטר כאירוניה ופרודיה לסגנון המופשט, מדבר ריכטר מגרונו הרומנטי על הילדות ועל הדייסה שהיה מערבב עם ריבה ועל אינספור הצורות הצבעוניות הנוצרות המתגלות...  והמחר? עוד נראה... ואולי הארה קטנה לעצמי ולכל מי שמתאים להם, בעידן שבו קרסו אידיאולוגית ופילוסופיות שעליהם צמחה מיטב הידיעה, החשיבה והחקירה האנושית אנחנו מייחסים חשיבות יתר לכתבה זו או אחרת ולפליטות פה על סלטים אלו או אחרים...כל טקסט חשוד ומתפרק...  אוסיף, כתב היד של האמן אינו קשור לסגנון או לתקופה, הוא פרי תחביר עבודתו למה שאנחנו מכנים גרפולוגיה של היצירה, את הביטוי הברור ביותר נמצא ברישום. פעולות אלה מצטיינות בשילוב ייחודי של תנועות מכוונות ושל תנועות לא רצוניות, ספונטאנית של תחושות פנימיות וכביטוי של התת- מודע. הייחוד האישי שניכר בכל פעולה מפעולותיו של האדם הופך את הרישום לפסיכו מוטורי ונתפס כפרויקציה דינאמית של האישיות, כך הוא משקף את טעמו ואת מכלול תכונות אישיותו של האמן. המשמעות התפישתית שיוחסה לאמנות הרישום הן בתקופת הרנסאנס והן בתרבות האיסלם, קרובה גם למגמות האסתטיות של הציירים והקליגרפים של המזרח הרחוק, והיא מוצאת ביטוי מקביל גם אצל אמנים מערביים בני זמננו שרואים ברישום האמנותי אמצעי מופשט של הבעה תפישתית או רוחנית. ניתן אפילו לומר, שציירים המודרניים שדגלו בעיקרון של ההבעה המגשימים למעשה אידיאל אסתטי של התרבות ההומניסטית, העניקה הכשר למגוון הסגנונות האישיים.  

שלום אנטון,

אהבתי מאד את הפוסט שלך!

 

ברצוני להוסיף שכלי הרישום השתנו במהלך ההיסטוריה, מענף איתו רשמו על חול, אבן איתה חרטו על קיר המערה, פחם, ציפורן,  עיפרון, ועד לצבע שנפשך על בד בתנועת רישום.היום המצלמה הדיגיטאלית בסלולרי, משמשת לאותה הפונקציה של רישום. היא מתעדת את "כתב היד" של הסובייקט הנושא אותה. התוצאה היא אכן סימנים (רצפי ווידאו) " שילוב ייחודי של תנועות מכוונות ושל תנועות לא רצוניות, ספונטאנית של תחושות פנימיות וכביטוי של התת- מודע" שהמצע שלהם הוא הרשת והמסך.

 

 

צטט: תמיר יוסף גל 2008-11-03 12:46:00

צטט: avimedia 2008-11-03 09:33:05

האמנות הים תלויית זמן- דינאמית.

וכידוע זמן=כסף!!!

בשתי ידיך המוגבלות אתה יכול לעשות X עבודה =X כסף!

בעזרת אסיסטנטים זה יכול להיות 10X ובמחשב 1000000X

צריך להבין איפה אנחנו חיים,ברנסנס או בחברת הי-טק. זה הכול!

 

 

הי אבי זה לא כל כך שחור או לבן, גם בעידן הטכנולוגי יושבים מתכנתי תלת עם שתי ידייהם על המחשב ימים רבים ע"מ ליצור סרט אחד אינדיוידואלי, שאותו ימכרו בעבור כסף רב ללקוח אחד.

סאודמנים, מתכנתי Cubase יושבים חודשים על שיר אלקטרוני אחד ולאחר שנה שנתיים יוצאים עם אלבום ומופיעים עם החומר האינדיוידואלי שלהם במסע הופעות חובק עולם (מסיבות טבע בעיקר).

וכן אני מצטרף למה שחווה מבהירה, אם אתה רוצה להיות עסקן נטו - עזוב את היצירה בצד, קנה בזול והרבה ותמכור ביותר יקר, תביא מכולה מסין ופתח חנות בארץ. 

קשה ליצור ולמכור את היצירה להמונים , קל הרבה יותר לייצר. (ר' ערך מדרחוב נחלת ביניימין- קשה להתעשר מדוכן שם)...

 

מתכנתי תלת וסאונדמנים לא כותבים את הרוטינות והמודולים שלהם.

הם משתמשים מן המוכן, כך גם לגבי הציודהאלקטרוני.

אם היינו מייצרים את כל מה שאנו משתמשים בו,

רק באמצעות שתי ידינו ללא מיכון וללא שימוש בידע וכוח של אחרים,

הינו נשארים עם ציורי המערות!