איך גייסתי את  ז'אן ז'ק רוסו    ....

 כבר ציינתי באחד הפוסטים הקודמים, כמו בפרופיל האישי שלי בקפה, כי אני פועלת למען עידוד נשים ליזמות עסקית, להשתלבותן בשוק העבודה ועוד.. אולם השבוע הרגשתי צורך לפעול  בשונה מהרגיל, גייסתי לכוחותיי וללא ידיעתו את זא'ן ז'ק רוסו. 

 במהלך הרישום שקיימתי השבוע לקורס מסובסד "מיומנויות השיווק והפרסום באינטרנט" לנשים , פנו אלי מספר נשים, בבקשת תחינה  אחת-

"אפשר לקיים קורס כזה בבוקר, אני חייבת את הקורס, הוא הגיע בדיוק  בזמן, מתאים לי לתקציב, אני בדיוק בפרשת דרכים מקצועית, וכד'  ."

"בבוקר  לא מתאפשר עניתי, אבל מה הבעיה בשעות הערב המוקדמות, בסה"כ מדובר ב- 4 מפגשים, זהו לא חוזה התחייבות לשנתיים."

"אבל" נשמע מצידו השני של הקו- הערב בעייתי ( ערב במקרה זה הוא שעה 18:00)אני צריכה לארגן  אוכל לילדים, מקלחות , ההשכבה, האכלה.. וכל הבללבלללה..

.

התשובה-  "הלוואי ויכולתי ,זו בעיה. עד שאני ימצא סידור, ולא תמיד בעלי חוזר מוקדם, ואמא שלי בברידג', והחמה לא בעניין. "

במח כבר רצו אצלי תסריטים דומים מהעבר -  גם אני הייתי עד לפני שנים מספר בסרט הזה, שבו וויתרתי על דברים חשובים לי, לא רציתי להתמודד, ולהתחיל להתעסק עם "קומבינות" מתישות  מהסוג של מי ישמור לי הילדים בכל פעם שאצטרך לצאת לחוג דרמה או יוגה?  אז וויתרתי מראש.

 האנרגיות הנדרשות רק  ברמת החשיבה עוד לפני הביצוע ,על איך לתמרן בין היציאה מהבית בשעות הערב, לבין  הצורך לדאוג כל פעם מחדש ל"מי ישמור על הילדים" ( וזה ברור שזה התפקיד שלי, אני עושה אותו יותר טוב מבעלי), הותירו אותי בקיבעון רגשי , בו אני מוותרת מראש לעצמי  ומתנחמת בעובדה  שפעם כשהילדים יגדלו מספיק , אוכל לממש את רצונותיי במצפון נקי ושלם מבלי להקיף את עצמי במעגלי תמיכה.

.מתוך הזדהות עמוקה , העלית למייל  את דבריו היפים של  של ז'אן ז'ק רוסו והתגובה לא איחרה לבוא.- קבלו ציטוטו : 

  " לחיות אין פירושו רק לנשום, אלא לפעול:להשתמש באברינו, בחושינו, בכישרונותינו, בכל החלקים שמרכיבים אותנו ושמעניקים לנו את תחושת הקיום.המאריך ימים אינו זה שמספר שנותיו גדול יותר,

אלא זה שנהנה יותר בחייו."

 משהו מרוסו  חלחל פנימה, קיבלתי משוב  תודות על התובנות החדשות,  -

"תרשמי אותי לקורס, לא אכפת לי, אני אסתדר ואם לא , מישהו אחר ידאג לסידור."