בהמשך לדברים שנכתבו כאן בקהילה על אבות שלא רוצים או לא מקדישים די הצורך לביקורים עם ילדיהם,

למשל- http://cafe.themarker.com/view.php?t=701050 והיו גם אחרים.

הרגשתי צורך להעלות את המקרה שלי שהנו לגמרי הפוך (אני מניח שאינו היחיד) ואף להתייעץ.

לא אפרט כאן את כל הרקע, אלא אם תהיה לכך רלבנטיות בהמשך,

אך אומר שאצלי ,מיום שנפרדנו, קיימת מלחמה של אם בתי , כיום בת שש וחצי , להקטין ככל הניתן את הביקורים שלה אצלי,

בתחילה זה היה תוך הקצבה ושליטה מוחלטת שלה, ללא לינה (מאז הפרידה ועד לא מזמן , לא ראיתי את בתי ישנה ומתעוררת בבוקר, דבר שכאב לי ביותר )

 זמני הביקור היו קצרים יחסית, הכל היה בלחץ ובריצה, זאת למרות שהיה לנו שפע של דברים לעשות ורצון מצד בתי.

להשלמת הרקע, בתי מאד אוהבת להיות אתי והפעילויות שלנו הן אינסופיות ,גם כייפיות וגם חינוכיות, לרבות שיעורים וכדו'.

לאחר תקופת מה, בה הבנתי ששום דבר לא ייפתר בהסכמה (הצעתי את כל אפשרויות הגישור הקיימות ) נאלצתי לצערי לנהל את הנושא באמצעות בית המשפט.

היה זה תהליך די ארוך ומתיש שנמשך מעל לשנה וחצי (במהלכו האם גם שתפה לצערי את הילדה מעל לסביר בנושאי המשפט ואף דברים חמורים מכך )שבסופו התקבלה החלטה שדי משביעה את רצוני.

האם, למרות שמבינה את חשיבות הקשר של הילדה עם אביה (או לפחות מצהירה כך ) ונוכחת באהבתי ונתינתי בכל התחומים, רואה את הילדה כנכס פרטי שלה , על גבול הסימביוזה, ומתקשה להתנתק ממנה.

כמובן שבכך, ולא רק לדעתי , היא בסופו של דבר פוגעת בה.

כל הנ"ל ומתחים שהיה במהלך הדיון המשפטי גרמו בין היתר לכך שבמספר מקרים, הילדה לא רצתה לבוא אלי לביקור.

חשוב לציין שכאשר אני לוקח , פעמיים בשבוע, את בתי מבית הספר, אין שום בעיות והיא קופצת בשמחה לזרועותיי.הבעיות קורות רק כאשר אני בא לקחתה מבית אמה , בסופי השבוע או בחופשים.

האם כמובן לא לוחצת עליה ואומרת לי כשזה קורה " זה התפקיד שלך לשכנע אותה", אני מוכן לנסות אך זה כמובן אפקטיבי יותר כאשר קיימת גם עזרה מהאם.

באחת התגובות בפוסט לעיל נאמר על ידי מישהו (הורוס )שהוא ויתר הרבה פעמים וזה אחר כך הסתדר בעצמו.

במקרה שלי , לא ויתרתי, למעט מקרים בודדים שהיו (איני יכול כמובן לגרור בכח וזה גם לא נכון ) אני חושב כי אצלי זה היה בין היתר בגלל המאבק עם האם והחשש התקדימי בנושא.(היו מקרים שהיא הודיעה לי שהיא נוסעת לכאן ולכאן על חשבון ביקורי מבלי לתאם אתי ולכן, גם בהתייעצות, היה לי חשוב להבהיר שאני עומד על זכויותיי לכך ).

מאחר והדבר קרה מספר פעמים, ולא נוכחתי לראות שיתוף מצד האם, שקלתי אף בשלב מסוים לאכוף את זה באמצעים העומדים לרשותי, ואף אמרתי את זה לאם בתי, בעת שזה קרה.

בשיחות שהיו לי עם בתי הסברתי לה שגם אם כרגע היא לא מבינה את זה עד הסוף, הרי הקשר שלה אתי חשוב ביותר לשנינו ובניגוד לדוגמאות של הורים המוותרים על ילדיהם (אולי פה קצת שגיתי, זה עלול להבהיל ואולי אין לה הכלים להתמודד כרגע, היא שאלה אותי "למה הם מוותרים? " ) לי אין כל כוונה לעשות זאת, בין היתר כי אני אוהב אותה והיא חשובה לי.

גם אמרתי לה שאי הרצון שלה לבוא אלי פוגע בי, גם כאן אשמח להתייחסות אם שגיתי בכך.

אני לא יודע כרגע להגיד אם זה ימשך או נפסק, אני מניח שיהיו עוד מקרים דומים. לאחר הפסיקה יש לי התחושה שהאם קצת חוששת יותר להפר זאת, אך כמובן שזרעי העבר לא נמחקו ביום.

אנחנו אמורים להתחיל גם פגישות עם פקידת סעד שאמורה ללוות את ההסדרים, למגינת לבה של אם בתי.

הדברים שנאמרו בפוסט שניתן לדוגמה לעיל,  מצד "מיכל", על כך שהילדים לעיתים בוחנים עד כמה הם חשובים להוריהם ועד כמה אנחנו נילחם עליהם, חזקו אצלי קצת את דרך הפעולה שנהגתי לפיה.

ותגובתו של "הורוס" שם הייתה קצת לכוון שונה.

אשמח להתייחסויות של חברים לנושא , איך לדעתכם אני צריך לנהוג במקרים אלו.

כרגע לצערי כל נסיעה לקחתה מבית אמה מלווה במתח מצידי, האם הפעם היא תבוא באופן חלק או שזה ילווה בקשיים.

אגב, מרגע שהיא נכנסת לרכבי כל זה נשכח כלא היה והפעילות אתה היא כזו שבמקרים רבים אני צריך "לגרור" אותה "בכוח" ,בסוף היום, בחזרה לאמה. מדובר רק באותם רגעים בהם היא נצמדת לאמה , כשאני מגיע לקחתה, וקשה לה להנתק ממנה או אולי מפעילותיה בבית. 

למרבה הצער אתה בחברה טובה והתופעה שבה אמהות מקשות ומסיתות ואחר כך מיתממות ואומרות: "זה הילד\ה שלא רוצה" נפוצה מאוד במקומותינו. מכיר היטב את התופעה.

אל תוותר. המשך בקשר עם הילדה.

משפט שנשמט:

דרוש משמורת משותפת ואל תוותר

צטט: אלכס 2008-11-06 12:24:16

משפט שנשמט:

דרוש משמורת משותפת ואל תוותר

 משמורת משותפת איננה באה בחשבון או איננה יכולה לבוא לידי ביטוי אם אין שיתוף פעולה בין הורים.

משמורת משותפת יכולה להתקיים כששני ההורים גרים באותה סביבה בה הילד לא מתנתק מהסביבה הטיבעית שלו

ויכול להתנייד בין שני בתים בקלות ולהביא לשם את חבריו בלי להרגיש תלוש ובלי להרגיש כמו כדור שעובר כל יום מיד ליד.

דעתי.

קודם כל לא לוותר ולא להניח לזכות שלך להיות אבא.גם אם לפעמים יהיו פעמים שהבת לא כל כך תירצה לבוא או שיהיו לה תוכניות אחרות והאמן לי שיהיו לה כתגדל קצת ויהיו לה כבר עיסוקים חברתיים כאלה ואחרים.

אישית אני נגד מלחמות,גם אם תיזכה בבית משפט,אף אחד לא יוכל למנוע מהאם להסית את הילדה בזמן שהיא איתה,

אתה אמור לנהוג חכם לפחות מצידך,שתהיה לך הדרך שלך שאתה מאמין בה.

התמדה ושידור מתמיד לבת שאתה אוהב אותה,לחבק,לשוחח בפתיחות על נושאים חשובים לה,לעולם לא להפוף אותה לצד

בסיכסוך בין ההורים,לעולם לא להשתמש בה כמעבירת מסרים או לנגח את הצד השני.

היא ילדה וראויה לגדות כמו ילדה עם שני הורים.מקוה בשבילך שהאם תתפכח יום אחד ותבין שעבור שאבא ואמא זה חוזה לכל החיים,מילדים לא מתגרשים והם לא רכוש של אף אחד.מגיע יום שילדים כבר מגבשים דיעה משלהם ולא משנה מה אומר ההורה השני הם אוהבים ורוצים להיות במחיצת ההורים.

מכירה אב שאמו הסיתה את הבנים שלהם,הבן הבכור לא דיבר ולא ראה את אביו 7 שנים וכיום בזכות הסבלנות של האב ,

שני הבנים בקשר אוהב מתמשך כמעט יומיומי עם האב והוא המאושר באדם.

מחזיקה לך אצבעות:-)

חשוב מאוד שאתם נפגשים עם פקידת סעד.  צד שלישי יכול לאזן את הדברים בינך לבין גרושתך.

קשה לתת עיצה מבלי לדעת יותר, גם על האמא, גם על הילדה וגם אליך. 

יתכנו כאן הרבה אפשרויות.   הנה אחת האפשרויות שאולי יכולה להקל עליך:

1.  הילדה מזהה שהאמא מתנגדת אליך ובעצם מעדיפה שהילדה תישאר איתה.

2.  הילדה לא רוצה שהאמא תחשוב שהבת שלה פועלת נגדה.  לכן, במיוחד במצב שבו הילדה מתרחקת פיסית מהאמא ומתקרבת אל האדם שאמא מתנגדת אליו - כלומר אליך - הילדה רוצה לשדר גם לאמא שהיא גם "בצד שלה".  ההתנגדות שלה היא לא בהכרח התנגדות אליך - אלא ביטוי של הצורך של הילדה לשמור על קשר בטוח וטוב עם אמא שלה.  היא כאילו אומרת לאמא: "אמא, אני אוהבת אותך, ולמרות שאני הולכת לאבא - זה לא אומר שאני עוזבת אותך". 

3. ברגע שהילדה אינה רואה את האמא יותר - היא לא מרגישה יותר צורך להגן על האמא - ולכן היא מתמסרת אליך.

אינני יודע אם זה באמת מתאים, אבל אם נראה לך שכן - אז אולי כל ההתייחסות אל הפרידה של הילדה מאמא צריכה להיות רכה יותר מבחינתך.  זה לא משהו אישי נגדך מצד הילדה, ובאופן עקיף זה מאפשר לילדה להרגיש קצת יותר בטוחה בקשר עם אמא.  זה לא מצב אידאלי כמובן, אבל בכדי לשנות את זה - האמא צריכה להחליט שהיא רוצה להשתנות - ועל זה אין לך שליטה.  אין טעם שתתעסק עם מה שאין לך אפשרות לשנותו. 

בכדי לחזק אצל הילדה את התחושה שהיא לא "בוגדת" באמא כאשר היא הולכת איתך, חשוב שאתה תחזק את הלגיטימציה של הצורך של הילדה בקשר גם עם אמא שלה - ולא רק איתך.   תן לילדה להבין שאתה לא "לוקח אותה מאמא שלה" - ושהיא נשארת הבת של אמא גם כשהיא איתך.

בהצלחה,

אליאור.

יצירת שינוי באמצע החיים

בגדול אני מסכים עם אלכס - אל תוותר על הילדה ויהי מה.  תתמיד, תתעקש, תהיה סבלני ותבין שאתה לא יכול לשלוט בכל היבט של המציאות. אבל, עוד טיפה ועוד טיפה ויהיה דלי מלא.

הסיבות בגללם בחרתי תמיד להגיע אבל לא להתעקש אם הילדה לא רוצה - (כאשר האם לא רצתה, הקלטתי ולקחתי את זה לבית משפט והתופעה פסקה) הן כלהלן:

א. אני רוצה שבתי תבוא אלי מרצון, אני ממשיך לשכנע ולא מוותר על מאמצי השכנוע, אבל אני לא מאמין בלקחת בכח.

ב. אני רוצה שלבתי יש זכויות מלאות גם אם היא קטנה וזכות לבחור היכן להיות.  מותר לי לא לכבד את רצונה במקרים מסוימים ואני עושה זאת, אבל במשורה וכאשר יש סיבות טובות מאוד לכך.  היא לא חפץ שלי אלא בתי שאני אוהב ומכבד - גם אם אני לא מסכים עם טעמיה לפעמים.  אני מאוד מאמין בגישה הזאת ויש לה השלכות גם על בניית הקשר בנינו לטווח ארוך - קשר של כבוד ואהבה וכיבוד המרחב הפרטי ההדדי - בטווח הארוך יהיה בכך שכר אדיר. אך החשוב מכל אני הורה ב - 100% ולכן אני חושב על איזה אדם אני רוצה שהיא תהיה כשתגדל - התשובה שלי בהקשר הזה היא אדם אוטונומי, בעל יכולת בחירה, כבוד עצמי ואוהב זולת.  ולכן אני מגדל אותה לכך בכל דבר שאני עושה כולל לקחת או לא לקחת.

ג.  במו"מ ככל שאתה מגדיל את הדרמה אתה צפוי לחטוף בהמשך באותו מקום כואב - אני לא רוצה שאישתי תנצל את כאבי ומצוקתי.  היא עשתה את זה אלפי פעמים בעבר ועוד היד נטויה. לא מוכן להיסחט.

ד.  אני לא רוצה ליצור הקשר בין להיות איתי לבין כאב רגשי ומורת רוח - מה שנקרא בפסיכולוגיה קשר אסוציאטיבי.  לא רוצה שיהיו לה זכרונות של "לא רציתי להיות איתו אבל הוא הרים אותי והכניס אותי לאוטו". 

ה. לאחותה ואחיה הגדולים (16 ו - 17 ) נתתי פלאפון וכך אנחנו מתואמים בנינו והאמן לי שהרבה מעבר להסדרי הראיה אני מצליח לראות אותם ואותה באופן הזה.

ו.  המעמד בו אני לוקח את בתי הוא ברחוב סמוך לבית המגורים.  הכל חשוף למבטים, איני רוצה לקחת ילדה בוכה ולהכניס אותה לאוטו - גם ככה קיבלתי תלונת שווא על כוונה לאלימות (מצד אימה של הילדה)  ומתנהל נגדי עכשיו משפט פלילי - לא תאמין באיזו קלות אפשר לנהל צייד מכשפות, לפרש לא נכון מצבים, מודה - גם מכך אני חושש והדבר משפיע על תגובותי.

מה שחשוב הוא שבגדול אני לא מוותר על ילדי לעולם.  אני מאוהב בהם.  צעדים טקטיים מותר וצריך לנהל בשיקול דעת.

כל טוב

מרק

צטט: אלכס 2008-11-06 12:23:24

למרבה הצער אתה בחברה טובה והתופעה שבה אמהות מקשות ומסיתות ואחר כך מיתממות ואומרות: "זה הילדה שלא רוצה" נפוצה מאוד במקומותינו. מכיר היטב את התופעה.

 

אל תוותר. המשך בקשר עם הילדה.

צודק, גם אצלי "הטיעון הוא הילדה לא רוצה",

היום היה עוד משהו שמוכיח את זה, אוסיף בתגובה חדשה למטה.

בנוגע למשמורת משותפת, ההחלטה לדגבינו היא כל שבת שנייה, פעמיים בשבוע די ארוך מתוכם לינה אחת באמצע השבוע,(עוד לא התחיל ) כל זה והטיעון שנכתב גם בהמשך והמגורים קצת בסביב אחרת אני מרגיש כרגע שזה מספיק, אבל נראה בהתאם להתפתחויות.

צטט: @אורית 2008-11-06 12:42:41

קודם כל לא לוותר ולא להניח לזכות שלך להיות אבא.גם אם לפעמים יהיו פעמים שהבת לא כל כך תירצה לבוא או שיהיו לה תוכניות אחרות והאמן לי שיהיו לה כתגדל קצת ויהיו לה כבר עיסוקים חברתיים כאלה ואחרים.

אישית אני נגד מלחמות,גם אם תיזכה בבית משפט,אף אחד לא יוכל למנוע מהאם להסית את הילדה בזמן שהיא איתה,

אתה אמור לנהוג חכם לפחות מצידך,שתהיה לך הדרך שלך שאתה מאמין בה.

התמדה ושידור מתמיד לבת שאתה אוהב אותה,לחבק,לשוחח בפתיחות על נושאים חשובים לה,לעולם לא להפוף אותה לצד

בסיכסוך בין ההורים,לעולם לא להשתמש בה כמעבירת מסרים או לנגח את הצד השני.

היא ילדה וראויה לגדות כמו ילדה עם שני הורים.מקוה בשבילך שהאם תתפכח יום אחד ותבין שעבור שאבא ואמא זה חוזה לכל החיים,מילדים לא מתגרשים והם לא רכוש של אף אחד.מגיע יום שילדים כבר מגבשים דיעה משלהם ולא משנה מה אומר ההורה השני הם אוהבים ורוצים להיות במחיצת ההורים.

מכירה אב שאמו הסיתה את הבנים שלהם,הבן הבכור לא דיבר ולא ראה את אביו 7 שנים וכיום בזכות הסבלנות של האב ,

שני הבנים בקשר אוהב מתמשך כמעט יומיומי עם האב והוא המאושר באדם.

מחזיקה לך אצבעות:-)

בנוגע למשמורת המשותפת התיחסתי לעיל וכרגע אני מקבל את דבריך, אם כי נראה איך יתנהלו דברים בהמשך (חלקם עוד לא סגורים וצריכים להתחיל, כמו לינת אמצע השבוע)

בנוגע לשימוש בילדה, לצערי אמה מרבה לעשות זאת, לערב אותה בנושאי בית המשפט ולנסות דרכה להשפיע על הקטנת הביקורים אל אף שהוחלטו, להעביר מסרים וכדו',בעיני זה נורא וכואב לי על הילדה,

אני מתכנן להעלות את הכל אצל פקידת הסעד, אקווה שיעזור.

"האם תתפקח ותבין" אשרי המאמין, הלוואי.

צטט: אליאור תירוש 2008-11-06 16:06:48

חשוב מאוד שאתם נפגשים עם פקידת סעד.  צד שלישי יכול לאזן את הדברים בינך לבין גרושתך.

 

קשה לתת עיצה מבלי לדעת יותר, גם על האמא, גם על הילדה וגם אליך. 

 

יתכנו כאן הרבה אפשרויות.   הנה אחת האפשרויות שאולי יכולה להקל עליך:

1.  הילדה מזהה שהאמא מתנגדת אליך ובעצם מעדיפה שהילדה תישאר איתה.

2.  הילדה לא רוצה שהאמא תחשוב שהבת שלה פועלת נגדה.  לכן, במיוחד במצב שבו הילדה מתרחקת פיסית מהאמא ומתקרבת אל האדם שאמא מתנגדת אליו - כלומר אליך - הילדה רוצה לשדר גם לאמא שהיא גם "בצד שלה".  ההתנגדות שלה היא לא בהכרח התנגדות אליך - אלא ביטוי של הצורך של הילדה לשמור על קשר בטוח וטוב עם אמא שלה.  היא כאילו אומרת לאמא: "אמא, אני אוהבת אותך, ולמרות שאני הולכת לאבא - זה לא אומר שאני עוזבת אותך". 

3. ברגע שהילדה אינה רואה את האמא יותר - היא לא מרגישה יותר צורך להגן על האמא - ולכן היא מתמסרת אליך.

 

אינני יודע אם זה באמת מתאים, אבל אם נראה לך שכן - אז אולי כל ההתייחסות אל הפרידה של הילדה מאמא צריכה להיות רכה יותר מבחינתך.  זה לא משהו אישי נגדך מצד הילדה, ובאופן עקיף זה מאפשר לילדה להרגיש קצת יותר בטוחה בקשר עם אמא.  זה לא מצב אידאלי כמובן, אבל בכדי לשנות את זה - האמא צריכה להחליט שהיא רוצה להשתנות - ועל זה אין לך שליטה.  אין טעם שתתעסק עם מה שאין לך אפשרות לשנותו. 

 

בכדי לחזק אצל הילדה את התחושה שהיא לא "בוגדת" באמא כאשר היא הולכת איתך, חשוב שאתה תחזק את הלגיטימציה של הצורך של הילדה בקשר גם עם אמא שלה - ולא רק איתך.   תן לילדה להבין שאתה לא "לוקח אותה מאמא שלה" - ושהיא נשארת הבת של אמא גם כשהיא איתך.

 

בהצלחה,

 

אליאור.

 

יצירת שינוי באמצע החיים

דבריך חכמים ואף מועילים.

כפי שתיארת את הסיטואציה, זה נראה לי מאד הגיוני שלילדה חשוב להראות נאמנותלאמה, כי באמת כאשר הגורם שהוא אימה נעלם הכל כלא היה.

בנוסףלהבנה שהיא ללא ספק חשובה, בכוונתי לאמץ את הרעיונות הללו בשני מישורים,

האחד, לנסות אכן להיות רך יותר(מרווה שלא ינוצל על ידי האם, בעבר כל ויתור שלי התפרש מצידה כחולשה ונוצל לרעה )

ולתתל בתי את התחושה שאני לא מנתקה מאימה(אגב אני מאפשר ולעיתים אף מעודד קשר טלפוני ביניהם כשהיא אצלי, דבר שאיני זוכה לו ממנה,לפעמים זה הופך לשחיחה ארוכה ולפעמים הילדה עונה שהיא עסוקה כרגע ולא רוצה לדבר )

השני, להעלות את הרעיונות הללו ואחרים כאן אצל פקידת הסעד כאשר יידון הנושא של רצונה או חוסקר רצונה לבוא אלי )

צטט: הורוס 2008-11-06 19:49:51

בגדול אני מסכים עם אלכס - אל תוותר על הילדה ויהי מה.  תתמיד, תתעקש, תהיה סבלני ותבין שאתה לא יכול לשלוט בכל היבט של המציאות. אבל, עוד טיפה ועוד טיפה ויהיה דלי מלא.

הסיבות בגללם בחרתי תמיד להגיע אבל לא להתעקש אם הילדה לא רוצה - (כאשר האם לא רצתה, הקלטתי ולקחתי את זה לבית משפט והתופעה פסקה) הן כלהלן:

א. אני רוצה שבתי תבוא אלי מרצון, אני ממשיך לשכנע ולא מוותר על מאמצי השכנוע, אבל אני לא מאמין בלקחת בכח.

ב. אני רוצה שלבתי יש זכויות מלאות גם אם היא קטנה וזכות לבחור היכן להיות.  מותר לי לא לכבד את רצונה במקרים מסוימים ואני עושה זאת, אבל במשורה וכאשר יש סיבות טובות מאוד לכך.  היא לא חפץ שלי אלא בתי שאני אוהב ומכבד - גם אם אני לא מסכים עם טעמיה לפעמים.  אני מאוד מאמין בגישה הזאת ויש לה השלכות גם על בניית הקשר בנינו לטווח ארוך - קשר של כבוד ואהבה וכיבוד המרחב הפרטי ההדדי - בטווח הארוך יהיה בכך שכר אדיר. אך החשוב מכל אני הורה ב - 100% ולכן אני חושב על איזה אדם אני רוצה שהיא תהיה כשתגדל - התשובה שלי בהקשר הזה היא אדם אוטונומי, בעל יכולת בחירה, כבוד עצמי ואוהב זולת.  ולכן אני מגדל אותה לכך בכל דבר שאני עושה כולל לקחת או לא לקחת.

ג.  במו"מ ככל שאתה מגדיל את הדרמה אתה צפוי לחטוף בהמשך באותו מקום כואב - אני לא רוצה שאישתי תנצל את כאבי ומצוקתי.  היא עשתה את זה אלפי פעמים בעבר ועוד היד נטויה. לא מוכן להיסחט.

ד.  אני לא רוצה ליצור הקשר בין להיות איתי לבין כאב רגשי ומורת רוח - מה שנקרא בפסיכולוגיה קשר אסוציאטיבי.  לא רוצה שיהיו לה זכרונות של "לא רציתי להיות איתו אבל הוא הרים אותי והכניס אותי לאוטו". 

ה. לאחותה ואחיה הגדולים (16 ו - 17 ) נתתי פלאפון וכך אנחנו מתואמים בנינו והאמן לי שהרבה מעבר להסדרי הראיה אני מצליח לראות אותם ואותה באופן הזה.

ו.  המעמד בו אני לוקח את בתי הוא ברחוב סמוך לבית המגורים.  הכל חשוף למבטים, איני רוצה לקחת ילדה בוכה ולהכניס אותה לאוטו - גם ככה קיבלתי תלונת שווא על כוונה לאלימות (מצד אימה של הילדה)  ומתנהל נגדי עכשיו משפט פלילי - לא תאמין באיזו קלות אפשר לנהל צייד מכשפות, לפרש לא נכון מצבים, מודה - גם מכך אני חושש והדבר משפיע על תגובותי.

מה שחשוב הוא שבגדול אני לא מוותר על ילדי לעולם.  אני מאוהב בהם.  צעדים טקטיים מותר וצריך לנהל בשיקול דעת.

כל טוב

מרק

 

למדתי מדבריך,

רוצה לקחת לתשומת לבי את נושא מניעת אסוציאציה לא נעימה לילדה כשאני מתעקש לקחת אותה וגם את נושא ניצול הכאב שלי על ידי הצד השני.

הבעייה שזה לפעמים מורכב מעוד גורמים,

כפי שכבר רשמתי לעיל, בהרבה מקרים בעבר, ויתורים מצידי התפרשו על ידי אם בתי כחולשה שנוצלה.

ודווקא לאחר שנקטתי בצעדים חסרי פשרות, היא פתאום החלה לשתף פעולה, כך שאני צריך איכשהו ללכת על החבל הזה תוך שימת לב לשני צידיו.

נתון נוסף בנושא,שהגיע היום אפרט בתגובה שלי למטה.

חברים, ראשית תודה על התגובות,

התלבטתי אם להעלות נושא אישי רגיש זה כאן, אך אני שמח שעשיתי זאת,קיבלתי ללא ספק כמה כיווני מחשבה מועילים.

בהזדמנות זו דבר שהתווסף.

רק היום שוב נוכחתי לדעת על קיום ההסתות והשימוש בילדה להשגת מטרותיה של האם ,מאחורי הקלעים.

אנו אמורים להתחיל בעוד זמן מה גם לינה של אמצע השבוע.

הוחלט בהמלצות מומחית , שאומצו על ידי בית המשפט ,שזה ייחל 3 חודשים לאחר תחילת לינת סוף השבוע, זה אומר משהו כמו עוד חודש,

אני איכשהו חשתי שאולי זה קצת מוקדם מדי ילדה להסתגל, גם נושא שישי שבת היה לא קל,(ואולי אני טועה )

ובמשא ומתן שהיה בין עורכות הדין , לאחר הפסיקה, הייתי מוכן לדחות קצת ובתנאי שיהיה סיכום כתוב,

חשתי שבהסכמה יש יותר שיתוף פעולה מצידה והעדפתי זאת,

לבסוף המו"מ לא הצליח והנושא עבר לפקידת סעד.

רשמית אני יכול לדרוש שזה יהיה בעוד חודש אבל עדיין מעדיף לנסות בהסכמה.

בתי ,היום פתאום , בלי שום קשר למשהו, אומרת לי כשלקחתי אותה, "אבא בית המשפט לא תמיד יודע מה נכון לי" ,וגם את זה , "בית המשפט אמר שבכמה דברים אני גדולה ובכמה אחרים אני עוד קטנה " , ממש לא הבנתי את זה.אשמח לפרשנות של מישהו.

שאלתי אותה למה את מעלה בכלל כרגע את נושא בית המשפט?

היא אמרת לי, בלחש, קצת בחשש, "אני לא רוצה לישון אצלך גם באמצע השבוע"

נו, אז מי יגיד לי שזה לא בא מהאימא? בעיני פשוט נורא , משתמשת בילדה כה רכה להשגת מטרותיה .

הרגעתי אותה ואמרתי לה שאנחנו נסדר את זה בהסכמה ויהיה בסדר ויהיה לה כייף,ושממילא היא אצלי עד הערב אז היא כבר תישן ואני אקח אותה בבוקר לבית הספר (דבר שהיא תמיד רצתה ) וכדו'.

אבל בתוכי כבר בערו העצבים , כבר הייתה לי קצת מנוחה מהמאבקים , אז עכשיו אני מריח אותם שוב.  

צטט: clear1 2008-11-06 22:21:21

חברים, ראשית תודה על התגובות,

התלבטתי אם להעלות נושא אישי רגיש זה כאן, אך אני שמח שעשיתי זאת,קיבלתי ללא ספק כמה כיווני מחשבה מועילים.

בהזדמנות זו דבר שהתווסף.

רק היום שוב נוכחתי לדעת על קיום ההסתות והשימוש בילדה להשגת מטרותיה של האם ,מאחורי הקלעים.

אנו אמורים להתחיל בעוד זמן מה גם לינה של אמצע השבוע.

הוחלט בהמלצות מומחית , שאומצו על ידי בית המשפט ,שזה ייחל 3 חודשים לאחר תחילת לינת סוף השבוע, זה אומר משהו כמו עוד חודש,

אני איכשהו חשתי שאולי זה קצת מוקדם מדי ילדה להסתגל, גם נושא שישי שבת היה לא קל,(ואולי אני טועה )

ובמשא ומתן שהיה בין עורכות הדין , לאחר הפסיקה, הייתי מוכן לדחות קצת ובתנאי שיהיה סיכום כתוב,

חשתי שבהסכמה יש יותר שיתוף פעולה מצידה והעדפתי זאת,

לבסוף המו"מ לא הצליח והנושא עבר לפקידת סעד.

רשמית אני יכול לדרוש שזה יהיה בעוד חודש אבל עדיין מעדיף לנסות בהסכמה.

בתי ,היום פתאום , בלי שום קשר למשהו, אומרת לי כשלקחתי אותה, "אבא בית המשפט לא תמיד יודע מה נכון לי" ,וגם את זה , "בית המשפט אמר שבכמה דברים אני גדולה ובכמה אחרים אני עוד קטנה " , ממש לא הבנתי את זה.אשמח לפרשנות של מישהו.

שאלתי אותה למה את מעלה בכלל כרגע את נושא בית המשפט?

היא אמרת לי, בלחש, קצת בחשש, "אני לא רוצה לישון אצלך גם באמצע השבוע"

נו, אז מי יגיד לי שזה לא בא מהאימא? בעיני פשוט נורא , משתמשת בילדה כה רכה להשגת מטרותיה .

הרגעתי אותה ואמרתי לה שאנחנו נסדר את זה בהסכמה ויהיה בסדר ויהיה לה כייף,ושממילא היא אצלי עד הערב אז היא כבר תישן ואני אקח אותה בבוקר לבית הספר (דבר שהיא תמיד רצתה ) וכדו'.

אבל בתוכי כבר בערו העצבים , כבר הייתה לי קצת מנוחה מהמאבקים , אז עכשיו אני מריח אותם שוב.  

ידידי

אל תחמיץ כמה דברים חשובים - הילדה מתייעצת איתך, חושבת איתך בקול, נותנת בך אמון, מספרת לך את מחשבותיה - זה בדיוק העניין - אתם בקשר.  את זה צריך לטפח.  שוחחת איתה והרגעת אותה - נהדר.  אם היא תישן אצלך כן או לא, עכשיו או אחר כך, נראה לי מישני כרגע.  צור ביטחון, טפח את השותפות והקירבה - לא משנה אם זה על סלע, ביער, בבית.  בעוד כמה שנים המשבר יחלוף ואתה לא תזכור אף אחד מהפרטים האלו שמרגיזים אותך כיום. תזכור שהאקסית שלך היא בת חלוף, תעיף אותה מהמחשבות שלך.  הילדה שלך היא לנצח.  אם יהיה לך קשר עמוק עם הילדה היום הוא יבוא לידי ביטוי תמיד.