בגלובס התפרסמה היום כתבת התחקיר של איתי רום על מכירת אייטמים בתכנית "הזירה הכלכלית". בעוד חברת ההפקה של התכנית לא מקבלת כסף מהמומחים המשתתפים בתכנית, הרי שאותם מומחים, מסתבר, כן מעבירים תשלום בתמורה להופעתם בתכנית לגורם שלישי, שלפי התחקיר נראה שהטלויזיה החינוכית לכאורה איננה יודעת על זה דבר.
התחקיר מציין כי בינתיים, מומחים שונים מקבלים פניות ממי שמזדהה כמעורב בהפקת התכנית, ומציע להם להשתתף בסדרה של כ-15 תכניות תמורת 3,000 דולר לתכנית.
לינק לכתבה: http://www.globes.co.il/serve/globes/docview.asp?did=1000187664&fid=821
בעיני יש כאן חציית קו אדום: לא לשם כך קיימת עיתונות ותקשורת. או כפי שאיתי בן חורין מצוטט בתחקיר, במכתב ששלח לרשות השנייה בעקבות פניה דומה שנעשתה אל לקוח שלו: "אני רוצה להביע את מחאתי הנוקבת כלפי העובדה שתוכניות אקטואליה בוחרות את המרואיינים לא על פי המקצועיות שלהם אלא על פי גודל כיסם. האם לשם כך יש תקשורת?" האם אין מנוס מהכנסת תוכן שיווקי כחלק ממימון תכנים לטלוויזיה? מדוע למרות המדיניות המוכרזת של הרשות השנייה על כך שהיא תהיה זו האחראית על מכירת פרסומות ותוכן שיווקי, ולא מערכות ההפקה של התכניות, ממשיכים למכור אייטמים בתכניות שלה? האם מדובר באי-בהירות בנהלים ומסקנות הועדות השונות או בעייה באכיפה? או שפשוט מדובר בחלק ממנטליות לפיה הכל מותר אם מוכנים לשלם על זה?
הוספת תגובה על "כתבת התחקיר בגלובס על מכירת תוכן שיווקי בחינוכית"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה