לי יש השגות על דרמטיות יתר בקשר להוויה של ילדים להורים גרושים, בסגנון שהובע כאן, 'מספיק להם הטראומות שהוריהם גרושים' וגו'. כמובן שכל מקרה לגופו.
ילדי גרושים אינם חיים בטראומה מתמשכת. אבחנה כזו אפשר לייחס לחשיפה למריבות של הורים, השמצות, תחנת רכבת של בני זוג ארעיים או כל מיני דברים נלווים. אבל גירושי ההורים אינם טראומה כשלעצמה.
ילדים של זוגות החיים יחד, אפילו באהבה רבה ובהרמוניה, עשויים להיות חשופים ל:
מריבות והתפרצויות זעם של הוריהם
אח גדול מתבגר סוער, שיום יום, לאורך מספר שנים, כל הבית תוסס ועצבני סביבו
חוסר אחריות כלכלי שמתבטא בנושים ועיקולים בנוכחות הילד
זוג הורים קרייריסטי בטירוף שמשאיר את ילדם לגדול על ערכים של אישה זרה
הורים לא מכבדים, מזניחים או מכים
.........................
הנקודה ברורה. עצם ההוויה של זוג הורים נשוי או גרוש אינה מכתיבה פגיעה רגשית. מי הן הנפשות הפועלות, זו הפואנטה, מה מידת שלמות ההורים עם מקומם בחיים, עם היותם הורים ועד כמה ההורות היא במקום גבוה בסדרי העדיפויות שלהם.
דוגמא: במקרה הפרטי שלי. אני חשה שלו היינו ממשיכים כזוג היה נגרם לבני נזק רגשי, לפחות בכל הקשור לזוגיות, ושהפרידה היתה נכונה וטובה עבורו.
הוספת תגובה על "להגביר את השונות? לבוא או לא לבוא לפעילות?"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה