אמנות זה חופש? למה, מי אמר? אמנות רשאית/צריכה להיות בועטת, מחדשת, נועזת, בלתי צפויה? אולי ההיפך: עליה לענות על הדרישות הכי קלישאיות, להתאים לתבניות הכי שחוקות? והאמן עצמו בוודאי שצריך להתאים, אפילו להיוולד לתוך מסגרת, אם אפשר, ולא לחרוג ממנה אם הוא רוצה התייחסות רצינית. מעטים אלה שסוטים מן הכללים - ומתקבלים.
ואני מדברת כמובן על אמנים טובים באמת, לא על אמנים מתחילים או בינוניים. על אנשים עם כישרון אמיתי, שאולי לא עונים על ההגדרה של "אמן" כפי שהיא מצטיירת בראשם של אנשים מסוימים - שמנהלים את הזירה ביד רמה ובמורא גדול. וכל כך ככה, שהם מרשים לעצמם לשחק לפניך את תפקיד המומחה, המבין, בעל הניסיון וכמובן - בעל הדעה הנחרצת מיהו אמן, מהי אמנות ומהי יצירה משובחת. לא אתה תגיד להם, הם כבר יגידו לך.
קודם כל הלימודים: איפה ואצל מי למדת? ואני לא אומרת שזה לא חשוב, אבל לפעמים, יש איזו דיעה קדומה שאנשים שלא למדו במוסד מוכר הם לא אמנים מספיק מוצלחים. אני מכירה אישית כמה שסותרים את ההשקפה הזאת. אמן טוב לומד תמיד ומכל דבר, לימודיו אינם מסתיימים ביום שיצא את שערי המוסד, אלא דווקא מתחילים.
שאלה טובה יותר: האם אתה רואה את האמנות שלך כמקצוע או כתחביב? כמקצוע - משמע אתה מתפרנס מאמנותך. אם אתה מצייר בלילות ובכל שעה פנויה, אך הכסף מגיע ממקור אחר - אין לך זכות לטעון שהאמנות היא מקצועך. והרי למלה "תחביב" יש איזו ארומה בלתי-נעימה, כאילו אינך לוקח עצמך מספיק ברצינות כאמן.
הלאה: את החומר צריך להציג "לפי החוקים והכללים". "חבילת שיווק" מקצועית כוללת הצהרת אמן, דיסק, כמה תמונות מודפסות, קורות חיים ורשימת תערוכות (עדיף שיהיה לוקש ארוך במיוחד),
במקרים מסוימים רצוי שיהיה אתר אינטרנט. וכך, פנייה של אמן לאוצר חשוב או מבקר או מנהל מוזיאון דומה להפליא למשלוח קורות חיים למשרד עורכי דין או חברת הייטק. גם הסיכויים שמישהו יקרא את זה בכלל דומים להפליא.
הגעת בשעה טובה לשלב הראיון, שבו אתה מרשה לאנשים, שאתה לא יודע עליהם כלום, להפשיט אותך עירום ועריה. שאלות והערות נפוצות:
"אתה גרפיקאי/מאייר?" (רצוי בוז סמוי בגוון הקול. בין אמנות לגרפיקה הרי אוקיינוס שלם, במידה ידועה). כאילו שגרפיקה ואמנות הם mutually exclusive. ואולי המצאת צורת אמנות חדשה? מה פתאום. תרשה להם לצחוק עליך. הם בעמדת כוח והם יפגינו זאת.
"אתה עובד על תערוכה עכשיו?" (אמן טוב הוא אמן מציג. אמן טוב צריך לדבר עם הקהל לעתים מזומנות. אם אתה מראה אוסף של ניסיונות מרתקים ולא-שגרתיים, או חלילה וחס מודה שאתה בתקופה של חיפוש עצמי, יבלעו אותך חי). לעבוד על תערוכה, משמע לבחור "נושא" מהסוג שאוצרים אוהבים, ולנסות למלא אותו בתוכן, "לתקוף אותו מכל זווית אפשרית". מי קבע שככה עובדים אמנים? הנה כך כופים על האמן תבנית. ולעזאזל ההשראה.
את/ה מראה שלוש ארבע יצירות ופני האוצר קודרים. ביצירה החמישית אורים פניו: "הנה!" הוא מכריז (או היא מכריזה, שתיחנק העברית) - "זו יצירה מעולה! למה לא עשית סדרה שלמה מזה? אילו כולן היו כאלה, היה אפשר לעשות תערוכה", וכו', וכן הלאה. אתה חוזר הביתה ושואל את עצמך איך קורה שבכל פעם היצירה ה"מוצלחת" היא יצירה אחרת.
"הציורים האלה לא נראים גמורים". בראוו! מכאן נמצאנו למדים שהאוצר, בעל הגלריה, וכיוצ"ב - הוא שקובע מתי היצירה גמורה, אם להתבונן רגע בדיון של רותי, אז אין טעם באמת להחליט על כך בעצמך; בסופו של דבר יגיע המומחה האמיתי ויאיר את עיניך ש"היצירה לא גמורה"! הסימפוניה שלך פגומה! משהו בהחלט חסר! לא אתה תחליט בשבילו, מתי יצירה גמורה וראויה להיקרא יצירת אמנות! אמנות זה עסק למומחים. לעתים קרובות המומחים מקובעים לגמרי. מה לעשות, הם בדרך כלל לא אמנים ולעתים פשוט בירוקרטים של אמנות.
קצת שכחו שאמנות - זה מה שעושה האמן, ולא משהו שמוכתב מבחוץ (על ידי "מובילי טעם" או "קובעי מדיניות") לפי כללים ידועים מראש. וזאת עליכם לדעת, שלקחת את יצירותיכם אל (נאמר) בעל גלריה, שאינכם מכירים - אינו דומה לקבלת ביקורת עניינית מידיד או אמן שאתם מכירים ובוטחים בו. יותר דומה הדבר להערה מקרית מפי עובר-אורח שרואה אתכם מציירים ברחוב; על סמך מה ולמה?... (אף כי ייתכן, כי אותו עובר אורח הוא פרופסור לאמנות בעל שם עולמי -- אני מקווה שירדתם לסוף דעתי).
-------------------------------------
אין באמור לעיל כדי לפגוע בכלל האוצרים, בעלי הגלריות, המבקרים באשר הם. יש ויש בהם מומחים גדולים ואוהבי אמנות אמיתיים; אנשים בעלי ידע ומעניקי השראה ותמיכה. באשר לזיהוי מגמות חדשות וחתרניות באמנות, גם האמנים לוקים לעתים באותה הססנות. אשר על כן מעטים פורצי הדרך. ובכל זאת, שווה לנסות. אמנים יקרים, המשיכו לעשות את אשר על לבכם! רק כך יש תקווה לאמנות טובה ומרגשת.
הוספת תגובה על "דיוקן האמן כקונפורמיסט"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה