צטט: kbs 2009-01-19 09:04:09
מירב,
נהניתי מאוד לקרוא את שכתבת. אם רק הייתי מצליחה להעביר את המסר לגרוש שלי.
מצד אחד רוצה כל הזמן עוד ועוד זמן עם הילדה ורצה אף בזמנו חזקה משותפת
ומצד שני שוב ושוב אינו יכול לעמוד בכך בשל העבודה ואולי אילוצים אחרים.
וכשהיא כבר אצלו, במקום להנות איתה וממנה, עסוק בלכאוב ולכעוס ומעביר לה
את תחושותיו, כעסיו ופחדיו. ניצול לא נכון של הזמן שפוגע בנפש הקטנה מאוד.
כמה פעמים אמרתי לו שאמנם לא בחר בסיטואציה אבל אינו יכול להתחמק מהאחריות
למצב שהגענו אליו, והיות וכבר הגענו, בוא ננסה להיות הכי טובים, להפיק את המירב
ולהקל על בתנו הקטנה ולחסוך ממנה את העצב, הכעס והכאב שאנו חשים.
זו לא חוכמה לרצות, צריך לדעת לעמוד בכך לאורך זמן, לקיים הבטחות.
שלום לך,
העניין עם מסרים שעל מנת שיופנמו צריך אוזן קשובה.
גירושין ופרידה קשים לאלו שלא בחרו בכך.(האמת, הם קשים גם לאלו שבחרו בהם),
זהו אובדן לכל דבר ועניין.
כשחווים אובדן - מוות (לא עלינו), פרידה, ויתור על חלום - יש תהליך שחרור המציאות כמו שהכרנו וקבלה של המציאות החדשה. לתהליך שלבים ברורים:
הכחשה (זה לא קורה לי),
כעס (הכרה בחוסר אונים - זה לא בידי),
התמקחות (השלב שבו אנו כבר לא רוצים בכאב ומוכנים לפשרות על חשבוננו),
דיכאון (התמסרות לכאב)
וקבלה (להרפות להגיד שלום).
לפעמים אנשים נתקעים באחד מהשלבים.
יש שמפנים הכל אליהם ויש שמשליכים הכל על אחרים.
אומרים שאין אנשים רעים, יש אנשים שרע להם.
לדעתי (לא חייב להסכים איתי) הם לא יהפכו טובים יותר אם נגרום להם יותר צער.
תנשמי יקירתי, קבלי שלכל אחד יש את הקצב שלו וקווי שהוא יעבור בין השלבים כמה שיותר מהר.
הוספת תגובה על "מתגרשים וכואבים: האבא היהודי"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה