שבוע טוב לכל,
אמא'לה - זה הומור?
הילדים, את מודיעה כאן, לא בקשר ולא בתקשורת עם האב, כי אתם גרושים, והוא החליט על "אי התקשורת", ושואלת את "האם לספר, או לא?"
תני לנו להבין משהו:
1. לפי מה שכתבת במקום אחר - ההזמנה לחתונה שלו - היא לאחר שאת הכרת אותו "לפני 12 שנים" כדברייך, והילדה הגדולה כמעט- בת 8. זה אומר שהגירושין קרו כשהיית בלידה או סמוך לה , עם השניה, והגדולה היתה בת כמעט 4.
2. הילדים גדלים אצלך בבית ואת - "המשפחה שלהם" והם שלך.
ועל הדרך - הוספת את
3. אינך רוצה עוד מלחמות איתו בייחוד לא על הדיבור עם הילדים.
לא איני רואה כאן סיבה להומור, או לבדיחות דעת. חיי אדם - שאלות של קיום וכבוד בין הורים וילדים, זה רציני.
אשתדל להציע מה וגם איך.
לאברור לי אם את סיפרת אי פעם לילדים שלך מה קרה שהביא לגירושין ולפירוד שלכם - לילדים. בגלל שהפרש הגילים כזה בינן - רצוי שתקחי אותם אחד אחד - לשיחת נפש. תדברי על "יחסים בין הורים וילדים בכלל" ועל "כאלו יחסים שיש במשפחה שלנו" בפרט. עם הגדולה- אפשר גם להראות את ההזמנה לחתונה. עם הקטנה - לא רצוי. אבל אפשר להראות לה תמונה של אבא מהימים שהיו, למשל כזו שהוא איתה... ולומר בפשטות, לכל אחת לחוד:
אבא היה בודד וחי במשך 4 שנים "בלי אחריות" וכעת הוא רוצה להתחייב ולהקים , כנראה משפחה חדשה. אם תהיינה לו בעיות בחייו - האשה שמתחתנת אתו - היא שתעבור זאת והיא שתסבול, לא אני(את) ולא הילדיות שלי.
אין צורך "ליפות ולשקר" כי הילדות תגדלנה ותלמדנה להכיר את אביהן - לפי מה שיגדלו להכיר בך ואיך שיאהבו אותך. רצוי שתשתיתי את התקשורת שביניכן על שיחות והענקת מידע, כי זה מה שצריך קודם כל לבוא מההורה אל הילד, ואז, לפי הדוגמא האישית, גם הילדים משתפים את האמא בכל מה שעובר עליהם במציאות ובמחשבתם. התכנון לעתיד טוב יותר - הוא התכנון מראש, וההבנה שכל תכנית היא בסיס טוב -לשינויים.
ככל שילדיך יקדימו להבין אותך, ואת החיים , כך ייטב לך ותוכלי לחיות ביתר קלות ונוחות.
מאחל - הצלחה עם האהבה כאם.
/null/text_64k_1#