הבהרה: הדיון הזה לא בא לעסוק באליטיזם ואמנות.

בעקבות דיון בפוסט של אודי על הסמכות בעולם האמנות. 

הדיון בא לחשוף את האינטרסים והשיטות הנהוגים בעסקי האמנות

ואת הצביעות של "מביני השפה". ככה משחקים:

פרנסואה פינו, ראש קבוצת PPR, מי שמחזיק בין השאר בבעלות על מותגים

כמו גוצ'י ואיב סן-לורן הוא אחד מהאספנים ה"כבדים" של ג'ף קונס.

ז'אן-ז'ק אליאגו, נשיא טירת ורסאי כיום, מנהל לשעבר של מרכז פומפידו

ומי שהיה שר התרבות של צרפת - הוא האיש שפתח את הארמון לתערוכת

אמנות הקיטץ' המודרני של קונץ.

הנה ציטוט מכתבה של מאיה נסטלבאום ב"גלובס":

ז'אן-ז'ק אליאגו ניהל את "פלאצו גראסי" בוונציה, שנמצא בבעלותו של לא אחר מפינו. אולי לא מדובר בצירוף מקרים, כי תערוכה של קונץ בוורסאי רק מעלה את ערך היצירות של האמן. כך שהאוסף הפרטי והחביב על פרנסואה פינו מעלה את ערכו בשעה של משבר כלכלי. כבר היו מי שלחשו השבוע בפריז, עת שהבורסה הצרפתית נחתה אל מתחת לקו האדום של השפל העמוק בתולדותיה, שכיום הרווח היחידי שאפשר לעשות, הוא מרכישת אמנות. עם האוסף של קונץ, פינו מוכיח לעולם, שזה די מדויק

....היצירות של קונץ יקרות במיוחד. "פרח הבלון" נמכר בחודש יוני האחרון במכירה פומבית של כריסטיז תמורת 16 מיליון אירו. יצירת ה"לב התלוי" (מג'נטה) נמכרה בחודש נובמבר בשנה שעברה בניו-יורק תמורת 23.56 מיליון דולר

.... ז'רום דה-נוארמון, הגלריסט הראשון שמציג את קונץ בפריז החל משנת 1997 מצטרף למקהלת המסנגרים. "בין אם אוהבים ובין אם שונאים את ג'ף קונץ, מעולם לא דיברו כל כך הרבה על ורסאי", מדגיש דה-נוארמון. "הוויכוח האמנותי לגיטימי מהבחינה שוורסאי היא טירה ייחודית. התערוכה הזאת היא זמנית ושערורייתית, ובגלל זה היא מרתקת את העיתונות הזרה. זו הזדמנות להתעוררות אדירה של צרפת ובעיקר של פריז, שהאמן האמריקני האדיר הזה יפתח את הדרך לאמנים צרפתים מודרנים פחות מוכרים". בסצינה האמנותית היו שאמרו השבוע שקונץ בכלל עושה טובה לאומה הצרפתית. "ג'ף קונץ לא זקוק לוורסאי" חתמו והדגישו יודעי הדבר.

תערוכה בהשקעה של כ-2 מיליון דולר 300 אלף אירו הושקעו על-ידי המועצה של ורסאי בתערוכה המדוברת של קונץ בוורסאי, בעוד 1.6 מליון אירו מומנו מחסויות, בעיקר על-ידי אספנים פרטיים, ביניהם פרנסואה פינו, אלי ברואד, דאקיס ג'ואנו, אדגר דה פיצ'וטו, רובם אספני קונץ. ולמרות שבפריז הוויכוחים עדיין נמשכים, יש כאלה הזוכרים, בעיקר בעיצומו של משבר כלכלי, שמכניס את עשירי העיר להיסטריה טוטאלית, את העובדה שבחודש יוני לפני שנה, אליאגו, האיש של פינו, לקח על עצמו את ניהול טירת ורסאי. באותו מעמד פינו נשמע אומר לו בהתלהבות:"עם כל הגננים שיש לך, תוכל להציג את ה'ספליט רוקר' שלי!". העברת הפסל הזה של קונץ מראשותו של פינו לטירת ורסאי והצבתו שם עלתה 800 אלף אירו.

הקהל הצרפתי והתיירים מציפים את הארמון.

האם קונץ עונה להגדרה של אמן Fine Art?

האם האספנים ששלמו מחיר מופקע, מנסים להציל השקעתם על ידי פרסום אגרסיבי? 

האם הקהל הרב מוכיח שזו אמנות להמונים? או שפשוט הכסף מסנוור שיקולי איכות?

 

ומה אומרים האליטיסטים הצרפתים:

אוצרי התערוכה קיבלו עוד לפני פתיחתה, מכתבים נחרצים מאיגוד הסופרים הלאומי של צרפת, בבקשה לבטל אותה.מה שמטריד בעיקר את הצרפתים הוא הקשר האינטימי בין אופיין העכשווי והפרובוקטיבי של היצירות, לבין החלל ההיסטורי שבו הן מוצגות. לצרפתים לא ברור מה הקשר בין ארנב ורוד לסלון הגדול של המלך לואי או בין כלבלב כסוף לבין חדר השינה של המלכה מרי אנטואנט. ומה עושה "לובסטר", יצירת ענק שעשויה אלומיניום, על תיקרת סלון "מאדים", בעוד "הפנתר הוורוד" מהחרסינה מטייל בסלון "שלום"?

 

המעשים הפרובוקטיביים שנעשו בצרפת

בסופו של דבר הצליחו לשרוד על אפו

וחמתו של הציבור הצרפתי.

אפשר להזכיר בהקשר זה את מגדל אייפל

משנת 1900 ואת המבנה הפרובוקטיבי,

דמוי האוניה, מרכז פומפידו לאמנויות

חדשות, מרכז בובורג.

הנצחת הפרובוקטיבי הוא מעשה האמנות

ולא האובייקטים עצמם. יש כאן קו המוביל

היישר לרעיון הפרובוקטיבי של הכנסת

אסלה למוזיאון.

אין כאן אמנות יש כאן מעשה פרובוקאציה

והפרובוקציה באמצעות הכסף הגדול

מנציחה יותר ויותר רק את טעם הכסף

בשדה האמנות.

לציבור לא נותר אלא לקבל את הדברים

ולהאמין שיש כאן תהליך של התחדשות.

הציבור יתרגל ואפילו יהלל ויעריץ את

פלאי היצירה החדשנית.

 

מה אין כאן עדיין בעל הון שיכול לקבע 

סוכרייה ענקית על מקל בצבע ורוד

ברחבת הכותל?

 

צטט: ראובן פלץ 2008-11-23 19:24:13

 

 

מה אין כאן עדיין בעל הון שיכול לקבע 

סוכריה ענקית על מקל בצבע ורוד

ברחבת הכותל?

 

ורוד? בכתל? נראה לך שהדתיים יתנו לזה לעבור?

 

צטט: ra ami 2008-11-23 19:27:18

צטט: ראובן פלץ 2008-11-23 19:24:13

 

 

מה אין כאן עדיין בעל הון שיכול לקבע 

סוכרייה ענקית על מקל בצבע ורוד

ברחבת הכותל?

 

ורוד? בכתל? נראה לך שהדתיים יתנו לזה לעבור?

 

 

כאן בדיוק קבור הכלב.

אמנות הפרובוקציה האמיתית.

אחרת איך ידברו על זה? 

אין ספק שהדתיים יהרסו את

הסוכרייה אך הפרובוקציה

תיחרט בזיכרון הקולקטיבי 

כמעשה אמנות.

 

לסמן את הקשר בין ברוק מגלומניה וקיטש - בהצגת העבודות של קונס בורסאי איננו בגדר פרובוקציה

אלה דוקא הברקה...

הצרפתים יודעים טוב מאד אייך להשאיר את נכסי התרבות שלהם רלונטיים - ע"י הכללתם בתרבות העכשווית.

 

 

 

 

אני חשה אי נוחות מהמשוואה אמנות=פרובוקציה.

אני בטוחה שבאמנות של קונס, הירסט ודומיהם יש הרבה יותר גוונים מאשר פרובוקציה לשמה. אנשים (אספני אמנות ואוצרים בכלל זה) אינם עד כדי כך מטומטמים, גם אם הם טובעים בכסף.

 

צטט: רונתי 2008-11-23 20:29:10

אני חשה אי נוחות מהמשוואה אמנות=פרובוקציה.

אני בטוחה שבאמנות של קונס, הירסט ודומיהם יש הרבה יותר גוונים מאשר פרובוקציה לשמה. אנשים (אספני אמנות ואוצרים בכלל זה) אינם עד כדי כך מטומטמים, גם אם הם טובעים בכסף.

 

פרובוקציה = במילון: פעולת התגרות.

שילוב צעצועים וקיטש באמנות הקלאסית

של ארמון וורסאי, הוא בהחלט מעשה

התגרות בציבור גדול בצרפת.

יש לזכור שהצרפתים לא ערבבו בתוך

המוזיאון עצמו אמנויות מתקופות כל כך

שונות. לא בכדי יש להם את הלובר, את

מוזיאון קה-דה אורסיי ואת מרכז פומפידו

עם חלוקה מדויקת של התקופות. 

במקרה זה, לא האמנים הם 

הפרובוקאטורים אלא עושי הכסף הגדול

על גבם. התרגיל של הכנסת קיטש

לארמון וורסאי נועד ליצור סערה

תקשורתית ציבורית מתוזמנת ע"י

המשקיעים/ספסרים. 

הצגת עבודות מסוג זה ליד בובורג לא

הייתה זוכה להד התקשורתי המיוחל

ע"י גורמים אלה.

אני גם מסכים עם בוקובזה שהצרפתים

(בעיקר הפריזאים) יודעים להעריך את 

נכסי התרבות שלהם ולשלב בתוכם  

אמנות עכשווית  לדוגמה הפירמידה

לפני הלובר, עמודי הקולונות של הפסל

בורן בגני הפלה רויאל ובריכת מזרקות

הפסלים של ניקי דה סנט פאל לצד

מרכז בובורג.  

ולכן גם מדובר רק בתערוכה זמנית ולא 

בתצוגת קבע בוורסאי

צטט: ראובן פלץ 2008-11-23 20:43:39

צטט: רונתי 2008-11-23 20:29:10

אני חשה אי נוחות מהמשוואה אמנות=פרובוקציה.

אני בטוחה שבאמנות של קונס, הירסט ודומיהם יש הרבה יותר גוונים מאשר פרובוקציה לשמה. אנשים (אספני אמנות ואוצרים בכלל זה) אינם עד כדי כך מטומטמים, גם אם הם טובעים בכסף.

 

 

לא האמנים הם הפרובוקאטורים

במקרה זה, אלא עושי הכסף הגדול

על גבם. התרגיל של הכנסת

הצעצועים לארמון וורסאי נועד

ליצור סערה תקשורתית ציבורית

מתוזמנת ע"י המשקיעים.

 

אנשים אכן לא מטומטמים, בעיקר האספנים, מנהלי המוזאונים והאמנים

שמשתפים איתם פעולה.

אני לא שם את קונס והירסט באותה ליגה, אבל, שניהם משתפים פעולה

עם בעלי הממון שבעצם שולטים במנהלי ואוצרי המוזיאון.

שיווק חכם שמשתמש בסמכות המקצועית של אוצרים ומנהלי מוזאונים

שבוגדים ביושרתם תמורת ג'ובים מובטחים ומבטיחים. זו דרך מאוד

חכמה להטעות את האנשים ולשכנע אותם שקורה פה אירוע אמנות

חשוב וחד פעמי.

צטט: udi.s 2008-11-23 20:10:41

במדינת ישראל. הדת היהודית היא המייצגת הבלעדית של התרבות. ולשם הולכים תקציבי מדינה לתמיכה בדת בסדר גודל של מיליארדי שקלים בשנה.

מועצות דתיות מקוואות  בתי דין דתיים אלפי בתי כנסת

ישיבות ופריבילגיות של לומדי תורה וכולם ממומנים מכיספי מיסים.

אל תתפלאו אם שר החינוך הבא יהיה נציגו של הרבובדיה, התקציבים לתרבות וחינוך תורני יגדלו והחינוך והתרבות הכלליים יקטנו עוד יותר.

וגם יצנזרו לך את הפורנוגרפיה ויאסרו עליך לעשות פסל ותמונה

שלא לדבר על ספא בכיף.

הנה רעיון שאולי יעניין אותך

 

קראתי בענין את דבריכם. אני אוהבת את השלוב בין אמנות מודרנית ואמנות מוזיאלית מהמאות הקודמות.....מובן שאוצרות שגורמת לענין שאלה חידה או קשר מענין אחר עושה את השלוב. אני מאוד אוהבת את העבודות של קונץ. הייתי במוזיאון בבילבאו לפני כמה חודשים וצילמתי את הבלונים המקסימים שהונחו במרפסת המוזיאון. הקיטש הענק נראה נפלא בגודל ובהרבה מהמרכזים שם הוצגו עבודותיו של גף קונץ. תמי רכטר

"

וגם יצנזרו לך את הפורנוגרפיה ויאסרו עליך לעשות פסל ותמונה

שלא לדבר על ספא בכיף.

 

אני מלמדת במיכללה דתית. ואני יודעת שאני לאי כולה להציג שם עירום כי זה סותר את הערכים שלהם. ואני מכבדת את זה.

איפה שיש לי בעיה.  זה הצביעות של גלריות חילוניות לכאורה, פתוחות ואוונגרדיות, שלא מוכנות להציג ציורי עירום. 

 הרבה   גלריות עירוניות  ציבוריות  וחלק  של המוזאונים הקטנים. אני תמיד צריכה לעבור צנזורה בעניין הזה.  ולא רק כשמדובר בעירום  מלא אלא גם בעירום חלקי. וזה קרה גם לאמנים אחרים.

עיריית תל אביב הטילה צנזורה על הקיר שהצבתי "נערות לוח שנה" מחוץ לבית האמנים בתל אביב, ובקשה להוריד אותו. כוון שהנשים היו לבושות לבוש חלקי. מדובר בעיר חילונית, שבה נשים בלבוש חלקי נוהגות להסתובב על הטיילת שלה.

הממסד הנאור שלנו מטיל צנזורה לא רק על עירום, אלא גם על גיל, ועל  גם דעות פוליטיות [ימניות למשל] .

 

צטט: חוה ראוכר 2008-11-23 22:58:30

"

אני מלמדת במיכללה דתית. ואני יודעת שאני לאי כולה להציג שם עירום כי זה סותר את הערכים שלהם. ואני מכבדת את זה.

איפה שיש לי בעיה.  זה הצביעות של גלריות חילוניות לכאורה, פתוחות ואוונגרדיות, שלא מוכנות להציג ציורי עירום. 

 הרבה   גלריות עירוניות  ציבוריות  וחלק  של המוזאונים הקטנים. אני תמיד צריכה לעבור צנזורה בעניין הזה.  ולא רק כשמדובר בעירום  מלא אלא גם בעירום חלקי. וזה קרה גם לאמנים אחרים.

עיריית תל אביב הטילה צנזורה על הקיר שהצבתי "נערות לוח שנה" מחוץ לבית האמנים בתל אביב, ובקשה להוריד אותו. כוון שהנשים היו לבושות לבוש חלקי. מדובר בעיר חילונית, שבה נשים בלבוש חלקי נוהגות להסתובב על הטיילת שלה.

הממסד הנאור שלנו מטיל צנזורה לא רק על עירום, אלא גם על גיל, ועל  גם דעות פוליטיות [ימניות למשל] .

חוה

למה את קובעת שלחילוניים אין "ערכים"? עירום נוגד "ערכים" של דתיים

בדיוק כמו של חילוניים. אלו ואלו צבועים באותה מידה.

חשבת על זה שבקואליציה העירונית יש דתיים שצריך לשלם להם מס?

ולגלריות ולמוזיאונים יש אספנים ותורמים דתיים?

למה תמיד הכיבוד הוא חד צדדי? ותמיד לטובת כפייה דתית?