היום 25.11.08 חל יום המאבק הבינלאומי

למניעת אלימות כלפי נשים,

כאחת שחייתה שנים רבות כ"קורבן התעללויות" ברצוני לציין יום זה בדרך אישית .

מעל דפי אתר זה משמיעה את קולי ואומרת לכל הנשים הבוכיות והכואבות כי יש דרך לנצח את הפחד המשתק.

שנים רבות חייתי בשקט, מאז היותי ילדה קטנה חסרת אונים מול הוריי ,

נערה חסרת אונים מול חברי,אישה חסרת אונים מול בעלי שהפך עם הימים לגרוש מתעלל ועד לפני שנתיים.

כמעט את כל חיי חייתי במעגל האלימות בעצב ובשקט , שנים רבות שהפכו להרגל שהפך לדרך חיים שהפכה לפחד משתק.

היתה דרך חיים מוכרת והייתי אני שמצאה את עצמה שוב ושוב מערבת בחייה דמויות אלימות בשמות שונים ,ככה חייתי את חיי ככה סבלתי בשתיקה עד לאותו היום ,היום בו נישמעה הזעקה.

רק זעקה של ילד קטן מסוגלת

לעורר רעש בעוצמה שכזו !

באותו היום הילד שלי הקטן זעק זעקה של כאב לשמיים והתמוטט נפשית.

זה היה היום ששינה את חיינו לטובה.

אנשי מקצוע אומרים "שזה נפוץ מאוד שנשים שסובלות מהתעללויות שותקות עד לרגע בו נפגעים הילדים",

מין תגובה חייתית שכזו להגן על הילד שלך בחרוף נפש ,

אינסטינקט חייתי  שפורץ גבולות אפילו אם הם של עצמך.

אני הרגשתי כמו לביאה,נכנסתי למין חרוף נפש  שכזה שהייתי מסוגלת להרוג למענו .

במקום זה התקשרתי לקבל סיוע משהו שמעולם לא חשבתי עליו לפני (מוזר לא ????)

לא ממש ידעתי מה לעשות ???

הרגשתי חסרת אונים יש משפט שאומר "ועזר החולה למת " זו בדיוק היתה התחושה שלי אבל פעלתי כמו רובוט ,אנשים מקצועיים  נתנו לי הוראות והסברים ואני ביצעתי.

לרגע האמנתי שהכל יפתר בין רגע ,מין אשלייה שכזו תחושה פנימית שמסרבת להאמין למציאות שנותנת בוקס בפנים,ואז גיליתי את הפנים המכוערות של המערכת.

פנים מכוערות להפליא שהוסיפו עצב וקושי רב לחיי.

היתה בי מין ציפיה שכזו שברגע שאבוא כולם יקבלו אותי בזרועות פתוחות,באהבה,בהבנה,בחמלה,ויפעילו את כל כוחות היקום בכדי להושיע אותי,להציל את חיינו מהסבל .

בום.

טראח.

ממש לא.

 אף אחד לא שמע על עצם קיומי.

אף אחד לא שמע כי מעולם לא סיפרתי.

שתקתי.

וברגע שבאתי לקבל עזרה הגעתי עם תיק של חיים שלמים וילד אבוד,אבל להם לא היה מושג מי אני.

היתה בי רק ציפיה כי הכובד היה רב והתיק לחץ וחנק את גרוני.

ואז הצד השני (הגרוש שלי )התעורר לחיים והתחיל להמציא שקרים וסיפורים ולמערכת לא היה שמץ של מושג מי דובר אמת.

מי את ???? תספרי לעובדת הסוציאלית הזו תספרי לעובדת הסוציאלית ההיא תספרי לפקידת הסעד,

לכי למשטרה לחקירה,בואי לבדיקת מסוגלות הורית,עוד שניה וייקחו לי את הילד הצילו העולם השתגע בין רגע הפכתי לנאשמת אמא לא ראויה אני ???????????? הצילו הצילו הצילו.

זה היה הרבה יותר גרוע מכל התעללות שעברתי זה היה רגע מכריע שאם הייתי נשברת בו חיי היו אבודים.

פתאום אני הפכתי לחלק,אבל חלק רע לא ממש האמינו לי, לא מתוך רצון להרע ,הם לא הכירו בי.

בכדי לדעת מה אמיתי ומה לא מי אני ומה שמי היה עליהם לעבור איתי כברת דרך ושאלות וחקירות אינספור,

ניתוח לב פתוח ללא הרדמה ואפילו לא מקומית.

בדיאבד הבנתי ששתקתי מידי,כל הפעמים שקדמו שתקתי.

אף פעם לא גיליתי לעולם מה עובר עליי,

והכי עצוב זה שברגע האמת זה עמד כנגדי ולא לטובתי,

לא היה לי מה להציג בפניהם,ופקידי מדינה אוהבים הוכחות,מסמכים,חתימות,אישורים,פסקי דין,

ולא היו לי,חוץ מצלקות בגוף ובנשמה לא היה לי מה להראות להם וזה לא היה מספיק טוב.

זה היה עינויי ימים שלמים של חוסר אונים מול מערכת מוזרה שלא הכרתי בה לפני והצטערתי על כך שעירבתי אותה בחיי עכשיו,אבל היה מאוחר מידי.

ורק המטפלת האהובה שלי מירב מהתחנה לטיפול באלימות במשפחה היא שליוותה אותי לאורך כל הדרך ועודדה,היא אמרה שיבוא יום והאמת תצא לאור אנשים שכמוהו לא יכולים להסתיר את עצמם לאורך זמן,

יבוא יום והוא ייפול כולם אמרו,יבוא יום והוא האמיתי יצא גם לידם ואז הכל ישתנה,

ואני סרבתי להאמין לא נישארו בי עוד כוחות של ציפיה,הימים הפכו לקשים ושחורים והילד החמוד שלי שאספתי כל כח אפשרי בכדי להרים אותו איבד כל כיוון עם עצמו ואני החזקתי אותו והנשמתי אותו כל רגע מחדש בכדי שלא יאבד את עצמו לדעת.

ואז הגיע הרגע.

והוא נפל.

והאמת יצאה לאור.

וכל הדמויות שהסתכלו עליי בחשדנות עד לאותו הרגע שינו את פניהם.

מאשה שהספק מוטל בה,כי אולי היא ממציאה את הכל כהסתה נגד אבא,או אולי אולי היא רוצה מהגרוש שלה משהו אחר,אולי היא מקנא בו כי יש לו בת זו או מיליון ואחת שטויות אחרות שהוא סיפר להם או הם לעצמם לאור ניסיון קודם עם נשים מתוסכלות שקרניות ומוטרפות,הפכתי לאשה שחיה במעגל אלימות,

עכשיו לאחר הכרות קצרה תהליך טיפולי והמון מסמכים שנרשמו,זה הפך לרישמי.

עכשיו הפכנו לאשה ומשפחה שחייבים לעזור להם,כל כוחות לשכת הרווחה וכל כוחות היקום נחלצו לעזרתי מאותו הרגע.

כל מה שהם רצו לעשות למעני ולמען בני זה להוציא אותנו ממעגל האלימות.

הם שינו את כל הגישה כלפיו הם חייבו אותו לעשות דברים שלא הייתי מודעת לקיומם כמו למשל שקיים אי שם ביקום מקום שקוראים לו מרכז קשר ,

זהו מקום מזעזע ומדהים כאחד מקום שמקרב בין הורים מתעללים לילדיהם שמתים מפחד מפניהם.

הידעתם שקיים מקום שכזה ???

לשכת הרווחה מאמינה שילד זקוק לדמות שני הוריו גם אם ההורה הפוגע הוא הורה מתעלל גם אם הוא הורה מכה, גם אם הוא הורה מתעלל מינית או שלא ילד מחוייב בדמות שני הוריו וחובה עליו להיות עימו בקשר למען טובתו האישית.

חולני לא ?????.

וכך מצאנו את עצמינו במרכז קשר מנסים לבנות משהו מקרב בין בני האהוב והאבא המפחיד שלו.

ואתם יודעים מה ???

זה עבד.

זה פאקינג עבד.

עברו שבועות עברו חודשים וזה עבד.

אמנם בהדרגה אבל זה עבד.

הליווי היה צמוד,ולא תמיד חשבתי שמה שהם עושים הוא נכון לגבינו,אבל זה עבד.

היה קשה מנשוא, אבל זה עבד.

עד היום זה מפליא אותי.

לא שכל הבעיות נעלמו ,אבל הסערה חלפה,ואני התחזקתי להפליא,והילד החמוד שלי הרבה יותר חזק,והגרוש יודע לא להתעסק איתי כי אני אספר לכולם...כמו שהוא אומר לי לפעמים:

מה תעשי תלכי למשטרה ??? כן ! והוא יודע את זה וזה מה ששינה גם את חייו,הוא הפך להרבה פחות אלים,הוא למד לשלוט בעצמו כי עכשיו הוא פוחד. הוא הפוחד לא אני. מושלם לא ?????

והכי חשוב הוא המסר לילד החמוד שלי,

הוא יודע שאמא לא שתקה,שברגע שהוא דיבר שמעו אותו, הוא היה הרבה יותר חכם ממני הוא צעק,

אולי בגלל שהוא ידע שאני שם לשמוע אותו.

משהו שלי אישית לא היה מעולם.

מישהו שישמע אותי.

אולי בגלל זה שתקתי כל כך הרבה שנים.

 אולי גם בגלל זה גם את שותקת.

תלמדי מהילד שלי גם אני למדתי ממנו יש מי ששומע,

אם צועקים מספיק חזק אפשר לעורר גם מתים (נפשית) כמוני וכמוך.

 והחופש,אוי החופש אין כמוהו בעולם כמה טוב לחיות עם עצמי למען עצמי ובידיעה ברורה שאין אף אחד בעולם ששולט בחיי למעט עצמי .

מושלם.

שווה כל רגע של כאב.

 

פוסט מרגיז ובעיקר מצמרר!

אחזור להתייחס בהרחבה

וגם לתמוה על מיעוט הפוסטים בנושא, המועלים ביום הזה

 

אנסה להכניס קישור לכאן - בפוסט שהעלתי היום בנושא

עידית

תודה על ההתייחסות שלך כלפי הדברים שכתבתי ואת בהחלט צודקת גם אני שאלתי את עצמי איך זה שאין כמעט שום התייחסות ליום שכזה ??????

מכיוון שאנחנו חיים בחברה שבה משתיקים באופן שיטתי עדויות על מעשי זוועה.